נדהמתי לקראו אצלך את הפוסט "איך התדרדר אברך חסיד ויזניץ, חסיד של ר' ישראל שהפך לחילוני"
כואב לי מאד על המצב שהוא מוצא את עצמו כעת, אני בטוח שלא קל לו כרגע. לעזוב אורח חיים מסוים ולהתחיל חיים חדשים זה תהליך קשה וכואב עם כל המשתמע לכך.
התלבטתי אם לכתוב כאן כמה שורות, כתגובה על הפוסט "הדרך של ר' ישראל לקיצוניות מובילה למצב הזה". לבסוף ראיתי את זה נכון מפני כבודו של האדמו"ר מהר"י מויזניץ שליט"א.  לגילוי נאות, אינני נמנה על חסידי ויזניץ.
זה פשוט לא נכון לכוון את הביקורת במקרה הכואב הזה על האדמו"ר.
אינני רוצה להרחיב, ובכדי להגן על צנעת הפרט של אליעזר שטרן, נסתפק לומר שזה לא המשבר הראשון שהיה לו בעניין שמירת הדת. היה לו משבר דת עוד בימי בחרותו לפני כ13 שנה.
מאד קל להאשים עכשיו את האדמו"ר מהר"י מויזניץ שליט"א, אבל התהליך האישי/רגשי/דתי של אליעזר שטרן לא התחיל בכהונת הרבי הנוכחי.
וכן בפוסט לא היה שום התייחסות למצב בביתו וה"שלום בית" שלו. הוא בן 30 עם 7 ילדים (!) אולי הנטל המשפחתי היה מהסיבות שהביאו אותו לאן שהוא נמצא היום??
יכול להיות מאד, שאליעזר שטרן לא התאים באמת לאורח חיים וויזניצאי, ואני יודע בהחלט שהוא ניסה בכל כוחו לחיות את החיים כחסיד וירא שמיים. לצערנו הוא לא שרד.
ככלל, לא כל אחד שנולד למשפחה מסוימת מתאים בהכרח לאורח חיים ולסביבה שהם גדלים בה. חייבים לתת לילדים לגדול לפי התכונות הפנימיות שלהם ולא לאכוף יותר ממה שהם באמת מסוגלים.
אנחנו מאמינים שיש שבעים פנים לתורה, וצריכים להיות עירניים וקשובים מאד לצרכים וליכולות של בני משפחתנו הן מהיבט פיזי, רגשי, שכלי ודתי. עלינו לתמוך ולכבד, ואפילו לעודד את הילדים שלנו למצוא את הדרך המתאימה לו/לה בעבודת השם גם אם זה לא בדרך שאנחנו מצאנו נכון לעצמנו. כי עיקר כוונתנו הוא לעשות רצון אבינו שבשמיים.
***
ואם אליעזר בעצמו קורא את המכתב הזה, הנני רוצה לומר לו:
לייזר, אנחנו החברים שלך מתפללים לשלומך, מאחלים לך חיים טובים ומאושרים, חיים שיש בהם שקט ושלווה וסיפוק עצמי. אנחנו מקווים שתוכל למצות את עצמך, ותצליח לרתום את הכישרונות שלך ולנווט את עצמך למקום שלבך חפץ. אנחנו מקווים שתמצא את שביל הזהב שיוביל אותך לשלמות הגוף והנפש.