תעזבו את הבננות // קובי ר.

    לפני כמה עשרות שנים, ציידי הקופים בג'ונגלים של אפריקה פיתחו שיטה חדשה לציד, כזו שלא פוצעת ולא הורגת את הקוף. השיטה פשוטה וגאונית. הם חפרו בור קטן, קרוב לאיזור המחיה של הקופים, הכניסו לתוכו בננות וסגרו עליו באמצעות סורגי ברזל כבדים. הקוף מגיע ורואה בננה, הוא חומד אותה ולכן מנסה להשחיל את היד שלו בין הסורגים... הרעיון הוא שהרווח בין סורג לסורג צר כל כך, שהקוף צריך להשחיל יד פתוחה כדי להגיע לבננות שבבור. הוא אוחז בננה בידו ומנסה להוציאה, אולם כעת שידו קמוצה לאגרוף היא רחבה יותר ולכן הוא לא יכול להוציא אותה.

    בשלב הזה הציידים מתקרבים בשאנות ובבטחה לקוף. הם לא צריכים לזנק עליו או להבהיל אותו. שכן הקוף בטפשותו לא עוזב את הבננה. הוא מנסה גם להוציא את היד מהסורג וגם להרוויח את הבננה. אך לא עולה בדעתו כלל וכלל שעליו לוותר על הבננה כדי לזכות בחירות. יש מהקופים שאפילו בוכים, היות והם מבינים שהציידים הולכים לתפוס אותם, אולם אף קוף עד היום לא הצליח להשכיל לעזוב את הבננה ולרוץ.

    נזכרתי בזה השבוע, כי לאחרונה קורים שני דברים מנוגדים לחלוטין. מצד אחד קורה דבר מבורך מאוד. כל הסוטים, המטרידים, האנסים והרשעים מתחילים להיחשף. קשר השתיקה מתפוגג. נשים שבעבר פחדו להתלונן - אוזרות אומץ ומגוללות סיפורי זוועה. מככבים שם כל המי ומי, אנשי 'רוח', אנשי תקשורת, ידוענים שונים, 'אמנים' ועוד. "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר" אומרים שם. וייתכן בהחלט שאנחנו רק בהתחלה.

    לכאורה, מאנשים כאלה המתיימרים להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה", שמתיימרים לתקן את החברה ולהציף את העוולות שבה, מתבקש היה שיישבו סביב שולחן עגול ויכנסו קבינט שיחקור ויבדוק - בשל מי ובשל מה הרעה הגדולה הזאת? איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה? הלא כל הזמן היינו אנחנו אלה שנלחמנו בעברייני מין, אנחנו אנשי התקשורת תמיד השתדלנו לנהוג בהגינות ללא משוא פנים, איך נפלנו! איך התגלתה ערוותנו ואנחנו מוצגים כעת ערום ועריה בפני כל, כל השמועות של "אתה לא יודע מה הולך שם" התבררו כנכונות ויותר מכך. ממש סדום ועמורה!! איך קרה כדבר הזה?

    ליהודי שומר תורה ומצוות התשובה על השאלה הזו לא כל כך קשה. הגמרא כבר אומרת, "אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת"? חז"ל תיקנו לנו הלכות ייחוד, האוסרות להתייחד עם אשה זרה במקום סגור, "סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב" (נזיר אסור באכילת ענבים, אסרנו עליו אפילו להכנס לכרם), וגדולי הרבנים בדורות האחרונים הוציאו כמה וכמה הנחיות לעובדים במקום עבודה משותף לגברים ולנשים. אי אפשר לומר שאין בכלל הטרדות ומפגעים כאלה אצל החרדים, אבל לחלוטין אפשר לומר בבטחה שמי ששמר על הכללים וציית להלכה - התרחק כמטחווי קשת מדברים מכוערים אלו.

    ובכן, כאמור, היה ניתן לצפות לחשבון נפש נוקב מאותה אליטה תקשורתית. אולי אנחנו לא עושים נכון. אולי כדאי שניישם אצלנו הלכות ייחוד. אולי כדאי שבמקום לחוקק עוד ועוד חוקים וללהג רבות ונצורות על שמירת החוק, נבין שיש "יצר לב האדם רע מנעוריו" ושיש "ועשו סייג לתורה"?

    אולם לא רק שאין שיח כזה, לא די בכך שאף אחד לא הזכיר את צמד המילים "חשבון נפש", הם ממשיכים בכל עוז ותעצומות. הנה עולה לשידור המנכלית החדשה של הרשות לקידום מעמד האשה, ומעודדת את הנשים ללבוש מה שתרצינה, ללכת איך ואיפה שבא להן במרחב הציבורי. הנה אב לבת בת 14 שקיבלה זימון לקורס של מדא, ובזימון נאמר לה ללבוש צנוע, (כי מד"א כגוף מקצועי עשה חשיבה ועבודת צוות והבין שלא כדאי שגם אצלו יהיו הטרדות מיניות) - ואותו אב פרסם "הייתכן?!" וזה לגיבוי מצד אותם גופי תקשורת בדיוק. הנה נפגשת היוהל"ם (יועצת הרמטכל לעניני מגדר...) עם הרמטכ"ל ואומרת לו שזה לא בסדר שפקודת השירות המשותף לא מיושמת מספיק בשטח, זה לא בסדר שחבורת ביניש"ים ביקשה וקיבלה מדריך במקום מדריכה... ועוד ועוד...

    כלומר, מצד אחד קורה תהליך היטהרות - תהליך גילוי וחיטוי - תהליך נפלא של הודאה בפה מלא של "אנחנו בושנו במעשינו ונכלמנו בעוונותינו", החונטה התקשורתית מודה בפה מלא שהיא מורכבת מהרבה הרבה אנשים סוטים ומטרידים, אבל הם לא מוכנים לקבל צניעות כפתרון. הם לא מוכנים לקבל שמניעת הטרדה מינית מתחילה הרבה הרבה לפני המפגש בין הגבר לאשה (תרבות מתירנית).

    הוא אשר אמרנו. הקוף מבין שהוא צריך לברוח, אבל הוא לא מוכן לעזוב את הבננה. בלב אוהב אני קורא לאחיי בתקשורת, תעזבו את הבננות. חייכים חשובים יותר.