הנהירה על קברו זהו עונשו של הרב שך

תלמיד אחד הישיבות כותב:

דברתי היום עם מורי ורבי מרן ראש הישיבה שליט"א (לא אגלה את שמו כדי שלא יואשם בחטא הנורא של הבעת ביקורת על השכינה בעצמה) שאלתי אותו את הקושיא דלהלן:

ידוע ומפורסם שר' לייזר שך לחם בכל כוחו נגד כל דבר שריח של חסידות נודף הימנו וגם אם כלפי חוץ הקפיד שלא להפגין שנאה לחסידים (זולת חב"ד) הרי יודעי דבר יודעים שר' לייזער הי' כל כולו חפצא של סלידה מחסידות ומכל אביזרייהו דילהון, ובמיוחד לחם שהשפעת החסידות לא תחדור לעולם הישיבות.

והנה אחד המנהגים שהם סמל לחסידות ויש אומרים שזהו אחד הדברים שהכי מבטאים את ההבדל התהומי בין האסכולה החסידית לבין האסכולה התורנית המקורית, היא ההשתטחות על קברים.

אצל בני תורה לא הי' כדבר הזה מימות הגר"א ועד ימינו עתה, מעולם אבל מעולם לא עלה על דעת מאן דהו להקים אוהלים ולנהל עליות המוניות על קברו של מרן הגרי"ז או החזון אי"ש או כל גדול אחר.

ר' לייזר עצמו התגאה תמיד איך שאיים לעזוב את ישיבת קרלין מפני שנסעו לקברו של ר' אהרון קרלינר ורק לאחר שהבטיחו לו שיבטלו את המנהג הסכים להמשיך לכהן שם כראש ישיבה והרי חז"ל הבטיחונו ש"על דבר שמסר נפשו אותו זקן לא יכשלו בו זרעו" ואיך יתכן אם כן שדוקא 'מורשת הרב שך' היא היא זו שמחדירה לתוך תוכו של עולם התורה כל מיני סממנים חסידיים?

ויענני ראש הישבה דברים נוראים שלא שיערתי מעולם ואלה תוכן דבריו:

אמנם ר' לייזר לא אחז מביטול תורה עבור קברים אבל הוא הוא זה שהחדיר לעולם הישיבות שעבור הקמת מפלגה מותר לסגור את כל הישיבות ואפילו למשך שבועות שלמות.

עד תשמ"ט היתה מוסכמה שלא ניתנת לערעור שאין שום ערך חשוב יותר מהלימוד בישבות ואין לנו שיור אלא התורה הזאת. ר' לייזר חידש שעבור הקמת מפלגה מותר לסגור ישיבות.

הנהירה על קברו זהו עונשו.

עד כאן תוכן דברי הראש ישיבה שליט"א.