המפלגות החרדיות שאינן עוברות את אחוז החסימה משרתות את השטן

אין עוד אפילו מינימום של ספק שהמפלגות החרדיות החדשות שצצו לקראת הבחירות אינן עוברות את אחוז החסימה, אפילו הסקרים השמאלניים שכל כך רוצים לפגוע ברשימות החרדיות אינם נותנים סיכוי למפלגות הללו, ובכל זאת הם ממשיכים לרוץ, כאשר השאלה היא האם תקוותם לקלקל מה שיותר לחרדים, או שברגע האחרון יפרשו. אם יפרשו אולי יסלח להם אם לא קלקלו בצורה שנשלם על כך מחיר כבד. אם מטרתם לקלקל וככה זה נראה, הם משרתי השטן מטרתם לא טובת הציבור החרדי אלא חיזוק השמאל האנטי דתי וחרדי, מי שמבקשים למחוק תורה ומצוות בארץ ישראל, והרשימות החדשות הללו משרתים אותם

אקדים, כי אם קיים סיכוי שמי מהם יעברו הייתי מברך אותם, מפני שטוב שיקומו עוד מפלגות חרדיות, צריך לחנך את הנוכחיות שאפשר בלעדיהם. אבל כל עוד שזה לא שייך, במיוחד כאשר החדשות לא התאחדו ולא עשו כלום בשביל שיעברו את אחוז החסימה, הרושם הוא כי אין להם עניין לעבור את אחוז החסימה יש להם עניין בקלקול קולות לחרדים זה כל מגמתם, ואין הוכחה טובה מזו כי מדובר בפושעים ולא באנשים רציניים

אין לי כאן כל ויכוח אידיאולוגי, שיאמין כל אחד בדרכו, השאלה היא אחת ויחידה, האם אתם עוברים את אחוז החסימה, עתה כאשר אנו חודש וחצי לפני הבחירות לא נראה שיש סיכוי אפילו קלוש כי מי מן המפלגות הללו עוברות את אחוז החסימה, על פי המספרים שנותנים להם הם ישרפו קולות לימין, ואם זו מגמתם, נדע בעתיד איך להתייחס לאנשים כאלו

הפשע הכי גדול הוא של 'צבע שחור' שאין להם סיכוי לעבור והם יודעים זאת ואומרים כי מטרתם לשרוף קולות. מצד אחד הם נאבקים נגד גיוס החרדים ומן העבר האחר הם מסייעים למי שמבקשים לחלן את הציבור החרדי. המעשה שלהם הוא צבוע, מפני שאם מטרתם באמת למנוע גיוס חרדים, עליהם לחזק את מי שלא יתנו יד להקמת ממשלת שמאל כזו שהכריזה שהדבר הראשון שתעשה הם יחוקקו חוק שיכפה על החרדים כולם ללכת לצבא

כל מי שיצביע למפלגה הזו, הוא שקרן רמאי ונוכל, מפני שאם אכן מטרתו למנוע את הגיוס או יותר נכון להילחם במי שמבקשים לגייס חרדים, יצביע למפלגה חרדית שלפחות לא תקלקל. נכון, להצביע ש"ס זו בעיה, מפני שהם מוכנים שיקחו חמישים אחוז מן החרדים לצבא, אבל מה שבטוח ש'יהדות התורה' לא תתן יד לחוק כזה, המקסימום שהם יתמכו הוא בחוק שיאפשר לכל מי שרוצה ללמוד שיוכל ללמוד ודוחים לו את הגיוס, שזה הרע במיעוטו. אין סיכוי לחוק שיפטור את החרדים כולם אוטומטית למרות שמדובר בצבא מחלן. כאשר המאבק הוא במגייסים צריך לחשוב נכון. לשרוף קולות של חרדים פירושו תמיכה בשמאל בעקיפין, ואם זו מטרתכם אז בבקשה תדברו אמת ואל תאמרו שעניינכם הוא מניעת הגיוס

המפלגות האחרות מטופשות. אח"י אין להם סיכוי לעבור את אחוז החסימה המטרה לפגוע בש"ס ואני מבין אותם, ש"ס מתנהגת עם מוסדות החינוך הספרדים בדרך שגורמת לשנאה פנימית קשה. ובכל זאת מדובר בשריפת קולות וסיוע לשמאל

באשר ל'הציבור החרדי' מדובר ב'מודרנים' מי שאינם חרדים באמת, ברגע שהציבו אשה ברשימה הם הכריזו אנחנו לא חרדים, אם יהיו מי שיטענו כי מטרתם לשרת את השמאל לא אפול מן הכסא, מתחילת דרכם עושה רושם כי מי שעומדים מאחוריהם הם מי שמבקשים את רעת החרדים ולא טובתם

שיהיה ברור, שנים אני לוחם בעד הקמת מפלגה חרדית חדשה, מפני שזו הקיימת בוגדת במצביעיה, יש לי הרבה טענות אליהם, אבל ברגע האמת, כאשר מתמודדים עם חיים ומוות רוחני בארץ ישראל, אין לנו בחירה, אנחנו חייבים לעשות הכל שהכח החרדי יהיה חזק, ולתמוך בימין מפני ששם עוד שייך לעשות משהו, בשמאל יפילו אותנו בצורה הכי קשה והכי מכוערת

שוב ושוב, מי שלא עובר את אחוז החסימה, אם אתם כנים, תודיעו כי ניסיתם ובסיבוב הזה זה לא הלך, פורשים וננסה בסיבוב הבא, אז יאמינו לכם ואף תזכו ביותר תומכים. אם תמשיכו עד הסוף, את האימון תאבדו ואיש לא יאמין לכם יותר לעולם

