אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש (סוכה נב).
בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, דהיינו על ידי התורה הקדושה נוח לכבוש את היצר הרע, ומי שאינו לומד תורה, לא בנקל יוכל להשיג תשועה נגד האויב הגדול הזה, בעל התחבולות.
בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, דהיינו על ידי התורה הקדושה נוח לכבוש את היצר הרע, ומי שאינו לומד תורה, לא בנקל יוכל להשיג תשועה נגד האויב הגדול הזה, בעל התחבולות.
וזה עומק דברי דוד המלך *"רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא
דרשו"* יובן מדוע רחוק מרשעים ישועה, למה הרשעים לא רואים ישועה? *"כי
חוקיך לא דרשו"* ומשום שחוקיך לא דרשו, רחוקה מהם הישועה והסיעתא דשמייא.
וידע האדם כי התורה עץ חיים היא למחזיקים בה, והנה כאשר
נכנסים לערב ראש חודש תמוז, שעליו דרשו דורשי רשומות תמוז ר"ת "ז"מן
"ת"שובה "מ"משש "ו"בא, כמה חרדה צריכה להיות בלב האדם מיום הדין, אוי לו
לאדם שמשאיר את נפשו בידי מקרי הזמן, ונשאר לרגע האחרון ערב כיפור ואז
מתחיל להתעורר ולשוב אל ה'.
כי תשובה זה לא דבר פשוט שאומרים "חזרתי בתשובה" ופה מסתיים
מה שעשה, ומתחיל דף חדש. בתשובה יש כמה שלבים, גם אם עובר את השלב של
ההחלטה לשוב מדרכו הרעה, לוקחים את כל עוונותיו ופוקקים אותם כעין פקק סגור
בבקבוק, וממתינים לבדוק את מעשיו של האדם. וגם אחרי ששב מדרכו הרעה, צריך
לכבס את עצמו מעוונותיו, לנקות את הנפש מכל פשעיו, לזכך את הנשמה מכל הרע
אשר הייתה שקועה בה,
ולכן ההתעוררות מראש חודש תמוז.
ולכן ההתעוררות מראש חודש תמוז.
וכן גדולים וצדיקים היו מתחילים בי"ז בתמוז לחזור ולשיר את כל
השירים והזמירות של ימים נוראים, כי האור של ימים אלו מבצבץ כבר מחודש זה.
וידע האדם שעל ידי לימוד התורה, מרחיקים את היצר הרע מהאדם ומזככים את הנפש,
בונים את הנפש להיות כלי קיבול לקבל השפע.
וידע האדם שעל ידי לימוד התורה, מרחיקים את היצר הרע מהאדם ומזככים את הנפש,
בונים את הנפש להיות כלי קיבול לקבל השפע.
ויתרחק בכל כוחו מן הכיעור ומן הדומה לו, ויזהר מכל דבר של
אכילה שתהיה לשם שמים ולהחזקת גופו, ולא להנאה. "קדושים תהיו כי קדוש אני"
קדש עצמך במותר לך. ויזהר מכל דיבור של לשון הרע ורכילות, בוודאי הוא שלא
יוציא מפיו, כי לא רק שדבריו עושים רושם והאדם יתבע על כל רע שמוציא מפיו,
אלא על ידי לשון הרע פוגע באמונה שלו.
ואמרו חז"ל על הפס' "האמנתי כי אדבר" בכח הדיבור באמונה שלו,
האמונה מתחזקת או ח"ו נפגמת. ויזהר ממה ששומע, וידע כשם שיש תענית דיבור
ותענית אכילה צום, כך יש תענית שמיעה וראיה. יזהר מה ששומע, וישים מול
עיניו תמיד "עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים" ואין נעלם מנגד
עיניו, ועל הכל יביא האלוקים במשפט. ובדור יתום זה, אלוקים משלם מהר על
הטוב וח"ו על הרע. בדורות קודמים דברים היו נגררים זמן, בדור הזה הטוב מהר,
וח"ו הרע גם מהר.
וישמור ויזהר בעניין הכנות לשבת קודש, דכל ימות השבוע יהיה
מכוון עצמו וחי סביב שבת קודש. כל דבר טוב יקנה לכבוד שבת, ייחד לכבוד שבת,
וכח השבת יגן וישמור עליו. ואמרו חז"ל "עשה שבתך חול" ופירשו ביום חול עשה
שבתך, תחיה את השבת.
ויזהר ביותר מכל קיטרוג, כי על כל קיטרוג שמקטרגים על האדם
ואפילו שלא בצדק, הקיטרוג יעביר על האדם יסורים, ואפילו יסורים שאין בהם
ממש רק בהלת שוא.
ויקפיד בכל כוחו להיות בכל היום סביב התורה והמצוות, יקפיד
באמירת תהילים, ירבה לפני כל תפילה ליתן מעט צדקה, וישמור נפשו לטבול בכל
יום במקוה טהרה. ואם נמנע ממנו לטבול והוא אנוס, יטול ידיים נטילת הקדמונים
המובאת בשם האר"י הקדוש והוא, עשרה פעמים ברציפות ביד ימין, ואחרי כן עשרה
פעמים ברציפות ביד שמאל, ואחרי כן עשרים פעמים לסרוגין, בין יד ימין ליד
שמאל.
