"ולהיותך עם קדוש"

פרשת כי תבא מפי כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלננד שליט"א

"וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (כ"ו י"ט).

עם ישראל עם קדוש, מחפשים רק לעבוד על קדושה וטהרה, העבודה של עם ישראל היא לא "נבואות" ולא "מדרגות" שזה מה שאצל אומות העולם מחפשים ואצל אנשים שלא יודעים דרכי עבודת ה'. וזו היא הטעות של בלעם ושל כל אומות העולם. אבל אצל עם ישראל מחפשים רק דבר אחד איך לעבוד על קדושה וטהרה, שזה ההפך מכל השיטות ומכל התורות של אומות העולם, שלא יודעים מה זה קדושה. הם בכלל לא מכירים מה זה המושג של קדושה, אצלם העיקר זה להיות אדם גדול, אדם חשוב, אדם מפורסם. עם ישראל קדושים לא מסתפקים בדיבורים, אצלם קודם כל מתחילים לעבוד על הקדושה, על שמירת העינים, על קדושת הברית, ונלחמים על הדברים האלה, להינצל מה"לאו" של "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" אפילו שזה קשה מאוד, ואדם לא רואה כמעט שום אפשרות להינצל מזה אבל הוא יודע שצריך להילחם בזה, אין לו ברירה בשביל זה הוא בא לעולם... וזה שכתוב "באבן שלמה" מהגאון מוילנא שאדם בא לעולם רק כדי לנצח את הדבר הזה, רק בשביל זה הוא בא לעולם, לא בשביל שום דבר אחר, כל הדברים האחרים באים לסייע לקדושה, אנשים חושבים שקדושה זה דבר צדדי, יש תרי"ג מצוות, ויש שם גם כן את ה"לאו" של "ולא תתורו". ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה... והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר (במדבר טו-לט) ''ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'' (רמב"ם הל' תשובה פרק ד'). אומר הרמב"ם שכל אלו שחושבים שאפשר לדלג על ה"לאו" של "ולא תתורו", לשים את זה בסוגריים, לשים את זה בצד, להגיד "יש תרי"ג מצוות...אז מצווה אחת אני לא מקפיד....הרי לא כל אחד מהדר בכל המצוות. אני מהדר בלהיות גאון, להיות מפורסם, להיות בעל רוח הקודש, אבל להדר אחר ה"לאו" של "ולא תתורו" אין לי זמן לזה, זה לא באפשרותי, אני אדם עסוק, אני נוהג ברכב". ובאמת העולם נמצא בטעות, וודאי שאדם יכול לשמור את העינים אפילו אדם שנוהג יכול לשמור את העינים, הוא יכול לבקש מה' שישמור לו את העינים, כי ע"י תפילה אפשר להשיג הכול. כמו אברהם אבינו שהלך את כל העולם ולא ראה שום דבר וכמו כן הבנים של יעקב אבינו, הלכו את כל העולם, מישראל עד ארץ מצרים, הם לא פתחו את העינים כל הדרך "איש וביתו באו", אומר המדרש שהם לא ראו שום דבר בדרך, אדם יכול לנסוע בכל העולם, בשמירת עינים, עכשיו נוסעים לאומן, וודאי שאפשר לשמור את העינים בדרך. "המסתכל בעריות ואומר שאין בכך כלום" אדם פוגם בעינים ואומר מה עשיתי ?! איזה עבירה עשיתי ?! עליי זה לא משפיע לרעה, זה שקר !!. מסופר על ה"בית ישראל" שנפגש עם כמה פרופסורים, הם שאלו אותו, מדוע החרדים מפחדים כל כך, מכל ראיה, ומכל מבט, ועלינו הפרופסורים הדברים האלה בכלל לא משפיעים ולא מפריעים לנו, אמר להם, משל למה הדבר דומה, לבדואי ואירופאי, הבדואי הולך כל היום על אבנים, על קוצים, על ברקנים, מיום שהוא נולד הוא הולך על האבנים הכי חדות, וזה בכלל לא מפריע לו, הוא לא מרגיש שום כאב (מחמת ההרגל). ואילו אדם אירופאי שנכנס לו טיפת אבן לנעל טיפת חול הוא כבר לא יכול ללכת הרגל כואבת לו, יש לו מזה יסורים נוראים. הנמשל הוא שאתם הפרופסורים, דומים לבדואים, כבר כל כך טימאתם את עצמכם, באין סוף טומאות אז אבן קטנה, עבירה קטנה, ראיה, מבט אסור, כבר לא משפיע עליכם אבל אדם שהוא כולו עדינות הנפש, כולו זכות הנפש, כל דבר הכי קטן, כל עבירה הכי קטנה, כל הסתכלות אסורה, כל ראיה אסורה, זה דוקר אותו, כמדקרות חרב. לכן אומר הרמב"ם שראיית העינים זה עוון גדול, הכי גדול בעולם, שגורר אחריו עוד עבירות. מסביר ר' נתן שזה בחינת "נכנס יין יצא סוד" כפי מה שאדם שומר את העינים ככה הוא זוכה ל"נכנס יין יצא סוד", מתגלה הסוד שבתוכו, כל יהודי מלא סודות יש בו אין סוף סודות, אין סוף תורה, שהמלאך לימד אותו בבטן אימו ואת התורה הזאת והסודות האלה, הוא צריך לגלות במשך כל שנות חייו, וע"י שאדם ישמור את העינים מכל משמר יזכה שיתגלו לו כל סודות התורה.