על קלקולי הקהילה בלאנדאן

נחלת שפרה עלי כי חברתי לו להרבי שלום צבי בערגער זצ''ל במיטב שנותי (ועל שמו הטוב קרא בני את בכור בניו) ובמבט לאחור צר לי מאוד על כל רגע נוסף שיכולתי להיות במחיצתו ולא הייתי. כי רצה הקב''ה וייעד אדם נבון וחכם ברמה של מדינאי בעל חזון ואיש חמודות עניו ומעודן המזג להיות גדול הגבירים היהודים בדורו. 

נזכרתי בו ברבי שלום כי הוא הסביר לי שוב ושוב שהוא מסתכל על העולם בעיניו של יהודי עני.. וכי שם נטועים רגשות לבבו נ''ע ואין זו אמירה פשוטה כשהיא באה מפיו של מי שלפי הטיימס הלונדוני בשעתו היה בעל האחזקות הגדל במדינה שני רק לאחזקות בית המלוכה..  (ומעשיו של האיש הוכיחו שפיו וליבו היו שווים בוויתורי שכ''ד לאין קץ ותכלית שוויתר באין אומר לבני קהלנו)

אבל מה אעשה שלא הניחו לי מקום לטעות לא ברבינו מרן הגאב''ד ולא במקורביו ועאכו''כ שלא בממסד הכדתיא שהם רואים את העולם בעיניים שונות לגמרי..

והאמת היא שהייתי יוצא במילים חריפות יותר אילמלא שהיה לבי נוקפי על האידישע פרנוסעס הקשורים ב'כדתיא' (לא לדגים הגדולים אני מכוון שהם עשירים מופלגים היונקים משם הכנסות לפי השגותיהם וכבר הבטיחו הנאתם לכל מקרה, אלא לקטנים וקטני הקטנים..) ומונה אחת לאחת את סיפורי הדברים שחקרתי שמייתרים את הכדתיא והראבינאט כאירגון קהילתי לגיטימי ושלא להזכיר מועיל.

מאידך יתמו חטאים ולא חוטאים והלוואי ולמדו אותם יקרים ליישר אורחותם ולהבין בינה שעיקר חובותם הוא במימוש כחם לטובת המגזרים החלשים שהם בעווה''ר רוב מניין ובניין כאן. 

יראו ישרים וישמחו והאמת והשלום אהבו.

 

יהודי פשוט