חיים שאולזון

דיני מעקה חלים גם על ישיבות - הדם זועק

לא אכנס לפרטים מפני שהם צריכים בירור מדויק, ואם נקבל את הגירסה כי הוא נפל ממקום מסוכן, הרי שמאשימים בכך את הישיבה והעומדים בראשה שלא דואגים שהחלונות יהיו סגורות בדרך שלא יהיה סכנה. אם גרסתם נכונה והוא היה באוצר הספרים, איך קורה שנופלים מחלון במקום כזה. התורה מלמדת אותנו ומזהירה כי חייבים לשים מעקה בכל מקום שקיימת שם סכנה, אז מה הפשט מכבי האש ציוו להשאיר את המקום פתוח, האם הם לוקחים על עצמם את הסכנה? בדרך כלל זה הפוך, הם מזהירים שחלילה לא יהיו סכנות

זו לא הפעם הראשונה ולא רק במקום הזה, הנושא של נפילות בחורים ואברכים בישיבות חייב לידון ברצינות על מנת להבטיח כי לא נמצאים במקום סכנה. פרט כמובן אם המציאות שונה ולא אעסוק בה כל עוד אין הוכחות לכך. נקבל את הגירסה כי מדובר במעידה במקום מסוכן ומן הנפילה נהרג. איך קורה דבר כזה, מישהו חייב הסבר על כך

איני רוצה להאריך בנושא הזה, מפני שהדברים טעונים בירורים בכמה אספקטים, בשביל לדעת את האמת. יכול להיות במצב הזה גם מצב של מזיד, וגם של שוגג, מה שבטוח אדם נהרג ובמקום שצריך הסבר, מדובר במקום המהווה סכנה ולא דואגים שאוצר הספרים לא יהיה מקום סכנה

איני רוצה לקבל את הגרסה האחרת של חדר שצריך להבין מה עושים שם. אני מעדיף להאמין כי מדובר במעידה וככה קרה האסון, אבל מאחר וקיימות אפשרויות אחרות, הדבר טעון חקירה רצינית, למנוע שזה לא יקרה שוב, וגם בשביל לדעת את האמת מה קרה כאן. מדובר בנפשות ממש, ומישהו חייב לתת את הדין על ההזנחה הזו, פרט אם יטען שהמקרה שונה, ואז צריך לגשת לנושא מכיוון אחר ולא אעשה זאת כאן בטרם הדברים לא ברורים

כואב לשמוע על אסונות מן הסוג הזה, דברים כאלו לא צריכים לקרות, ואם קרה צריך לדעת למה. תפקיד של ישיבה הוא להבטיח את שלומם של הלומדים בה ובכל מצב שלא נפרט אותם. אצלנו החרדים נזכרים רק אחר שקורה אסון לפני כן סומכים על ניסים וזה לא צריך להיות כך

חיים שאולזון

תשליך באומן - צולם על ידי מי שהזמינו שיצלם רח"ל

הם לא נותנים פרטים מדוייקים אז קשה לקבוע אם מדובר בנכרי או ביהודי שאינו מקפיד בשמירת השבת אבל נוסע לאומן, ישנם לצערנו מי שנוסעים בראש השנה לאומן ואינם מן הצדיקים הגדולים. יש מהם מי שמאמינים כי אם הם יהיו בראש השנה באומן רבי נחמן יוציא אותם מן הגהינום ומרשים לעצמם לחטוא בכל השנה. ויש גם מי שנוסעים למען הכיף החוויה לרקוד ולהיות עם כל כך הרבה אנשים, ואלו אם יצלמו ביום טוב - לא אומרים תשליך בשבת - חושבים כי זה לא כל כך נורא זה לא חילול שבת

מן העבר ובמקומות אחרים לא תמיד המצלם היה גוי, למרות שכתבו צולם על ידי נכרי. המציאות שמצלמים בראש השנה ובכל חג גם אם מדובר בגוי זה חמור מפני שזה עושה זול מענין השבת והחג ובמיוחד מראש השנה. מדובר בפירצה שהתחילה בארגון חרדי ידוע מאוד שישבו שם חברי כנסת חרדים לשם הגיעו לשהות שבת שלימה וצילמו, כתבו שגוי צילם, הפירצה התפתחה בממדים שהיום קשה לעצור זאת. בכל שנה שומעים ורואים צילומים מתפילות ראש השנה ואירועים אחרים בשבתות ובחגים, וחייבים למחות על הפירצה הזו

מחיתי בעבר ואמחה גם כאן, תמונות כאלו יש למחוק ולמחות מן העולם. בעבר סיפרתי ואספר שוב הדבר קרה בסאטמאר בכל נדרי, היה מי שהכניס מקלט שהקליט את ה'כל נדרי' של רבי יואל מסאטמאר, האיש שעשה זאת הכין הכל מלפני כניסת יום כיפור, התפילה כולה הוקלטה, וכאשר השמיעו את ההקלטה לאדמו''ר המכונה 'ברך משה' מסאטמאר הוא ציוה לשרוף את ההקלטה וחלילה לא להעתיק אותה, אסור שזה יסתובב בציבור מפני שזה הוקלט ביום הכיפורים

