הכינוס והכלב - כשהכלב הוזכר לטובה

מאת פאפענער

למדנו בפרשת יציאת מצרים, כאשר "ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים”, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו”, אפילו מניעת חרצובות לשונו של הכלב כבר נגזרה ונקבעה משמים.

נזכרנו בסיפור עם המגיד מדובנא זצ”ל שהגיע פעם לעירם של בורים ועמי הארץ, ובהביעו את משאלתו באזני ראשי הקהל שיתנו לו לשאת דרשה בביהמ”ד, ענו להם הללו: "דרשה" ?! בכבוד גדול, סיפורי מעשיות, משלים, אדרבא! כמו שתרצה. אבל לא דברי מוסר ותוכחות ואף לא דברי תורה, אפילו פסוק אחד איננו מרשים לך להזכיר בתוך הדרשה”...

המגיד מדובנא קיבל את התנאי, עלה על הבימה והתחיל לספר:

"היו היה פעם מלמד שלקח את תלמידיו ללמוד ביער. הילדים הרכים בהגיעם אל היער שמעו מרחוק קולות נביחותיהם של הכלבים הרעים, ופחדו. כשאמרו הילדים שהם מפחדים מהכלבים, ענה להם המלמד: "אין לכם מה לדאוג, ילדים. אגלה לכם סגולה, כשהכלב מתקרב ובא, אומרים את הפסוק 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו' וכל הכלבים בורחים ונמלטים לנפשם”...

נו, אם הרבי הבטיח, שמעו הילדים וקבלו. התינוקות התיישבו ללמוד ברוגע, לא חלפו רגעים מספר והנה מבין סבכי היער פורץ כלב גדול מימדים שהתקרב במהרה אל מקום שבתם של הילדים.

אך ראה המלמד את כלב הפרא, הרים את רגליו והחל להמלט על נפשו מן היער, הילדים המבוהלים התחילו לבכות ולצעוק, ביללות נוראות ברחו גם הם אחרי המלמד אל מחוץ ליער.

לאחר שכולם הגיעו אל חוף מבטחים והמלמד בדק ומצא שכולם ניצולו, אחת מהנה לא נעדרה, שאלו התינוקות את רבם: אבל למה הרבי ברח? מה עם הסגולה? מדוע לא אמר הרבי את הפסוק?!

"תלמידי היקרים” הצטדק הרבי "מה אעשה, והכלב לא הרשה לי אפילו לא לומר פסוק אחד”...

כך ענה להם המגיד מדובנא לאותם ראשי הקהל כגמולם.

*

מה נזכרנו באותו מעשה?! מפני שגם היום לא נותנים לנו לומר אפילו פסוק אחד.... ובאיזה פסוק מדובר?! ניגש תחלה לענינא דיומא...

קול המולה על סדר היום, בני היהדות החרדית מנסים להבין, מעיקרא מאי קא סבר ולבסוף מאי קסבר.

אם לפני כן שאלו שאלת 'תם' מה זאת? מה פירושו של "מסע האדמורי”ם”, מהי המטרה, מהו המסר שזה אמור להעביר?! אל מי ממוען המסר הזה, מהי הנקודה שרוצים להשיג וכו’, עתה ניצבה השאלה ההפוכה: מדוע חזרו בהם מכל וכל?! מה זו שיבה מה זו ביאה?

עצם רעיון הנסיעה שתוכננה, יתכן וצריך לציינו לשבח, מסתבר שלמרות הכל זה היה מניב פירות, אם כי המסר היה מעורפל ומבולבל. ואם כן, הרי גדול הכאב והתמיהה עוד יותר, מדוע כל זה התבטל כלא היה?

יודעי-כל ומביני-דבר כבר מכבירים בטעמים על המהפכה. בפשטות היתה כאן מעיקרא טעות טכנית שבחפזון לא נלקחו בחשבון הגבלות של זמן, מקום, או שמא מזג האויר וכו’, ואחרים מביטים על כך מזוית ממונית-פיננסית. הכל יתכן.

ואילו יש כאלו שבכלל לא רואים בכך כשלון, ואפילו כבר קוצרים 'קרדיט' ורואים בכך הצלחה אישית. דוגמת הרב גרוסמן ממגדל העמק, הטוען לכתר הצלחה, היות והוא התמנה כשליח של 'מקורבי ביבי נתניהו’ שהפצירו בו לבצע שתדלנות ל’ביטול הנסיעה’ תמורת "הבטחות” שהם כבר ידאגו ל’ביטול הגזירה..’.

דהיינו יציאה מסבך והכשלון הצורב, במוצא של כבוד.

נו, ואתא כלבא, כשהכלב כבר הוזכר לטובה, נזכרנו בעוד מילי דבדיחותא שסיפר הרה”ח ר’ חיים בער גרינפעלד ז”ל משב”ק הגה”ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זצוק”ל.

הרב ממונקאטש הלך פעם לגייס כספים לצורך מצוה וביקש לגשת למעונו של נגיד מסויים. בהגיעם אל הוילה יצא לקראתם כלב נובח... אמר הרבי לגבאי 'איני חפץ להתעסק עם הכלב,