מכתבים קצרצרים

על דאטפך אטפוך - יש דין ויש דיין
הם בוכים ונאבקים היתכן לסתום פיות, גם הם רוצים עיתן משלהם, אבל מתעלמים ביודעין ממה שהם עשו במשך עשרות שנים סתמו פיות של אחרים נאבקו נגד כל עיתון ובמיוחד נגד העיתון החרדי העצמאי הראשון ששמו היה 'צופר' שהקמתי לפני כארבעים שנה, הם היו אז היחידים שאסרו את העיתון שלי, רק השכיזם, חוץ מהם אף אחד לא, לא החסידים, ואפילו לא הליטאים הירושלמים, זו היתה שיטתם ודרכם לאסור את כל מי שאינו הולך בדרכם, ועכשיו הם בוכים על מה שעושים להם, הם אלו אשר התוו את הדךר הזו, ומה שעושים להם היום זו מידה כנגד מידה ומן השמים משלמים להם על מה שהם עשו בכל השנים לאחרים

'צוהר' חדר חזק לרחוב החרדי והמחבלים השכיסטים הם אלו שהחרימו את 'צופר' מאותן סיבות שמחרימים אותם היום
אני יושב מן הצד ונהנה, האמונה מתחזקת אצלי פי מאה, בכל נושא וענין ראיתי זאת בחיי, כל מי שלחם בי חטף בסוף מכות קשות, אין מי שיצא נקי, מן הגדול עד הקטן שבהם, יצאתי לדרך הייתי אז אברך צעיר נטלתי על עצמי משימה שהיתה בלתי אפשרית איש לא האמין שזה אפשרי, הרמתי מעמסה שבמושגים של היום זה מיליונים, הייתי יחיד מול ענקים וחזקים, הם נתנו לי שנתיים מבלי שעסקו בי כלל מתוך חשבון שאתרסק, ועל פי דרך הטבע כך צריך היה להיות. אבל מן השמים רצו אחרת, היו אלו גדולי תורה האמיתיים שעודדו אותי, והורו לי להמשיך ולא להתייאש, וכאשר הם הבינו כי לא אשבר וכי הקב"ה נתן לי את הכח לעמוד מול ענקים וחזקים הם יצאו באיסור מתוך אמונה שאחרי דבר שכזה איש לא יקנה את העיתון. ומה קרה, המכירות גדלו פי כמה, כשפרסמתי את הפרטים למה ומדוע הם נלחמים בי, היתה זו אז מלחמה נגד החסידים, מצד אחד 'מיהו יהודי', מצד האחר מדוע כתבתי 'מרן' על ה'לב שמחה' שזה סיפור בפני עצמו, הם לא יכלו לסלוח לי על כך, הם רצו ש'מרן' ישאר תואר ליטאי בלבד, הציבור היה איתי ולא איתם, ועובדה, ניצחתי אותם

הם בגדו ולכן המאבק בהם לגיטימי
כשקראו עליהם למלחמה הייתי חצוי, מצד אחד לחמתי נגד סתימת פיות, ובעד לתת לכולם את האפשרות להתבטאות. למי שאינו יודע הסיבה שיצאתי עם עיתון משלי היה בגלל סתימת פיות של גדולי ישראל, לא הדפיסו את דברי גדולי ישראל בשל חלוקה פנימית ב'המודיע'. היו שלשה עורכים שלכל אחד מהם היה זכות וטו, זה היה נורא, הזהרתי אותם כי אם ימשיכו לעשות כך אפתח עיתון משלי והם לעגו לא האמינו כי זה שייך. טענתי כי לכולם הזכות להתבטאות והציבור צריך לדעת מה גדולי ישראל אמרו ואין זה משנה מאיזה צד. והיו אלו השכיסטים שטענו כי אין זה כך וכי יש 'הנהגה' וכי רק להם מותר לומר את מה שהם אומרים ולאחרים אין זכות להשמיע את דבריהם מבלי לקבל אישור מן ה'הנהגה', וויכוח מר ניהלתי אז בענין הזה עם ראשי הליטאים שהיו אז בהנהגה שכיסטית, הרב שך היה אז בשיא כוחו. טענתי כי אין דבר כזה הנהגה יחידה, יש הנהגה לכל קהילה ולכל קבוצה והם דחו זאת בטענה כי עולם התורה הם העומדים בראש כלל ישראל ופרט להם אין לאף אחד את זכות הדיבור. ברור שדחיתי את טענותיהם, אבל היום אני חוזר לדבריהם ושואל מדוע היום אינו תופס טענות השכיסטים אז, האם היום אין הנהגה, האם היום טענותיי צודקים כי חייבים לאפשר לכל אחד לומר את מה שיש לו לומר?