ישנם אדמורי"ם מסויימים שמקליטים את תפילות ראש השנה, והחסידים שלהם מסבירים זאת בכל מיני הסברים שזה נעשה על ידי גוי, ולא קולטים איזה נזק הם עושים ליהדות החרדית שמחנכת שלא לעשות דברים כאלו. קם דור חדש שמתעתד לשנות את פניה של היהדות החרדית ועלינו להילחם בהם. ישנם דברים שאסור לשנות. לצלם בשבתות בראש השנה ובחגים אסור בתכלית האיסור, ויש להילחם לא רק בתופעה גם במתיריה

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

למעלה ממאה בחורים ישהו בכלא 10 ביום הכיפורים

איני רוצה לכתוב כי זה לא מזיז לאף אחד, מפני שגם אם מזיז מה אפשר לעשות כאן. אבל מה שכן, לא שומעים את אנשי הציבור שייצאו בקול רעש גדול היתכן כי במדינת היהודים יחזיקו ביום הכיפורים 100 בחורים בבית הסוהר רק מפני שהם לומדים תורה. אין קטרוג גדול יותר על עם ישראל מאשר החזקת בחורי ישיבה בבית הסוהר מפני שהם לומדים תורה. גם אם עצרו אותם בשדה התעופה כאשר ביקשו לטוס לאומן, זה בשביל לחזק את רוחם בעבודת ה' בדרך שהם מאמינים בו, עבורם ראש השנה באומן פירושו שנה טובה, וטובה יותר בלימוד התורה והתחקות בעבודת ה', ועל כך לשלוח אותם לבית סוהר זה הרבה יותר מחמור

מעקב אחר בחורים בישיבות - מעשה חמור ואסור!!!

אם היה מדובר במעשים חמורים ואסורים אפשר להבין מדוע צריך לטפל בנושא, אבל כאשר מדובר בסך הכל שקבוצת בחורים עמדו ודברו יחד, מבקשים לחקור במה הם עסקו, ומעבירים רשימות לחלונות הגבוהים בקהילתם, על מנת שיידעו כי יש לעקוב אחריהם, שמא דיברו נגד מישהו מן החלונות הגבוהים. הדרך הזו שבחורים בישיבות יצטרכו לפחד שכל צעד הכי קטן שלהם נרשם ומועבר לחלונות הגבוהים אי שם במרכז הקהילה, זה הרס האדם ומשליך עליו פחד בכל צעד שלו שמא עוקבים אחריו. זה הורס את יכולת הבחורים להתרכז וללמוד כמו שצריך

בשביל מה כדורים כאשר המעקבים הורסים את הבחור

אחד הויכוחים הקשים בגור הוא על עניין הכדורים שנותנים לבחורים נגד היצר הרע, ובשביל שלא יסתכלו על הדברים בצורה הנכונה, הם אומרים כי מטרת הכדורים הוא 'יכולת ריכוז' כשאין יצר הרע מתרכזים בלימוד. לא אכנס עימם כאן לויכוח האם הם צודקים במעשיהם או שמדובר במעשה מסוכן וחמור. טענתם כי מבקשים שהבחורים יתרכזו בלימוד כשאין להם יצר הרע, וכאן עוקבים אחריהם ומעבירים רשימות אי שם עם השמות, האם זה יאפשר להם להתרכז או שמא דווקא הפחד מכל צעד שלהם זו גורמת לאי יכולת להתרכז

שיטת גור היא לעקוב אחר כולם ולרשום

אלו שפרסמו השבוע את הרשימות של ישיבת 'פני מנחם' בבית שמש ישיבה ששייכת לגור נדל''ן התעלמו מן הרשימות של העבר. בגור עורכים רשימות על כולם, כותבים מיהו ומהו, במי הוא מאמין מילדי הרבי, מי תומך במי ומי מסתכל על מי. בעבר פרסמנו רשימות של מה שכתבו אנשי הרבי על החסידים, שלא ידעו כי עוקבים אחריהם ומצטטים כל מילה שלהם בשביל לדעת מה הם חושבים על הרבי על בניו ואחרים בגור. מה שהם עושים עתה בישיבות שלהם הוא המשך למה שעשו בעבר, וככל הנראה מעולם לא הפסיקו עם המעקבים האלו. ההבדל היחיד, שעכשיו זה פורסם ברבים עם שמות הבחורים, שחלקם בוודאי לא יושנים בלילות ממה שצפוי להם

למה אין חרדיות בכנסת? מפני שהן חרדיות!!!

מי ששואל שאלות כאלו עושה מעצמו צחוק זה מוכיח כי אין לו מושג מה הפירוש חרדי. אם יש לו הסברים מדוע צריך להיות אחרת, שיכנס לגדולי התורה שקובעים ברחוב החרדי יניח את הסבריו וטענותיו ואז נשמע מה הגדולים אומרים. קיים פסק לא מהיום ולא מאתמול מלפני שנים כי מינוי אשה לנציגות חרדית כלשהו אסורה, ומי שמבקש לבטל זאת בבקשה תעשו זאת אצל הרבנים. מפרסומות ברחובות להסית נגד מפלגות החרדים לא תועילו דבר כל עוד שלא יתירו זאת. ומי שרוצים להכתיב עובדות בנושא, הם אומרים במילים אחרות אנחנו מצפצפים על הרבנים אנו עושים איך שאנחנו 'דעת בעלי בתים' סבורים, אנחנו נקבע ולא 'דעת תורה'

הייתה חכי"ת חרדית בכנסת - מה היא גרמה לעצמה?

