לא
תוספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו: ולכאורה יש לתמוה.
בשלמא לגרוע ממצוות ה' אסור, אבל מדוע אסור להיות מן המהדרין ולהוסיף על מה
שציווה ה'? והסביר המגיד מדובנא כדרכו בדרך משל : איש אחד היה נוהג לשאול
כלים משכנו, וכפעם בפעם היה מחזיר לו כפליים ממה ששאל ממנו. תחת הכף ששאל
ממנו החזיר לו שתי כפות וכיו"ב. כאשר תמה המשאיל על כך, היה השואל משיבו
כביכול בתמימות: כשהבאתי הכף לביתי היא הרתה וילדה כף שנייה, וכן הקערה
הרתה וילדה עוד קערה. ויהי היום ביקש השואל משכנו "השאילני מנורת הכסף
הגדולה שלך , כי שמחה בביתנו". המשאיל נעתר מיד לבקשה , משום שחשב בלבו :
למחר יביא לי שתי מנורות. עברו מספר ימים והשואל טרם החזיר את המנורה. שאל
המשאיל את שכנו: המנורה היכן היא. ענה לו השואל: בשעה שהבאתי את המנורה
לביתי אחז בה השבץ והיא מתה. כעס השכן וצעק : הנשמע כדבר הזה, וכי מנורה
מתה? השיב לו השואל בניחותא : וכי כף וקערה שמתעברות ויולדות האמנת גם
האמנת , על כורחך תאמין עכשיו שמנורה יכולה גם למות. והנמשל: "לא תוסיפו" -
אל נא תצדקו יותר מדאי, כדי שאחרי כן "לא תגרעו" , כי כל המוסיף סופו
לגרוע.
ושננתם
לבניך : לבעל חידושי הרי"ם מגור היו 13 ילדים וכולם רח"ל מתו בחייו. בכל
האסונות עמד בעוז ולא הוריד אף דמעה אחת מעיניו. אמר: ה' נתן ו-ה' לקח.
אבל כשמת הילד האחרון, לא יכול היה עוד להתאפק ובכה מרה. שאל אותו אחד
ממקורביו : מדוע עד עכשיו הבלגת על רגשותיך ואילו הפעם לא? ענה: על זה אני
בוכה, שלא אוכל לקיים עוד את מצוות "ושננתם".
ודברת בם : הרב יוסף שמואל שהיה רב בפרנקפורט [ בעל מסורת הש"ס ו" נר מצוה ותורה אור " הנדפסים בכל הש"סים] , למד תורה במשך 25 שנה בעמידה . הוא סיים את התלמוד בבלי ארבעים ושתים פעם, וקיים בעצמו את הכתוב : ודברת ב"ם.
קראתי בספרי חסידים שה "דברי חיים" מצאנז זי"ע היה מיעץ לכל מי שנקלע לצרה , שיאמר את פרק ק"ט בתהלים בכוונה גדולה ויוושע.
הנה אנחנו בשבעה דנחמתא ומצפים לגאולה השלימה והאמיתית שתתיצב ותופיע. ועד אז: שבת שלום ומבורך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.