הם היו בעד סתימת פיות אז שישלמו את המחיר
צריך ללכת הרבה אחורנית לפחות שלשים ארבעים וחמישים שנה להבין את המתחולל כאן, השאלה אז היתה האם שיטת סתימת הפיות היא לגיטימית, וכל צד כמעט מי ששלטו אז ב'המודיע' טענו כי רק להם זכות הדיבור כאילו שהם דוברי הציבור ופרט להם אין לאף אחד אחר הזכות לומר מה שהוא רוצה לומר. האמת היא שגם אז היו כמה עיתונים פוליטיים שהופיעו כסוג של ירחונים כמו דגלנו, של לורנץ, ו'קול ישראל' של פרוש אבל הם עסקו בעיקר בדיווחים על פעולותיהם הסיעתיות ורשימות בענייני הזמן, הדיווח היומיומי בנעשה ברחוב ובעיקר מה ומי אמרו, זה היה ב'המודיע' של אז ששלט שליטה מלאה על הרחוב החרדי. הם הצדיקו את סתימת הפיות, ויצויין כי מי שהשקיעו בנושא הזה יותר מכל אחד אחר היו הליטאים, הם אלו שהטילו את ה'וטו' על כל ידיעה חסידית, נאלצו להיאבק עימם כמעט על כל פרסום, הם ביקשו ככה לשלוט על הציבור. עכשיו הם בוכים על סתימת הפיות, שיבואו בטענות לעצמם בלבד

הנורמליות הוא החסרון הגדול להיות צודרייטער ומשוגענער זו דרכה של ה'השקפה'
זכותו של כל מי להאמין בדרכו ושיטתו, וזכותו להטיף לכתוב להסביר מדוע דרכו היא הצודקת. אבל זה נכון כאשר אתה מאפשר לשני לחיות שגם הוא יוכל להביע את דברו מאפשר לו לחיות בדרך כפי שצריך להיות. מי שמאמין בדרך ושיטה לפיו רק אני קיים וכל האחרים דרכם כפירה או אפילו רק עקומה, עם כאלו לא שייך לנהל דיאלוג מפני שחבל על הזמן. כשאתה יוצא מתוך הנחה שהדרך שלך היא הנכונה והצודקת ושל האחר לא, אז עדיף שלא להתווכח. בעיית הבעיות של המחבלים שהשונאים מבחינה השקפתית הם כמעט זהים, הם נאלצים לחפש מתחת לאדמה נגדם ואין להם, אז הם נטפלים לראש בתקוה כי זה ימוטט את הציבור הזה, הם קובעים כי הוא פשרן ומספרים עליו סיפורים שהמציאו מן הבטן, וגם מה שאמת הם מתעלמים מכך שמנהיגם הרב שך עשה דברים מזעזעים, נהג בדרך שהיא היפך ההלכה אשתו כל חייה לא כסתה את ראשה ושרווליה היו קצרים ועוד דברים שהיום היו סוקלים אותה ברחוב. דרכו של הרב שך לא היתה מקובלת על רוב רובם של גדולי ישראל שחלקו עליו, תמכו בו כמה נערוועזע (עצבניים) שהיו מתנפלים ומכים במה שרק היה אפשר, מפני שבלי זה חייהם לא היה חיים ולא כאן האריך במה ובמי, זה נושא בפני עצמו, לעומתו הרב שטיינמן אדם שקול ורגוע לא מתלהם, הם לא רגילים לדרך הזו ומתנפלים עליו, כאילו שלהיות אדם נורמלי חסרון ולהיות ווילדער נערוועזער צודרייטער ומשוגענער זו דרכה של 'השקפה'

אין שלום לרשעים
למרות שאני חולק על דרכם וגישתם, ולמרות שחטאו במשך עשרות שנים ברדיפת כל מי שחשב אחרת מהם, אני מוכן לסלוח להם על כל זאת, אם היו מפרסמים כמה שורות התנצלות ומודים כי הדרך הזו היתה טעות, וכי צריך לתת לכולם להתבטאות כל אחד בדרכו ושיטתו או ב'נוסח' שלו כפי שהם קראו לזה, הייתי מעלים עין מכל כך הרבה למען הסדר הטוב והחיים הנורמליים, כפי שצריך היה להיות בעולם החרדי. אבל אין להם כל כוונה לתקן את מעשיהם הרעים, הם רוצים לגיטימציה לרשעות, לזה אסור להסכים בשום אופן ובזה צריך להלחם ובכל הכח. זו הסיבה מדוע אני נגד 'הפלס', שלדעתי היה לו זכות קיום אם היה מתקן חוזר בו ממה שנהג ועשה בעבר. אבל מאחר ואין להם כל כוונה כזו, אין מנוס אלא להלחם במי שגם על פתחו של גהינום אינם חוזרים בתשובה