היה זה בני גנץ שהתחכם והכניס לרשימתו חרדית בתקוה כי הנשים החרדיות יצביעו למען מפלגתו. הוא בטוח היה כי הציבור החרדי יקבל זאת ברצון ובשמחה. ומה קרה, היא זכתה למבול של השמצות בתחומים שהורסים משפחות. לא אכנס כאן לפרטים הידועים למי שזוכרים את התקופה ההיא. האם את זה רוצים אלו ששואלים מדוע אין חכי"ת חרדית? לא נשנה את המציאות החרדית, ככה זה היה כל השנים וככה זה ימשיך כל עוד אנו חרדים באמת. ומי שלא אוהב זאת יש לו ברירה לעזוב את העולם החרדי

הרבנים אסרו בחירת נשים לתפקידים ציבוריים

תופתעו, גם רבני המזרחי היו נגד בחירת נשים, הרב קוק פרסם מודעה משלו נגד השתתפות בבחירות לרשימה שיש בה נשים,  הנושא עלה לדיון לפני חמישים שישים ושבעים שנה ויותר, הרבנים אנשי הלכה אסרו זאת, וקבעו כי זה אסור. בטרם מכניסים אישה לרשימה חרדית חייבים ללמוד את ההיסטוריה בנושא, ולהסביר מה השתנה, מדוע עושים נגד פסק הרבנים. מי שהתירו הם פוחזים וריקים מי שלא קיבלו מעולם את פסקי הרבנים בענייני ציבור. מי שחיים על פי הלכה, יודעים כי מדובר בצעד אסור. ומי שבכל זאת משבצים נשים ברשימה, ככל הנראה אינם חרדים

ביארצייט של הרב עובדיה יוסף להביא אלפים לקברו ללמד את המערכת המשפטית לקח

הם טוענים אסור לקיים כינוס מיוחד להרב עובדיה יוסף ביום היארצייט בגלל הבחירות המתקרבות וכינוס כזה יכול להוות כינוס בחירות. מה שהם לא יודעים כי דווקא מפני שהם אוסרים יבואו הרבה יותר למחות נגד הצעד הזה. נכון הממשלה לא תתן כסף לכינוס הזה, לא צריך, צריך רק לפרסם כי בג"ץ אסר את העליה לקברו של הרב עובדיה יוסף ומציבים אוטובוסים בכל רחבי הארץ ואלפים מגיעים וזה לכשעצמו היא המכה הכי קשה של המערכת המשפטית, יגיעו יותר מכל שנה

כנסים ממלכתיים אינם לכבודם של גדולי ישראל

טעות עשו בש"ס שהם הסכימו כי הממשלה תממן כינוס ביארצייט של הרב עובדיה יוסף, ברגע שאתה לוקח מהם כסף הם הופכים להיות בעלי בתים על הענין. אם מלכתחילה לא היו לוקחים כסף לא יכלו למנוע כינוס כזה. זה צריך ללמד לקח לעתיד כי לא לוקחים כסף לאירועים מן הסוג הזה, מכריזים ואומרים כי איננו רוצים כסף ממשלתי לכינוסים כאלו, ואז הכינוס בידי החרדים ולא בידי הממשלה

להכריז כי לא רוצים עוד כסף מן הממשלה לכינוס כזה

עכשיו זה הזמן ללמד אותם לקח. להודיע כי לא לוקחים יותר כסף מן הממשלה לכינוסים כאלו, וכי מוותרים על הכסף ובשנים הבאות לא יקחו מהם פרוטה, ש"ס תארגן זאת או נגידים ספרדים יקחו את זה על עצמם, זה ילמד את המערכת המשפטית לקח, הם ילמדו ויבינו שאפשר להסתדר בלעדיהם ואז גם אין מגבלה של בחירות, אפשר לעשות הכל, המערכת המשפטית לא תוכל למנוע זאת. השנה בלי הכסף שלהם חייבים להביא עשרות אלפים זו תהיה מכתם הכפולה

השתיקה של אהוד ברק בתמיכה באיזנקוט חייבת להדאיג

למי שמכירים את ההיסטוריה של גדי איזנקוט הוא תלמיד של אהוד ברק עבד עמו ועושה על פיו, הוא מאמין בו, ובשביל שלא לקלקל לו אהוד ברק גזר על עצמו שתיקה מלאה בתקווה כי איזנקוט יצליח בבחירות ואז הוא יפתח את הפה ואיזנקוט ימלא את הוראותיו. אהוד ברק הוא מאלו שבתקופת בחירות מדבר גבוהה, והפעם הוא רואה כי זה משחק לידיו, ומבקש לסייע לאיזנקוט, וזה חייב להדאיג את כל מי שמכיר ויודע מה רוצה ברק. הוא מבקש להקים מדינה פלשתינית ולמחוק כל זכר של תורה ומצוות. הוא זה שטוען בכל השנים כי התורה היהודית מיושנת ואין לה עוד מקום בזמנינו. איזנקוט הולך בדרכו

הוידאו שנחשף: הרבי קורא לחיים שאולזון בערב כיפור פעם נוספת לקבל לעקח ומברכו לפום צערא אגרא

 הוידאו שנחשף: הרבי קורא לחיים שאולזון בערב כיפור  פעם נוספת לקבל לעקח ומברכו לפום צערא אגרא 

בט' תשרי תש"נ ערב היום הקדוש שאלפים עוברים ליד הרבי מליובאוויטש לקבל לעקח מידיו הקדושות עובר הרב חיים שאולזון שהרבי אומר לו "שנה מתוקה הצלחה רבה".

