מה עומד מאחורי המהפכות של האדמו"ר מגור, ועל מדיניות התגובות ב"בעולמם של חרדים"

שלום ר' חיים,

כקורא ותיק ומושבע של הבלוג הנדיר והנחוץ שלך, רציתי גם להעלות את הצד השני של המטבע בכל הקשור למהפכות הלימודיות שמוביל האדמו"ר מגור.

חשוב לי להקדים: אני לא קשור לשום מחנה ישן או מתהווה בחסידות גור, ואני לא משתייך לשום זרם, משפחה או תת קבוצה, אני חסיד גור מן השורה, ניטרלי, שמוקיר ומכבד את כל הצדדים והאישים השונים שבחסידות.

לאחרונה שמתי לב שאת המקום של הביקורת לסוגיה השונים, תפסו בבלוג שלך מכתבי שבח והילול על האדמו"ר מגור שליט"א ובניו.

אני לא יודע מה מטרת כותבי המכתבים אלו, אבל זה נראה נסיון גרוע לשווק מחדש את הרבי שליט"א על חשבון השמעת ביקורת עניינית ונחוצה.

בקשר לכתרים שנקשרו סביב בני האדמו"ר שליט"א, אני חושב שבאמת מיותר לדבר, כי אף אחד לא באמת חושב שהם מורמים מעם (למעט אולי ישראל מנחם שהוא הצנוע והטוב מהבנים), ואף אחד לא חושב שהם קדושי עליון.

מה שיש בו חשיבות ציבורית זה כל הקשור לאדמו"ר ולמהלכים שהוא מוביל בקרב החסידות הגדולה בישראל.

התפרסמו לאחרונה בבלוג שלך כל מיני מכתבים שמנסים למחוק או להשתיק ביקורת, ולקשור שבחים ותשבחות מבלי להציג בצורה ראויה את התמונה המלאה (והמורכבת) ואת שני צדי המטבע.

אכן יש לאדמו"ר זכויות, ולא אני הוא זה שמתאים לתת לו קומפלימנטים, אך לא יתכן שתהיה אישיות ציבורית שלא תהיה חשופה לביקורת, ולא תצטרך להסביר את מהלכיה בצורה הוגנת, ראויה ומכובדת.

פתגם עתיק אומר: מי שסובל מהחום וההבל של המטבח – אל יתקרב לשם.

הנמשל ברור מאיליו: כל אישיות ציבורית המבקשת להשפיע ולהחליט על אורחות חייהם של רבים וטובים, אינה חסינה מביקורת, ואין לה את הפריבילגיה לטעון "אל תבקרו אותי" או "זה העכרע זאכן".

בדור של היום, האדמורי"ם אינם רק ספקים של ברכות וסגולות או פקידת עקרות וזיווג זיווגים, אלא הם משפיעים באופן עמוק ונרחב ביותר על קהל עדת מרעיתם, ובכל תחומי החיים, מבחירות לממשלה ולעיריות, דרך מקומות מגורים, סדרי הלימוד בישיבות וכלה במינויים ובכל קשת התקפידים.

העובדה שהאדמורי"ם משמשים היום כעין "ראשי הקהל" נותנת להם כח רב, אך גם מחייבת אותם לעשיית צדק ציבורי, לבער את השחיתות (לפחות, הגלויה והבוטה) ולשרת נאמנה את צרכי הקהילה ואנשיה.

השררה יש לה צ'ופרים גדולים – אך במקביל היא גם מחייבת, והרבה.

איני מטיל דופי כל שהוא באישיותו של האדמו"ר מגור או בכוונותיו, אך מה לעשות וכוונות טובות אינם מספיקות, כנראה, לצורך ניהול עדה גדולה שכזו. ואם מאן דהו ממקורביו חושב שעצם השמעת ביקורת היא כפירה בה' ובמשה עבדו שיערב ויבושם לו.

כלפי מה הדברים אמורים?

בשבועות האחרונים שימשה במה זה להבאת מכתבי שבח והלל בקשר למהפכות שונות שמוביל האדמו"ר מגור בסדרי הלימוד בתלמודי התורה ובישיבות, הכוללים שידוד מערכות וטלטלות בהיקף של רעידות אדמה, המצריכים דיון נוקב ומקיף בכל סוגיה לגופה.

ואני שואל: לא צריך לשמוע את הדעות האחרות?

החסידים הם רכוש פרטי של מאן דהוא? אפשר לנצל את העובדה שהטרור כ"כ הרים ראש עד שאף אחד לא מהין להסתבך איתו? חסידות גור נהפכה בשנים האחרונות לבני ערובה של כוחות הטרור, ולעכברי מעבדה של נסיונות שונים ומשונים חדשות לבקרים של כל מיני שיטות לימוד שלא שערום אבותינו.

