א' מעניני השבת הוא "וקראת לשבת ענג", להמשיךעונג בכל
עניניו (ואפי' בשינתו). לפעמים טוען היצר הרי היהודי נמצא בעוה"ז הגשמי
והחומרי, וכיצד תובעים ממנו להתעסק בתורה עבודה וגמ"ח, ובאופן של "עסק"
– שאין בעולמו אלא זה?! והמענה: זה שעניני העולם יכולים לבלבל אותו
בעבודתו, הוא,כאשר עבודתו הוא (בדרך הכרח, ואפי' אם זה ברצון,אבל
זה) בלי ענג, משא"כ כשמתענג
בזה. כי התענוג מושל ושולט על כל הכחות
ומטה אותם בהתאם להתענוג, עד שאפי' דברים שבדרך כלל מצערים אות
האדם ומבלבלים אותו, הרי הם מתבטלים בכח הענג. [וכפס"ד בהל' שבת, שמי
שמצטער באכילה –הרי הוא מקיים מצוות ענג שבת עי"ז שאינו אוכל!ואע"פ שבד"כ
רעבון מבלבל את שכל אדם, הרי כח הענג מטה את רצונו ושכלו וכו'].
משיחת מוצש"ק פ' וישלח , אור לכ' כסלו ה'תשל"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.