הביאור במ"ש בגמ' שהעושה תשובה מאהבה"זדונות נעשו לו כזכיות": מצינו
כו"כ חילוקי דרגות בחשיבות ההכנה לאיזה פעולה וביחסה להפעולה עצמה. לדוגמא:
"מכשירי מצוה", ולדעת ר"א גם הם דוחים שבת (כמו המצוה). למעלה מזה –
"עבודה שאינה תמה" בהיותה הכנה לעבודה שלאחרי' (כמו הולכת דם למזבח), ומ"מ
יש לה גדר של "עבודה".ולאידך – סוג של הכנה שאין אפי' בגדר "מכשירי מצוה"
(ואדרבה), כמו כללות הענין ד"ואספת דגנךוגו'". ורצה ה' שיהי' גם סוג של
הכנה למצוה מעניןההפכי – ענין ה"נסיונות" שע"י דוקא מגיע למעלת בעל-תשובה
ושכר גדול ביותר (אלא שאסור לאדם להעמיד א"ע בנסיון. וזהו מה שהגמ' צריכה
להזהיר(גם) את הצדיק לא לומר "אחטא ואשוב" כדי להגיע למעלת
בעל-תשובה...). ואם וכאשר ע"י ה"זדונות"דוקא –
שכבר נפל בהם – בא
למעלת תשובהמאהבה (כמבואר בתניא פ"ז), הרי ה"זדונות" עצמן בגדר "מכשרי
מצוה" ועד "עבודה שאינה תמה" וכו' [ראה לקו"ש חי"ז ע' 183 ואילך]
משיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.