וזהו, שאני שמח לחדש, שממש אין צורך בכל סדרות הנסיונות הללו, הדברים הללו כבר נעשו כל השנים וכל הדורות, ורוב גדולי ישראל הגיעו למסקנות, אז למה לפתוח שוב ושוב את העיסה הזאת כל פעם מחדש ועל גבם של תלמידי תשב"ר תמימים? למה הם צריכים לשלם את המחיר?

אתן לך דוגמא: בהיסטוריה הרחוקה כל אב בישראל שכר מלמד שילמד את בנו, בהמשך הבינו שניתן להתארגן כמה הורים כאחד ולשכור מלמד שילמד את כולם כאחד, וכך גם מי שאין הפרוטה בכיסם יוכל ללמד את בנו תורה, ויותר מזה עצם הלימוד המשותף מפרה ומרבה את כל התלמידים, וכולם יוצאים נשכרים.

בנקודה זו נכנס האדמו"ר מגור לתמונה, והחזיר את הגלגל לאחור, אין יותר שיעורים בישיבות, כל אחד לומד לעצמו ועם אברך פרטי. ומה עם אלו שיש להם כמה וכמה ילדים ואינם יכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס הזה? ומה עם לימוד תורה בחבורה שמחדד את הלימוד?

וזוהי נקודה אחת קטנה, ואני לא מדבר על נושאים פוליטיים כמו תמיכה בברקת, שדרדרה לתהום את חסידות גור, ושחקה לחלוטין את כל היכולת לסכם הסכמים פנימיים בציבור החרדי, ועוד ועוד דברים שצריכים לעמוד למבחן ציבורי ולהישקל ביושר ובאומץ, רווח מול הפסד.

וכן, גם לחסידים יש זכות להבעת דעה. העובדה שאדם חסיד של אדמו"ר לא הופכת אותו לשפוּט של אף אחד, ולא נוטלת ממנו את שיקול הדעת ואת הזכות להביע דעה אחרת בצורה מכובדת.

ולא שאין בתוך חסידות גור מחנכים ומלמדים ברי סמכא, לכל הדעות, שמתנגדים למהפכות המיותרות הללו, יש גם יש, אלא שקולם מושתק עוד לפני שהוא מושמע.

למי שלא יודע, אגלה סוד איך הדברים עובדים: האדמו"ר שליט"א מציע רעיון מהפכני לישיבות, ואז אם הממונה מטעמו לא מסכים לנסות את זה (כי הוא חושב צריך להתייעץ עם מחנכים ועם גדולי תורה שהנהיגו ישיבות), אז על השניה הוא יעוף על טיל מהמשרה שלו, ואת מקומו יתפוס בשניות "אומר הן" אחר, שישמח להפוך את כל הישיבות על כרעיהם וקרביהם. ולאחר מכן כשהרבי ישאל מה מצב השינויים, אין מצב בעולם שאותו ממונה יגיד את האמת, תמיד - אבל תמיד - הוא ירצה לזכות בהערכה של הרבי כאחד שממלא את תפקידו נאמנה, והוא יגמור את ההלל, על השיטה החדשה ועל פירותיה הטובים, ודרך אגב ינסה להתחנף לאדמו"ר עד כמה ראייתו מרחיקה לכת, ואיך לא חשבו ע"ז קודם.

ומה הבעיה בכך שהאדמו"ר מנסה להפוך את המערכת החינוכית לטובה יותר?

אני משוכנע שלאדמו"ר יש כוונות טובות וטהורות (בניגוד לבנים שלו, למשל), אך הפתגם אומר כי "הדרך למדרון רצופה כוונות טובות". וכאן טמונה הבעייה הגדולה: האדמו"ר שליט"א מעולם לא התעסק בחינוך, אלא ישב ספון בביתו על התורה ועל העבודה ועל החסידות. הוא לא התמודד מעולם עם שאלות קשות מתחום החינוך, ההוראה והמלמדות.

יתירה מזאת: האדמו"ר בקושי השתתף אישית בתוך מסגרת לימודית כל שהיא, גם כתלמיד, ועל אחת כמה וכמה כמורה, הוא מעולם לא לימד קבוצת תלמידים בכיתה או בישיבה. מטבעו הוא מאוד סגור ומפונם אשר חי את עצמו ועם עצמו (ועם קונו).

מי שלא שימש כמורה לא יכול להיות אחראי על מערכת חינוך?