 אבל כאן מתרחש דבר שלא זכור כמותו.  הרבי קורא לו שוב לחיים שאולזון בשם משפחתו מעניק לו עוד "לעקח" עם הברכה "לפום צערא אגרא" ( לפי הצער שלך כך יהיה השכר שלך)

הזעקה שלפני הבכייה: מי שמפקיר את הקלפי, יורה בראש של כולנו!

 

הזעקה שלפני הבכייה: מי שמפקיר את הקלפי, יורה בראש של כולנו!

מערכת בעולמם של חרדים – מתגייסים להצלת עולם התורה וארץ ישראל

ההיסטוריה היהודית רוויה בדמעות של "אחר המעשה". שלוש מאות שישים וארבעה ימים בשנה אנחנו רגילים לקטר, להתלונן, להסביר למה "כולם אותו דבר" ולמצוא תירוצים למה לשבת בבית. אנחנו מתחפרים באדישות המלטפת, מתעטפים בייאוש הנוח, ומספרים לעצמנו סיפורי סבתא שהכל ממילא מכור מלמעלה. אבל ביום האחד והיחיד שבו המפתחות לגורל התקציבים, הישיבות, עולם התורה וצביונה היהודי של המדינה מונחים בידיים שלנו - לשבת בבית זו לא סתם עצלנות. זו הפקרות נפשעת. זו הפקרה של עתיד ילדינו. מי שלא מגיע לקלפי ביום הבחירות, לא רק יורה לעצמו בראש - הוא יורה בראש של הציבור החרדי כולו!

בואו נפקח את העיניים ונביט למציאות בלבן של האישונים. השמאל הישראלי, בסיוע שלוחיו בתקשורת ובאקדמיה, מנהל כאן קמפיין מתוחכם ואכזרי של הנדסת תודעה. הם לא צריכים לשכנע אתכם להצביע להם; הם יודעים שבן תורה לעולם לא ישלשל לקלפי את הפתקים של מפלגות השנאה והניכור. האסטרטגיה שלהם הרבה יותר מתוחכמת: הם רוצים לזרוע בכם יאוש. הם רוצים שתגידו "אין טעם", "אין בשביל מה", "ממילא הכל פוליטיקה מלוכלכת". בכל פעם שאתם שומעים שרבובי מילים על "מפלגות פייק" חדשות, או על פוליטיקאים שמציגים את עצמם כ"מרכז מתון", תבינו מיד מי מניע את החוטים. אלו הן בובות על חוט שמטרתן האחת והיחידה היא לקושש קולות בודדים פה ושם, לפלג את הגוש, לבלבל את הציבור הימני והחרדי, ולהביא לאובדן מנדטים יקרים שיורדים לטמיון מתחת לאחוז החסימה.

הבחירות האלו לא יוכרעו במפגנים המוניים ובנאומים חוצבי להבות. הן יוכרעו על חודו של קול. על אותם קולות בודדים לכאן או לכאן. כל קול חרדי שנשאר בבית, כל אברך שמחליט להיות "קנאי" ומונע את עצמו מלעשות את ההשתדלות הפשוטה של הליכה לקלפי, הוא חצי מנדט שניתן במתנה לצד השני. השמאל מבין את זה מצוין. אצלם אחוזי ההצבעה יהיו בשמיים. הם יבואו בהמוניהם, מלוכדים, חדורי מטרה להפיל את עולם התורה, לקצץ את קצבאות הילדים, להטיל גזירות על הלומדים ולהפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, נקייה מכל סממן של אידישקייט.

מי שחושב שמדובר בהפחדות בעלמא, מוזמן לפתוח את ספרי ההיסטוריה הלא-רחוקה של מדינת ישראל. תזכרו בימיו האפלים של יצחק רבין, שפתח את הדלתות לתהליכים שהמיטו אסון על הארץ הזו והתייחס בביטול מופגן לכל מה שקדוש ויקר לנו. תזכרו באהוד ברק, שבתוך חודשים ספורים של שלטון דורסני ניסה לקרוע את המדינה לגזרים והוביל קו אנטי-דתי קיצוני. תזכרו באהוד אולמרט ובשאר המרעין בישין שניהלו כאן את העניינים ביד רמה, כשהציבור החרדי שימש עבורם שק חבטות קבוע לסיפוק יצריהם של שונאי הדת. האם שכחנו את הגזירות? האם שכחנו את הרדיפות? האם שכחנו איך הרגשנו כשאנשים ללא שום זיקה לתורה ניסו להכתיב לנו איך לחנך את ילדינו?

הסכנה כיום גדולה שבעתיים. היום, האויבים מבית למדו מהטעויות של העבר. הם כבר לא באים בגלוי עם גרזנים תקציביים; הם באים במסווה של "אחדות", של "ממלכתיות", תחת סינורים פוליטיים שונים ומשונים. יש מי שמחפשים להתחבא תחת כנפיים של דמויות ביטחוניות או "מנהיגים שקולים" מטעם עצמם, אבל אל תטעו: יום אחרי הבחירות, המסכות יוסרו. כל אותם פוליטיקאים שמדברים אלינו היום שרמוטי-מילים של כבוד והערכה, יצאו מהחורים שלהם. ואז תתחיל כאן הזעקה הגדולה.

כשהתקציבים לישיבות ייעצרו לחלוטין, כשהתחבורה הציבורית בשבת תהפוך לעובדה מוגמרת בכל עיר ועיר, כשחוקי הגיוס הדרקוניים ייכנסו לתוקף ללא שום פשרה – אז כולם יתחילו לבכות כאן. אנשים ישבו בבתי הכנסת ובישיבות, יסתכלו זה על זה בעיניים דומעות וישאלו: "איך נתנו לזה לקרות?". אבל אז זה כבר יהיה מאוחר מדי. הדמעות של יום אחרי הבחירות לא יחזירו את הגלגל לאחור. הקולות שלא ניתנו בקלפי לא ייספרו בוועדת הבחירות המרכזית.

