נזכרתי במעשה שבדידי
הוה עובדא עת שהיתי בישיבת חדרה לפני שנים מספר, כמובן קודם שזכינו לגילוי והסרת
המסוה מהסכנות הנוראיות שם.
מזמן לזמן היו יוצאים באוטובוסים מאורגנים אל לשכת הגיוס בחיפה להסדיר את מעמד
בן ישיבה, כשכל הענין תואם בקפידה ע''י מר בירנבוים-חניך מעלות התורה וכיום מראשי
הפעילים בפלג, שהיתה לו ידידות עם המפקדים שם. שמלבד היותו מנהל הישיבה שם היה ג''כ
רב המשטרה [הציונית...] ומקושר עם הרבה גופים פוליטיים.
לגופו של ענין היה מי שהיה לוקח בדר''כ תעודות זהות של כמה חברים ועובר גם
בשבילם, עד שאחד מהם חשש אם יש בזה גניבת דעת ואז הוחלט לשאול את הנביא טוביה ועל
פיו ישק כל דבר. תגובתו המפתיעה אותה שמעתי באוזני היתה לאסור בהחלט, ובנימוק
אחר לגמרי: כיון שאנו נמצאים בגלות והתיצבות זו היא חלק מחובת הגלות שלנו,
אין לנו זכות להשתמט ממה שהגלות גרמה לנו!!!
כיצד נהפכה חובת הגלות לאיסור חמור של ייהרג ואל יעבור???
אגב, בהקשר לכך שבעקבות הבואש נפסקו ההפגנות משום שגם למסירות נפש יש גבול,
נזכרתי במעשייה מאיישישוק מכורתינו בה היה מפורסם הערשל'ה שלימזל, שבכל מה שניסה
בחייו נחל כישלונות צורבים עד שמאס בחייו, והנה ערב אחד רואים את הערשל'ה שלימזל
עומד בשטיבל כשגרט'ל עבה כרוך למתניו והוא מושך את קצוותיו בכל כוחו עד שפרקי
אצבעותיו הלבינו ממאמץ. מה אתה עושה הערשל'ה? שאלו, מאסתי בחיי ואני חפץ להתאבד!!
השיב. אם כן תכרוך את הגרט'ל על הצוואר ולא על המותן, תמהו, השיב
הערש'ל: אתה נורמלי? מקודם ניסיתי וכמעט שנחנקתי...
מה קרה??? כמה טיפות בואש??? איפה היהרג ואל יעבור??? נמות ולא נתגייס
אמרתם, אז בכבוד!!!
הרי הנביא טוביה הכריז כי עוד נגיע למצב של מסירות נפש אמיתית
ממש!!!
בברכת ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.