וזה ה"לשם יחוד קודשא בריך הוא" שיאמר לפני הנטילה:
לשֵם יִחוּד קֻדְשָׁא בּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד והֵ"א בּוָא"ו והֵ"א בְיִחוּדָא שׁלִים(יהוה), בּשֵׁם כּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לִטֹּל יָדַי עֶשֶׂר נְטִילוֹת לְיַד יָמִין, וְעֶשֶׂר נטִילוֹת ליַד שׂמֹאל בּסֵרוּגִין, כּנֶגֶד עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ"ה בּמִלּוּי יוֹדִי"ן. ועוֹד אֲנִי נוֹטֵל עֶשֶׂר פּעָמִים רצוּפוֹת ליַד יָמִין וְעֶשֶׂר פּעָמִים רצוּפוֹת ליַד שׂמֹאל, כּנֶגֶד עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ"ה בּמִלּוּי יוֹדִי"ן, אֲשֶׁר עוֹלֶה כּל זֶה מִסְפָּר אַרְבָּעִים נטִילוֹת כּנֶגֶד אַרְבָּעִים סֵאָה, כּדֵי לטַהֵר בָּזֶה כּל גּוּפִי שֶׁהוּא מָאתַיִם ואַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים וּשְׁלֹש מֵאוֹת ושִׁשִּׁים וַחֲמִשָּה גִידִים מִטֻּמְאַת קֶרִי וּמִכּל מִינֵי טֻמְאוֹת, ורוּחַ רָעָה. וִיהִי רָצוֹן מִלּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהַי וֵאֱלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶיִּהְיוּ חֲשׁוּבוֹת לפָנֶיךָ נטִילוֹת אֵלּוּ שֶׁאָנֹכִי מוּכָן לִטֹּל יָדַי, כּאִלּוּ טָבַלְתִי כּל גּוּפִי בִּבְאֵר מַיִם לטַהֲרֵנִי מִטֻּמְאַת קֶרִי וּמִכּל מִינֵי טֻמְאָה ורוּחַ רָעָה, ויִמָּחֶה כֹּחַ הַטֻמְאָה הַנַּעֲשֶׂה מִן הַקֶּרִי מחִיָּה גמוּרָה מִלְמַעְלָה וּמִלּמַטָּה. ולֵב טָהוֹר בּרָא לִי אֱלֹהִים, ורוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בּקִרְבִּי, ויַעֲלֶה לפָנֶיךָ כּאִלּוּ כִוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָראוּיוֹת לכַוֵּן בּסֵדֶר נטִילַת יָדַיִם זֹאת. אֶרְחַץ בּנִקָּיוֹן כַּפָּי, וַאֲסֹבבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְהוָה וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננֵהוּ:
לשֵם יִחוּד קֻדְשָׁא בּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד והֵ"א בּוָא"ו והֵ"א בְיִחוּדָא שׁלִים(יהוה), בּשֵׁם כּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לִטֹּל יָדַי עֶשֶׂר נְטִילוֹת לְיַד יָמִין, וְעֶשֶׂר נטִילוֹת ליַד שׂמֹאל בּסֵרוּגִין, כּנֶגֶד עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ"ה בּמִלּוּי יוֹדִי"ן. ועוֹד אֲנִי נוֹטֵל עֶשֶׂר פּעָמִים רצוּפוֹת ליַד יָמִין וְעֶשֶׂר פּעָמִים רצוּפוֹת ליַד שׂמֹאל, כּנֶגֶד עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ"ה בּמִלּוּי יוֹדִי"ן, אֲשֶׁר עוֹלֶה כּל זֶה מִסְפָּר אַרְבָּעִים נטִילוֹת כּנֶגֶד אַרְבָּעִים סֵאָה, כּדֵי לטַהֵר בָּזֶה כּל גּוּפִי שֶׁהוּא מָאתַיִם ואַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים וּשְׁלֹש מֵאוֹת ושִׁשִּׁים וַחֲמִשָּה גִידִים מִטֻּמְאַת קֶרִי וּמִכּל מִינֵי טֻמְאוֹת, ורוּחַ רָעָה. וִיהִי רָצוֹן מִלּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהַי וֵאֱלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶיִּהְיוּ חֲשׁוּבוֹת לפָנֶיךָ נטִילוֹת אֵלּוּ שֶׁאָנֹכִי מוּכָן לִטֹּל יָדַי, כּאִלּוּ טָבַלְתִי כּל גּוּפִי בִּבְאֵר מַיִם לטַהֲרֵנִי מִטֻּמְאַת קֶרִי וּמִכּל מִינֵי טֻמְאָה ורוּחַ רָעָה, ויִמָּחֶה כֹּחַ הַטֻמְאָה הַנַּעֲשֶׂה מִן הַקֶּרִי מחִיָּה גמוּרָה מִלְמַעְלָה וּמִלּמַטָּה. ולֵב טָהוֹר בּרָא לִי אֱלֹהִים, ורוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בּקִרְבִּי, ויַעֲלֶה לפָנֶיךָ כּאִלּוּ כִוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָראוּיוֹת לכַוֵּן בּסֵדֶר נטִילַת יָדַיִם זֹאת. אֶרְחַץ בּנִקָּיוֹן כַּפָּי, וַאֲסֹבבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְהוָה וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננֵהוּ:
אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר
אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר, (יחזקאל לו) "וזרקתי כה עליכם מים טהורים
וטהרתם". ואומר (ירמיה יז) "מקוה ישראל יי" מה מקוה מטהר את הטמאים, אף
הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
וישתדל ויקפיד כל הימים או לטבול, שזו מצוה מן המובחר. ואם לא טבל והוא אנוס, יעשה נטילה זו.
וכאשר יהיה סביב התורה והמצוות ביראת ה' יראה בשורות טובות והצלחה מרובה.
וכאשר יהיה סביב התורה והמצוות ביראת ה' יראה בשורות טובות והצלחה מרובה.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.