חז"ל מלמדים אותנו ש"אין סומכין על הנס". חובת ההשתדלות מוטלת עלינו במלוא כובד משקלה. ללכת להצביע זו לא פריבילגיה פוליטית, זו חובה קדושה, צו שעה להצלת הדורות הבאים. מדובר כאן על פת לחמם של ילדי תשב"ר, על קיומם של כוללים, על עתידן של רשתות החינוך החרדיות ועל עצם היכולת שלנו לחיות כאן כיהודים חרדים ללא פחד וללא רדיפות.

אל תתנו לייאוש לנצח אתכם. אל תתנו למפלגות הפייק לבלבל אתכם. אל תהיו מאלו שמתעוררים רק כשהשריפה כבר משתוללת בתוך הבית פנימה. יום הבחירות הוא יום הדין של עולם התורה בארץ הקודש. הגיע העת להתעורר מהתרדמת, לצאת מהשאננות, לקחת את בני המשפחה, את השכנים, את הידידים, ולהגיע בהמונינו אל הקלפיות. נשפוך את לבנו בתפילה, ונעשה את המעשה הנדרש מאיתנו בקלפי. שום קול לא הולך לאיבוד, שום קול אינו בודד מדי – יחד, ורק יחד, נבצר את חומות הדת ונמנע את האסון המתרגש ובא. תזכרו מה מחכה לנו אם חלילה נכשל, וצאו להצביע!

הכותל הוא מקום לתפילה יהודית

 מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

הכותל הוא מקום לתפילה יהודית

אפשר לעמוד יחד – בלי להתפלל יחד

מדוע אני כותב את הדברים הללו?

כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ומתוך תחושת אחריות למעמדו של הכותל המערבי ולגבולות שעלינו לשמור בענייני המקומות הקשורים למקדש, הרגשתי חובה שלא לעבור בשתיקה על אירוע תפילה נוצרי עולמי המתוכנן ליום כ״ו בתשרי תשפ״ז, 7 באוקטובר 2026, ואשר על פי פרסומי המארגנים קשור באופן ישיר לכותל המערבי.

חשוב לי להבהיר כבר בתחילת הדברים: זהו מאמר אישי, המשקף את עמדתי ואת תחושת האחריות שלי. אין לראות בדברים אלה החלטה או עמדה רשמית של מועצת הרבנות הראשית לישראל.

הדברים אינם נכתבים מתוך עוינות כלפי נוצרים, ובוודאי שלא מתוך כפיות טובה. ישנם נוצרים רבים ברחבי העולם שעמדו לצד ישראל ולצד העם היהודי, במיוחד בתקופות הקשות ביותר. רבים מהם יצאו נגד האנטישמיות, תמכו בישראל בשעות קשות והתפללו לשלומו של העם היהודי. אנו מכירים להם טובה על כך מאוד.

דווקא משום שאנו מעריכים את הידידות הזאת, אנו צריכים להיות מסוגלים לדבר בכנות ובכבוד על הגבול שאותו אין לעבור.

על פי פרסומי המארגנים, מדובר בכינוס תפילה עולמי של 24 שעות, שבו מאמינים מכל אומות העולם יתאחדו בתפילה למען ישראל. באתר האירוע נאמר כי הוא ישודר “מהכותל המערבי (הכותל), ירושלים, ישראל”, ובפרסום נוסף הוא מתואר כ־“Anchored at the Western Wall in Jerusalem”.

מכאן עולה שאלה שאי אפשר להתעלם ממנה:

האם הכותל המערבי, המקום המזוהה יותר מכל עם תפילת עם ישראל, צריך לשמש מוקד לאירוע תפילה נוצרי עולמי?

הגבול ההלכתי

התורה מזהירה:

״הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם״
— דברים י״א, ט״ז

היהדות מחייבת אותנו להיות ברורים בזהות האמונה והתפילה שלנו. יש הבדל בין שיתוף פעולה בעניינים משותפים לבין שותפות בענייני אמונה.

חז״ל אומרים בעבודה זרה (כ״ז ע״ב):

״שאני מינות דמשכא, דאתי למימשך בתרה״.

חז״ל מזהירים מפני האפשרות שאדם יימשך אחר אמונות שאינן דרכה של היהדות.

אין פירוש הדבר שיהודי אינו יכול לקיים יחסי שלום וידידות עם בני דתות אחרות. ניתן לפעול יחד בעניינים רבים, ובוודאי להכיר טובה למי שמסייע לישראל.

אבל תפילה דתית היא עניין אחר.

השאלה ההלכתית במקרה שלפנינו אינה רק אם יהודי רשאי להצטרף לתפילה נוצרית. השאלה הרחבה יותר היא:

האם מקום המזוהה כל כך עם תפילת ישראל יכול לשמש כמוקד וכרקע לאירוע תפילה דתי של דת אחרת?

הכותל המערבי אינו מקום ציבורי רגיל. במשך דורות הגיעו אליו יהודים כדי להתפלל, לשפוך את לבם לפני הקב״ה ולהתפלל על עם ישראל ועל בניין בית המקדש.

לכן יש כאן שאלה הנוגעת לא רק ליחסי כבוד בין בני דתות שונות, אלא גם לאחריות שלנו על אופיו של המקום.

