מובא בשיחותיו של הרבי מליובביטש, שב-י'"א
ניסן חל יום הולדתו : " וגדולה מעלת וסגולת מצוות מצה , כלשון הזוהר
הקדוש , מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהימנותא ( מאכל הרפואה ומאכל האמונה ), והרי אמונה
היא יסוד כל המצוות והחיים בכלל _ כי קיום המצוה כפי שצריך ובהידור_ יתן
חיות בקיום התורה והמצוות בכל השנה, שתהא שנת בריאות ברוחניות וממילא שנת
בריאות בגשמיות". ובעומדנו סמוך ונראה לחג הפסח וניתן עוד לקיים בהידור
" כל דיכפין ייתי וייכול " ולהעניק קמחא דפסחא לנצרכים, גם אם אינם
רשומים בלשכת הרווחה _ מן הראוי להזכיר את סיפור המעשה עם האדמו"ר מקופיטשניץ
זצ"ל:
רבי אברהם יהושע השל - האדמו"ר מקופיטשניץ
(ניו-יורק) ז"ל [ משושלת חסידות רוז'ין] עמד בראש בית המדרש של החסידות
בבורו פארק , ניו יורק. חכם ואיש חסד עצום. על חסידיו נמנו לא מעט עשירים מופלגים
. ויהי היום ואחד מעשירי החסידים קיבל שיחת טלפון מהאדמו"ר [ השיחה התנהלה
באידיש ] : ר' הרשל , אני מתכוון להגיע אליך למפעל. החסיד:
ח"ו , אני מגיע מיד אל הרבי... הרבי: לא יקום ולא יהיה , אני כבר בדרך אליך.
החסיד: כמה כסף דרוש לאדמו"ר , כל סכום, רק שהאדמו"ר לא יטרח
בגללי. הרבי: זה אינו עניין לוויכוח , אני בדרך אליך. בהגיע
הרבי לשערי המפעל , כבר המתין לו שם ר' הרשל עם כמה מהמנהלים והעובדים
הבכירים וחילק לו כבוד רב. הוא הכניס את הרבי לחדר הישיבות המפואר, שהיה כבר ערוך
עם כיבוד מכל פירות העונה ועוגות ממיטב הקונדיטוריות , שלהן כשרות גלאט. לאחר כמה
משפטים מתבקשים של נימוס , שאל ר' הרשל את הרבי : מה קרה רבי, מה לוחץ על
הרבי... הרבי: יש אצלנו בקהילה, בבית המדרש, יהודי שכבר כמה חודשים
טובים אין לו עבודה והבית אצלו ב"ה מלא בילדים מתוקים, והנה פסח מתקרב....
החסיד : ריבונו של עולם , בשביל זה הרבי הטריח את עצמו אלי ? חמישה אנשים
אני מוכן לקבל מייד לעבודה עם משכורות יפות... החסיד: במי מדובר....
הרבי ממקד את עיניו ישירות בעיני החסיד ושותק לשנייה, ואז הוא עונה לו
בהדגשה : {דיין ברידער !!! } אחיך, אחיך פישל.
והאדמו"ר מיד קם מכיסאו ופנה ללכת
ופני החסיד השחירו כשולי קדירה. בל נשכח: צדקה מתחילה בבית.
שבת שלום ומבורך, חג כשר ושמח ובניסן
נגאלין. שאול שיף ומערכת "בסוד שיח".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.