והענין: כשאדם ניגש ליטוע אילן ומתחיל לחשוב כמה זמן עוד יעבור וכמה עוד יצטרך לטרוח עד שיראה את הפירות בפועל ויוכל לברך עליהם וליהנות מהם (שמירת הגרעינים והפירות שלא יאכלום עופות וחיות, הדאגה לגשמים וכו'), עלול הוא ליפול ב"רפיון ידים". ולכן, כדי לעודד אותו, הנה באותו יום ש"יעלה שרף באילנות", ומסדר את סדר העבודה עם האילנות, מראים לו שכבר עכשיו יש בכח את כל מה שיהי' בפועל: הנה הפירות שייצאו מאילן זה אם רק תתנהג כמו שצריך וכו'.
משיחת ט"ו בשבט ה'תשמ"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.