ההלכה מכירה גם באיסורים הנוגעים לסיוע לעבודת עבודה זרה. כך נפסק בשולחן ערוך, יורה דעה (קמ״ז, ג׳):

״אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם אלילים״.

אין מכאן לומר שכל פעולה של יהודי ביחס לדתו של נכרי אסורה. רבותינו דנו בהרחבה במעמדן של הדתות השונות וביחסים המעשיים עם בני אומות העולם.

אך יש להבחין בין יחסי שלום וכבוד, לבין סיוע או יצירת מסגרת לפולחן דתי שאינו שלנו.

מה אומרת ההלכה על הנצרות?

הדיון ההלכתי ביחס לנצרות מורכב, ובין הראשונים קיימים חילוקים שונים.

הרמב״ם מתייחס לנצרות בלשון ברורה. בהלכות עבודה זרה (ט׳, ד׳) כתב:

״הנוצרים עובדי עבודה זרה הם״.

וכן בפירוש המשניות למסכת עבודה זרה (א׳, ג׳) הוא מתייחס לנוצרים שבזמנו כעובדי עבודה זרה.

לצד זאת, ראשונים אחרים הבחינו הבחנות שונות ביחס לאומות הנוצריות שבתקופתם. המאירי, למשל, מדבר על אומות ״הגדורות בדרכי הדתות״ ומתייחס ליחסי שלום ושיתוף פעולה עמהן.

אין צורך להכריע כאן את כל שאלת מעמדה ההלכתי של הנצרות.

הנקודה הנוגעת לענייננו פשוטה: כיבוד אדם מדת אחרת אינו מחייב אותנו להשתתף במנהגי דתו.

ומה בדבר ״שיתוף״?

התוספות בסנהדרין (ס״ג ע״ב) כותבים:

״ואע״פ שמשתפין שם שמים ודבר אחר, לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף, ולפני עור ליכא, דבני נח לא הוזהרו על כך״.

זהו מקור חשוב, אך יש לקרוא אותו בהקשרו.

התוספות עוסקים בחיובי בני נח ובשאלה האם יהודי עובר על איסור בכך שהוא גורם לנכרי להישבע באופן זה. אין הם אומרים שיהודי רשאי להשתתף בפולחן הדתי של דת אחרת.

יש כאן שתי שאלות שונות:

מה מותר לבן נח לעשות בענייני אמונתו, ומה מותר ליהודי לעשות או לסייע בו.

אין לערבב בין השתיים.

לכן הדיון בעניין שיתוף אינו פותר את השאלה העומדת לפנינו: האם מקום המזוהה עם תפילת ישראל צריך לשמש כמוקד של תפילה נוצרית עולמית.

הכותל – מקום של תפילת ישראל

חז״ל אומרים בשמות רבה (ב׳, ב׳):

״אף על פי שהוא חרב, הרי הוא בקדושתו״.

ובהמשך נאמר:

״אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי״.

דברים אלה נתפסו במסורת ישראל מדורי דורות ביחס לכותל המערבי. במשך דורות נשאו אליו יהודים את עיניהם ולבם בתפילה.

הכותל אינו רק אתר היסטורי. הוא מקום של תפילת ישראל, מקום שאליו מגיעים יהודים מכל העולם כדי להתפלל, לבקש ולשפוך את לבם לפני הקב״ה.

משום כך יש משמעות גם לאופן שבו המקום מוצג לעיני העולם. כאשר אירוע תפילה נוצרי עולמי מציג את הכותל כמרכז האירוע וכמקום שממנו הוא משודר, אין זו רק שאלה טכנית של מיקום המצלמה. יש לכך משמעות ביחס לאופיו ולמעמדו של המקום.

גם אם ישתנה המיקום

ייתכן שהמארגנים ישנו את המיקום המדויק של האירוע.

אם האירוע יעבור לכותל הדרומי או למקום אחר באזור הר הבית, אין לומר שהמקומות זהים בכל הבחינות. הם אינם זהים.

אבל שינוי הנקודה המדויקת אינו בהכרח מסיר את השאלה העקרונית: האם מקום הקשור למקדש ולתפילת ישראל צריך לשמש מקום לאירוע תפילה דתי נוצרי עולמי?

לכן הדיון אינו צריך להיות תלוי רק בשאלה היכן בדיוק תעמוד המצלמה.

מילה אישית

אני חוזר ומדגיש: הדברים הללו הם עמדתי האישית, ואינם החלטה או עמדה רשמית של מועצת הרבנות הראשית לישראל. אני כותב אותם כחבר המועצה, מתוך תחושת אחריות למעמדו של הכותל המערבי ולמקומו בתפילת ישראל.

אני מכיר טובה לנוצרים רבים העומדים לצד ישראל ומעריך את ידידותם. דווקא משום כך אני מאמין שאפשר לשתף פעולה בעניינים משותפים, ובו בזמן לשמור בבירור על הגבול הדתי שלנו.

הכותל המערבי הוא מקום של תפילת ישראל מדורי דורות, ועלינו לשמור על אופיו ועל מעמדו.

אפשר לעמוד יחד, לפעול יחד ולהכיר טובה לידידינו – אך את הכותל המערבי, מקום תפילת ישראל וכיסופיה מדורי דורות, עלינו לשמור כבית תפילה יהודי, נאמן למורשת ישראל ולמעמדו המיוחד.

