'הלב שמחה' הרבי שלחם בשחיתות

כשאומרים לליטאי מבין, מי שמכיר את ההיסטוריה האגודאית חרדית את השם 'לב שמחה', הוא מקבל סחרחורת, זה נותן לו מכה בלב, השם הזה נחרט כרבי החזק ביותר שהיה בתולדות 'מועצת גדולי התורה' מי שלא היו מוכן להכנע לטרור של מי שחשב שהוא בעל הבית על העולם בגלל שהוא ר"מ בישיבה בבני ברק, הוא היה האיש שהראה למי שצריך שהיהדות החרדית אינה רק בבני ברק על איזו גבעה, אלא הרבה יותר חזקה בלעדיהם, ההשתלטות של אותו יחיד על כלל ישראל גרמה לכך שהשניים לא יכלו לחיות יחד ולאחר תקופה קצרה הרב שך היה זה שפרש לא ה'לב שמחה', הוא המשיך להלחם ולא וויתר הוא אמר להרב שך בפרצוף, 'אני אנקה את השחיתות' לא אתן ליחידים להשתלט על הציבור ויעשו קופה על חשבון הכלל

פה צריך להבין את יסוד המחלוקת, באותם ימים לא שלטה גור כפי שנהוג לחשוב, היה זה שלמה לורנץ הנציג הליטאי שניהל את הענינים, הוא עמד בראש הסיעה הוא היה יו"ר 'ועדת הכספים' והוא זה שגנב מיליונים מן הקופה והתחלק עם ח"כ נוסף בשביל להשתיקו. הח"כ של גור באותן ימים היה יהודי ישר ותמים לא הבין ולא ידע איך גונבים מן הקופה הציבורית הוא העדיף להיות סגן יו"ר הכנסת ניהל את הישיבות זה נתן לו חיים, ולא היה זה פלא מדוע ה'לב שמחה' לא יכל לשאת זאת יותר

היתה לי הזכות להיות האיש לגלות ל'לב שמחה' מה מתחולל מאחורי הקלעים איך גונבים אותו בגדול, הוא נלחם בכל כוחו נגד ה'יחודיים' ותבע 'רוטציה' הוא טען שאסור בשום אופן שהחברות בכנסת תהפוך להיות נחלה פרטית של בודדים, מדובר בתפקיד ציבורי ורענון השורות כל שתי קדנציות בשביל למנוע את המצב הזה. הרב שך זעק כי חייבים לאפשר ללורנץ לגנוב מפני שאין לו זמן לנסוע לחוץ לארץ לאסוף כסף למוסדותיו אז לכן הוא נאלץ לגנוב בשביל שיוכל להמשיך לשרת את הציבור. ה'לב שמחה' לא הסכים, אמר אם יש לו בעיה עם המוסדות שלו אז אחת מן השתיים או שיעזוב את הכנסת ויטפל במוסדותיו או שיעביר אותן למישהו אחר, בכנסת אנו צריכים אנשים ישרים שכל פרוטה נכנסת מתחלקת בין כולם ללא יוצא מן הכלל

הרב שך לא הסכים הוא תבע לאפשר ללורנץ להמשיך לגנוב, וזה היה הרקע לפיצוץ הגדול הוא פרש מ'מועצת'

כן לא תאמינו ה'לב שמחה' היה האיש שלחם בשחיתות, ולא בחינם אהבתי אותו