מי שיעבור על מה שקרה בישיבת 'מועצת גדולי התורה' המשותפת, ימצא משהו מאוד מעניין, בודדים דיברו, וההחלטות כבר היו על שולחן עוד בטרם התכנסו
נו, אז האם גם הגדולים זקוקים למשחקים, והאם הם באמת חושבים שמישהו לוקח ברצינות כינוס כזה?
ההחלטות כפי שפורסמו יכלו לקבל גם בלי כינוס כזה והיה לו את אותו אפקט. עושה רושם שכל הסיבה מדוע שהצליחו לכנס את כל הגדולים משני הצדדים הוא מפני שבאו להצגה ולא למשהו רציני. אם הדיון היה רציני זה היה לוקח שעות, לכל הגדולים יש מה לומר, ובישיבה המשותפת לא נתנו להם לדבר
לשם מה כינסו אותה?
השבמחקלהשיבו הבּער אצל הערלה לשחק עמו, ולהנחילו. נוסח בּערן טאנץ!