הרב ברלנד דואג שיהיה עליו מחלוקת תמיד

מאת ברסלבר

אחד מאנ"ש דיבר השבוע עם בעל ישועות הרב אלעזר מרדכי מנצר שליט"א על מורנו הרב שליט"א, והוא אמר "תדע לך שמי שמדבר על הרב ברלנד הוא משחק באש ומזיק לעצמו, ואם הוא היה יודע כמה שזה מזיק לו, הוא היה רועד מפחד.

והמשיך ואמר שמובא בספר תפילה למשה על פרק כ"ג בתהילים מבעל המחבר הישמח משה מסאטמר שהצדיק נקרא עץ כידוע וחז"ל אומרים שהמחלוקת נמשלה למים וממילא כמו שהעץ לא יכול בלי המים כך הצדיק, שהוא העץ, לא יכול בלי המחלוקת. כי בזה שחולקים עליו הוא מקבל כח לחיות בעולם הזה. 

ואמר הרב מנצר שהוא שאל לכמה מגדולי ישראל מדוע רש"י מביא בפרשת נח פסוק ט' שיש שדרשו את נח לגנאי למי איכפת שיש שדורשים אותו לגנאי, אלא צריך להגיד שלרש"י היה קשה מדוע התורה צריכה לכתוב שנח היה צדיק מה שלא כתוב אצל שום צדיק אחר, הלא זה ברור שהוא היה צדיק?! אלא, אמר הרב מנצר, שזה מה שרש"י אומר שיש שדורשים לגנאי, כי דווקא מכיוון שהיו אנשים שחלקו על נח ודרשו אותו לגנאי לכן אנחנו יודעים כמה הוא היה צדיק! וזה מה שהתורה מלמדת אותנו שצדיק אמיתי זה צדיק שיש דורשים אותו לגנאי, שחולקים עליו, כי עצם זה שחולקים עליו זה רק מגלה שהוא צדיק באמת! הרב מנצר אמר את הפשט הזה לגדולי ישראל ואמרו לו "שפתיים יישק".

להמשך הרשימה כנסו כאן:

וכן כתוב בחיי מוהר"ן תא - תב

אָמַר [רבינו], כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הִגִּיעוּ לַמַּעֲלָה וְלַמַּדְרֵגָה שֶׁהִגִּיעוּ, אֲבָל עָמְדוּ בָּזֶה, וַאֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע נַעֲשֶׂה אִישׁ אַחֵר. וְנָתַן טַעַם לָזֶה שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו, כִּי הַצַּדִּיק נִקְרָא אִילָן, וְיֵשׁ לוֹ שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים וְכוּ', וְכָל צַדִּיק קדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ עָלָיו מַחֲלקֶת. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְּרִין ז.) הַאי תִּגְרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא, נִמְצָא שֶׁהַמַּחֲלקֶת הוּא בְּחִינַת מַיִם, וְהַמַּיִם הַיְנוּ הַמַּחֲלקֶת מְרִימִין אוֹתוֹ. אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלַי מַחֲלקֶת תָּמִיד, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם וּבְכָל רֶגַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו כְּמוֹ בַּשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת, לא הָיִיתִי רוֹצֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל בְּזֶה הָעוֹלָם. 

פַּעַם אַחַת הָיוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ קוֹבְלִים לְפָנָיו שֶׁקָּשָׁה לָהֶם לִסְבּל עִנְיַן הַמַּחֲלקֶת וְהָרְדִיפוֹת וְכוּ', עָנָה וְאָמַר לָהֶם תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי כּחַ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם כָּל הָעוֹלָם שֶׁלּא יִהְיֶה שׁוּם חוֹלֵק עָלַי, אֲבָל מַה אֶעֱשֶׂה שֶׁיֵּשׁ מַדְרֵגוֹת וְהֵיכָלוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבא אֲלֵיהֶם רַק עַל-יְדֵי מַחֲלקֶת. וְהָרְאָיָה, כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו, כְּדִכְתִיב (שְׁמוֹת ל"ה) "וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כִּי הוּא הָיָה הַדַּעַת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה בְּכחוֹ לְהַקְהִיל וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת כֻּלָּם אֵלָיו, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן מַה כְּתִיב (שָׁם ל"ג) "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה עוֹד (עיין קדושין לג ע"ב, מדרש תנחומא שמות לג' ח', סנהדרין קי ע"א, תרגום יונתן ובעל הטורים על במדבר טז' ד'). וְכָל זֶה כִּי יֵשׁ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֲלֵיהֶם רַק עַל-יְדֵי מַחֲלוֹקֶת שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו וְכוּ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין ז.) 'הַאי תִּגְרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא' שֶׁנֶּאֱמַר: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" וְכוּ' וּכְתִיב (דְבָרִים כ) "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה". וְעֵץ הַשָּׂדֶה (שֶׁקּוֹרִין בֵּיימְל) כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹפְכִין מַיִם סְבִיבוֹ בְּיוֹתֵר, הוּא גָּדֵל בְּיוֹתֵר: 

רואים מזה שכמה שהצדיק יותר גדול יש עליו מחלוקת גדולה יותר. וכן רבינו מאריך בכמה וכמה פעמים ואופנים ומסביר איך המחלוקת היא טובה לצדיק, ושומרת עליו. וידוע כשרבינו היה באיסטנבול בדרך לארץ ישראל הוא עשה כל מיני תחבולות כדי שיחלקו עליו ויבזו אותו, ואח"כ הוא אמר שרק בזכות זה הוא הגיע לארץ ישראל, מה שאפילו סבו הבעל שם טוב לא הצליח, כי כדי להגיע לגדלות שבגדלות צריך קודם קטנות שבקטנות (עיין הכל בשבחי הר"ן ובח"מ קלט-קמ). 

אין שום ספק שאחרי כל הקטנות ובזיונות שהרב קיבל על עצמו הוא יגיע בסוף לגדלות שבגדלות שבגדלות וכו' שאי אשפר לתאר, ויחזור לא"י ולירושלים הבנויה עם בנין בית המקדש והכל יהיה מושלם. כמו שרבינו ראה בחלום המובא בחיי מוהר"ן צ"א שכולם דברו נגדו ואמרו "איך עשית חטא גדול כזה?" (השמטות) ורוב התלמידים עזבו אותו ונעשה רעש גדול עד שהוא החליט ללכת למדינה אחרת ואחרי זמן מה גם שם דברו מזה אז הוא הלך לעוד מדינה וכו', עד שבסוף ע"י כל זה רבינו ראה שהוא יגיע למדרגות גבוהות מאוד עד שיתקיים בו הפסוק "ופרי הארץ לגאון ולתפארת", כולם יחזרו אליו ואפילו האבות הקדושים יתפארו בו, עיי"ש. ועיין ילקוט שמעוני (ישעיהו פרק ס' רמז תצט) מה שאבות הקדושים אומרים על הצדיק שסובל בשביל ישראל "אע"פ שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרס וכל אלו מפני עונות בנינו."