לא הרחק מביתי נפתח לאחרונה בית מדרש קטן ואין להם עדיין מנין 'קבועים'. בפרט בחגים שכל אחד אוהב להתפלל במקום שרגיל כבר מכל השנים.
השנה
בשמחת תורה אני עובר ליד ביהמ'ד הזה ולהפתעתי אני שומע קול צהלה ורינה
כאילו שמתפללים שם עדה גדולה. והרי ידענא אנא שיש להם בקושי שתים וחצי
איש.
אז צצתי פנימה. ואשרי עיני שצצו וראו.
הנה לפני קבוצה נאה מחסידי ליובביטץ רוקדים ושרים בהתלהבות עד לב השמים ובפשטות שרק הם יודעים.
נו,
אז שאלתי מאיפה באה הרעש הגדול כבר תורץ. אבל רבש'ע איך נופלת לביהמ'ד
הונגרי זה, חבורה של ליובביטצער חסידים עם זקניהם הארוכים, רובם לבנים כשלג
בליל חגיגי זה?
מתברר, שיש מנהג שיסד ה'רבי' שלהם ללכת דוקא לבתי מדרש שונים, וקצת זרים, לשמח ולשמוח בשמחת התורה שעם קדב'ה וישראל הרי חדא היא.
אם
בדור, אמרתי בלבי, שמוצף בציניות ובנוחיות ובאנוכיות מכל הכיוונים, יש
עדיין חסידים מקוריים כאלו הרי בוודאי שהשכינה שורה עליהם. ואשרי חלקם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.