לא אכנס לפרטי הנישואין כאשר ברור כי על תנאי זה הוא התחתן שאשתו לא תסע עמו לחוץ לארץ לעולם. הגרי"ז סולווייציק רבה של בריסק אסר זאת על ילדיו, ונכדתו התנתה לפני הנישואין כי לא יסעו ללייקוואוד, וההורים ר' שניאור ורעיתו הסכימו על כך בטרם גמרו את השידוך. מלכיאל הוא זה שהפר את התנאי שהיה בענין זה. הסיכום היה כי יבנו לו ישיבה גדולה בארץ
אבל אני מתעלם כאן לגמרי מכל הענין הזה ועובר למשהו אחר וחמור פי כמה והיא השאלה, אם היה מקרה כזה מדובר במישהו אחר הוא גם היה מקבל היתר מאה רבנים או שלא היה לו כלל סיכוי לכך. מציאות היא שכל כך הרבה אחרים שניסו לא הצליחו הרבנים דחו אותם. במקרה הזה הרב שך בכבודו ובעצמו הפעיל את כוחו ולחץ על רבנים למען מטרות שאין להם דבר וחצי דבר עם ענין הנישואין אלא מטרות פוליטיות היו לו כאן. וכאן הסקנדל הגדול, ההיתר מאה רבנים הזה לא נעשה כדין, אלא למען מטרה פוליטית, עזרו למי שכדאי היה פוליטית, ולא למי שזכאי היה בדין. אם מלכיאל קוטלר היה מתמודד כאחד האדם בבתי הדין בנושא זה, שנים היה לוקח לו עד שהיה משיג דבר כזה אם בכלל
בידי רשימה של מי שהיו במצבו וכשלא היו להם ילדים כלל, ולא הצליחו עד היום הזה להשיג היתר מאה רבנים, נאלצו להפעיל הרבה כח ולחץ על האשה שתסכים להתגרש
יצויין כי גדולי רבני ארץ ישראל ביניהם הגראי"ל שטיינמן לא רצו לתת יד להיתר מאה רבנים מפני שזה נעשה פוליטית ולא הלכתית
מה לנו יותר מכך שהרב שך הוא זה שסידר את ההיתר מאה רבנים, ממתי הרב שך עסק ברבנות, מה לו ולהיתר מאה רבנים, המציאות שהוא היה צריך להרים טלפונים לרבנים לבקשם לחתום זה מספיק בשביל להבין כי מדובר בהיתר בעייתי
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.