הכל מתחיל וניגמר באמונה. אדם שיש לו אמונה לא מקנא באף אחד כי הוא יודע שמה שיש לשני זה מה שהשם החליט לתת לו לפי התיקון שלו ואין לזה שום שייכות אליו.כשאדם יש לו אמונה אז הוא שמח בחלקו. הוא לא הולך עם הרגשה של "מגיע לי", הוא לא חושב שהוא ראוי לקבל יותר מכולם. קורח אומנם היה גדול במעלה, בעל השגה ובעל מדרגה, אך לא זכה להכניע את הגאווה שלו, לא זכה להבין שזה היה רצון ה' יתברך, שבחר באהרון ובמשה ולא בו, הוא לא זכה להכניע את עצמו ולהתבטל באמת לצדיק האמת.כשאדם יש לו אמונה בבורא עולם, הוא לא מקנא במה שיש לחברו, הוא לא נשבר כשהוא רואה את ההצלחה של השני, מי שיש לו אמונה מבין שלכל אחד ואחד יש את השליחות שלו פה בעולם, כל אחד עובר את הנסיונות שהוא צריך לעבור בעולם הזה כדי להתקרב אל ה' להשלים את התיקון שלו.אדם מתחיל את היום עם האמונה הקדושה, מחדיר למוחו שכל מה שקורה ויקרה לו, הכל בהשגחה פרטית מדוקדקת, אז כל היום מאיר לו בצורה אחרת. כל היסורים ועוגמת הנפש שאנו סובלים, הכל מחסרון אמונה, אנחנו לא מספיק מאמינים ולא מספיק זוכרים שה' מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית מופלאה וגם צופה ומביט בנו, וכל דבר שנעשה עמנו, הכל רק ממנו יתברך.אם אדם זוכר את זה, אם הוא מתחיל את היום עם זה, כל היום שלו יהיה אחר, שום דבר לא יפיל אותו,
להמשך כנסו כאן:
כמו שאומר רבנו הקדוש: "דע שכל מיני צער וכל הייסורים אינם רק מחסרון הדעת, כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מה' יתברך, אין לו שום יסורים ואינו מרגיש שום צער, כי ה' נתן וה' לקח" (תורה ר"נ).להאמין שיש ה' בעולם, שיש איזה כוח עליון מעלינו, זה כולם מאמינים. גם גויים. האמונה מתחילה כשאדם מתחיל להאמין שהכל מתוכנן מראש, כתוב מראש, הכל זה לכתחילה, אין פה שום ביש מזל, לא קורה פה משהו שלא היה צריך לקרות. ושהכל לטובה."וביקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת". משם דווקא, ממקום שאת השם ומכל מה שעובר עליך שצריך כל אדם להיזהר מאוד מאוד שלא להרהר אחר משפטיו יתברך, רק לידע ולהאמין תמיד כי צדיק ה' וישר משפטיו וכל מה שעובר עליו הכל לטובתו. ואם קשה לו לקבל היסורים והדחקות, יצעק ויתפלל להשם יתברך שיושיעהו ויעזרהו כי אין שום עצה ותחבולה כי אם לצעוק ולהתחנן לפני השם יתברך ולבכות לפניו כתינוק הבוכה לפני אביו, שימלאמחסורו" (ליקו"ה ראש השנה ו, יא).לא תמיד התקוות מתממשות והציפיות מתמלאות. יש המקבלים זאת בהכנעה, בענווה, באמונה, ויש שממשיכים לטכס עצות, לחשוב תחבולות, להילחם מלחמות, למצוא פתרונות ואז כבר מתלווה להכל אכזבה, פנים חמוצות, מתחים וכעסים. אדם צריך לזכור, לא הכל בידיו של בשר ודם. אם בורא כל העולמים אינו רוצה, אז לא יהיה, ולא יועילו כל התחבולות. "אז דערבורא כל העולמים וויל נישט, איז נישט".אנחנו מוכרחים להכיר במוגבלויות שלנו. כשאדם לא זוכר שהכל של השם והכל מאת ה', מזכירים לו. אדם מתכנן את החיים כך, וה' עושה לו הפוך את החיים. למה? כדי לשבור לו את הגאווה שלו. כדי להראות לו שהוא מוגבל, שבלי ה' הוא לא יכול.כל מה שעשה קורח מאוד תמוה. הוא יוצא להרפתקה שאין לה כל סכוי להצליח. למרוד במשה? שהוא שליח ה'?! שהביא כאלה מכות קשות על מצרים, ובקע את הים, והטביע בו את המצרים, והוציא מים מן הסלע, איך אפשר להבין אותו את קורח? הקינאה העבירה אותו על דעתו. כשאדם אכול ברגשי קנאה, הוא מוכן להפסיד הכל, להתמוטט לגמרי ובלבד שיזיק לזולתו. הקנאה מוציאה את האדם מן העולם, קנאה ורדיפת הכבוד זה הגיהנום בהתגלמותו, זה "וירדו חיים שאולה" שנאמר על קורח ועדתו. כי מי שרודף אחר הכבוד, כל פעם שמשהו לא מצליח לו, כל פעם שהוא רואה שהשני יותר טוב ממנו, הוא נשבר לגמרי, הוא גומר עם כל החיות שלו. הכבוד שייך למלך הכבוד. כל מה שקורה פה בעולם זה כדי שיתגלה כבוד ה', מהדברים היותר קטנים והיותר נמוכים עד לדברים הכי גבוהים. כל מה שנברא פה, נברא לכבודו יתברך. אז בא בן אדם והופך את היוצרות, לוקח את הכבוד לעצמו. וזה הנסיון הכי קשה שלנו פה. לדעת שאנחנו כלום, ומזה בעצמו לקבל שמחה גדולה וחיות עצומה.הכוח המניע של רובינו זה הרצון להצליח. אדם מטבעו אוהב להצליח והרבה פעמים זה טוב, זה עוזר לו להשקיע, לקחת את עצמו בידיים. אך כשהוא משתעבד לצורך הזה, כשהגאווה משתלטת עליו, הוא נעשה אומלל, הוא מהר מאוד מאבד את הטעם בחייו.אדם צריך להגיע להבנה שההצלחה שלו היא הקירבה אל ה'. כשיש נוכחותחזקה ובהירה של השי"ת בחייו, כשיש אמונה לוהטת, כשמה שהוא מחפש זה את קירבת השם, את הדביקות בה', יש טעם לחייו, יש מתיקות עצומה בכל מה שהוא עושה.
שבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.