התשובה היא: לא בל' וא' רבתי, הוא חסר נסיון טוטאלי בכל תחום הקשור לחינוך, להוראה וללימוד תלמידים.

מה היה ניתן לצפות ממנו שיעשה?

חסידות גור היא קהילה חשובה ומלאת כשרונות חינוכיים ופדגוגיים, ויש בה דמויות בעלי נסיון רב שנים שיכלו לתרום רבות למערכת, אך משום מה, כל מי שהוא קצת מוכשר מסומן כאויב המערכת ועף לכל הרוחות, במקום להשתמש בכישרונות שלו לטיפוח הקהילה. לכל הפחות ניתן להתייעץ איתם אם לא לתת להם תפקידי מפתח, ובמקום שכל הממונים על החינוך (המתחלפים כמו גרביים) ישמשו חותמת גומי לשיטות שלא באמת נוסו, ובמקום שהם יהפכו למקהלה מגוחכת של "אומרי הן" וחנפנים, הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים, ולבחון כל שינוי לגופו אם הוא מבורך וקוצר פירות או גורם לחורבן ולבכייה לדורות.

ועוד מילה בעניין העיון והבקיאות.

אני לא נכנס כעת לשאלה העתיקה של דרך הלימוד, ועיון מול בקיאות (כאשר ברור שהדרך הישרה והראויה היא דרך האמצע של שילוב שתי צורות הלימוד, עם דגשים שונים המשתנים מתלמיד לתלמיד). אני מדבר על שיטה שמריחה כפסולה, משום שעושה רושם שכל הסיבה שישיבות גור עברו מהפכה של 180 מעלות, בה גנזו את העיון ונסחפו ללימוד הבקיאות, נעשתה ממניעים פסולים ומרצון להוריד מהבמה הציבורית את ר' שאול אלטר ראש ישיבת שפת אמת (לשעבר, היום יש כבר מישהו אחר שמציג את עצמו כנושא את התואר הרם הזה: ר' משה חיים דנדרוביץ, אך זה כבר נושא לפוסט אחר). מה לעשות ור' שאול גאון בתורה בחריפות ובעיון, ויגע בה ברמות מטורפות שכמעט אינם בנמצא, ויש לו הערכה אמיתית בכל חצרות החסידים וגם אצל ראשי הישיבות הליטאיות, אך זה ממש לא בא בחשבון שתהיה לו השפעה חלילה על צעירי הצאן. מה עשה (הקב"ה) הרבי וחבורתו? ביטלו לחלוטין את כל מושג "עיון" והפכו את הישיבות למוסדות של "בקיאות", כך אוטומטית הפכו אותו ללא רלוונטי (יש מצב גם שלממסד עדיף עדר לומדי בקיאות, כי יותר קל לשלוט בו ולהפעיל עליו מוניפולציות...).

אך כנראה שלא ממש ניתן למחוק בן אדם לגמרי, וגם בתוככי גור עדיין ישנה הערכה חוצת גבולות לאישיות יקרה כמו ר' שאול, ועדיין גם כשהחושך יכסה ארץ יש אמת פנימית זועקת החזקה מכל התעמולה והתכסיסנות הפוליטית. ומה לעשות, לא ניתן להתעלם מהכבוד הרב שרוחשים לו בחסידות פנימה ומחוצה לה. עושה רושם שבסופו של דבר הירידה לחייו רק חיזקה אותו, ציבורית ורוחנית, מה שיחזור אליהם כבומרנג.

ההיסטוריה תשפוט אם בסופו של דבר הדרך של האדמו"ר תתקבל ותוערך לדורות, או שמא של אישים אחרים כדוגמת ר' שאול אלטר ואחרים.

ובקשר למדיניות התגובות בבלוג שלך.

מה שבעצם הכעיס אותי היא העובדה שניסיתי להגיב על סדרת המכתבים ההזויה הזאת של כמה חסידים מטורפים שרואים רק טוב, כביכול הכל אצלנו טוב, ואין שום סיבה להציג ביקורת, גם ביקורת בונה.

אך מאז שהתגובות אינם מתפרסמות אוטומטית בבלוג שלך, לא הצלחתי להשחיל ולו תגובה אחת. ומה בסך הכל רציתי? להשמיע ביקורת ולהציג דעה אחרת.

אני בטוח, ר' חיים, שכנושא הדגל של חופש הביטוי וכלוחם הגדול ביותר נגד הטרור בציבור החרדי, ונגד עריצות הרוב, תשתף אותנו ותתן לנו זכות לתגובות מכובדות בנושאים הרציניים העולים ומתבררים בבלוג פורץ הדרך שלך.

יישר כחך, וזכות הרבים תלויה בך!!!