הרב אליעזר שמחה ווייס
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל

דברי רשכבה"ג רבינו מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו שליט"א לאחר שיעורו בישיבת מיר

 

דברי רשכבה"ג רבינו מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו שליט"א לאחר שיעורו בהיכל ישיבת מיר בירושלים בהשתתפות ראשי ורבני הישיבה ואלפי מבוגרי ותלמידי הישיבה:

ברשות ראש הישיבה והרבנים הגאונים,

נדבר כמה מילים, דברים ברורים וידועים, בענינא דיומא ובענינא דכולא שתא.

לומדי התורה הם עמודי ומקיימי העולם, והם אלו שזוכים לחיות מתוך קרבת אלוקים, ולכן גם, חיוב גדול מאד מוטל על לומדי התורה בני הישיבות ואברכי הכוללים לנצל זמניהם לעסק התורה בשקיעות וברציפות, כיון שכל רגע של לימוד תורה הוא מקיים את כל הבריאה.

כעת בעשרת ימי תשובה הדבר העיקרי שלומדי התורה מחוייבים לפשפש במעשיהם הוא עד כמה הם שקועים בעסק התורה, כל אחד צריך לבחון מול עצמו, האם הוא מגיע למדרגות בלימוד התורה כפי כוחותיו, או שחלילה הוא מסתפק במועט.

בירושלמי בכמה מקומות (פאה, שביעית, שבת וסוכה) שנינו 'כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם בזמן שאתם יגעים בו'. כפשוטו הכוונה היא יגיעה ועמל בלימוד התורה – הוא חייכם.

אבל יתכן גם לפרש, אימתי התורה היא חייכם, כאשר הלימוד הוא מתוך קשיים ומתוך דוחק, אז הוא חייכם, הוא תמצית חייכם.

רבים רבים מאברכי הכוללים נמצאים בקשיים גדולים, מכל מיני בחינות, ובמיוחד בדוחק הפרנסה, ועם כל זאת, שקועים בעמל לימודם בכל מורשי ליבם, הוא  הוא חייכם ואורך ימיכם.

ואולי גם כדאי לקבוע לימוד בהלכות ממון המצויות, כי הזהירות בממון חבירו, יש בזה פרטי הלכות רבים, ויש מכשולות רבים בזה, בעניני ריבית, ושואל שלא מדעת, ולא לעשוק שכר שכיר וכיוצא בזה, וישנם בהלכות ממון פרטי דינים רבים ודברים שמשתנים מעת לעת, ואולי מן הראוי לקבל לקבוע לימוד בהלכות ממון המצויות כיום, שחלילה לא יכשלו בהם, ובזכות זה יהי רצון שיוכלו לזון ולכלכל בני ביתם בריוח ובנקל.

הנני בזה בברכה לראש הישיבה שליט"א ולכל ראשי ורבני הישיבה שליט"א שירבה גבולכם בתלמידים הגונים.

ויהי רצון שנזכה כולנו ללמוד תורה בשלום ובשלוה, בעיון ובעמל, ונלמד תורת השם באהבה ובדבקות בו יתברך, ונחתם לחיים טובים ולכל מילי דמיטב, לאורך ימים טובים.

רגעי השבוע - פרשת האזינו, שבת שובה

 

רגעי השבוע - פרשת האזינו, שבת שובה

 

"טייערע אידן אין רוסלאנד, היט שבת וועט אייך גוט זיין"! / שיחה בליל ראש השנה על תעלולי אקרובטיקה בקרקס / התפילה המרוממת ליד בית הרפואה בליווי ניגונים עממיים / חגיגת שמחת תורה בין כסה לעשור

 

 

 

א. השומר שבת

 

השנה חל יומו הראשון של ראש השנה להיות בשבת, ואף שמן התורה תקיעת שופר דוחה שבת, מכל מקום תיקנו לנו חז"ל שבשנה כזו לא יתקעו בשופר, והסיבה לכך כלשונם הידועה: "גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים".

 

כך פתח השנה הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א את דרשתו ביומו הראשון של ראש השנה, שחל השנה בשבת קודש. והיות והדברים חשובים ואקטואליים במיוחד לתחילת השנה, מיהרתי להעלות את עיקר הדברים מיד בראשית השבוע. 

 

המשיך הרב להסביר: נחשוב רגע על מי מדובר; ביהודי אחד שיש לו שופר בבית, אבל הוא אינו יודע לתקוע בו כהוגן, ולכן הוא הולך לביתו של הרב ללמוד - אבל הוא לא "סומך" על השופר של הרב, אלא הוא צריך לתקוע דווקא בשופר שלו והוא מעביר את השופר שלו ברשות הרבים. בגלל אותו יהודי נמנעים כל בני ישראל בכל דוד ודור מלתקוע שופר בראש השנה שחל בשבת!

 

נמצא שחז"ל ביטלו את המצווה הנעלה כל כך של תקיעת שופר, וכל זאת, רק בגלל סיפור שספק אם קרה אי-פעם, וגם אם הוא אכן קרה, עדיין מדובר ביהודי שהוא שוגג, ובדרך כלל אין כהיום רשות הרבים מדאורייתא. ועם כל זאת כל בני ישראל מוסרים את נפשם ואת כל המתקת הדינים שנעשה על ידי השופר, רק כדי להציל יהודי אחד רחוק מחשש של חילול שבת.

 

מסירות נפש זו היא גופא ההכתרה האמיתית של הקב"ה, שרואה איך יהודים דואגים אחד לשני ומוכנים למסור את 'תקיעת השופר' שלהם לטובת יהודי אחר. ואותה מסירות הנפש פועלת נחת רוח ותענוג גדול בשמים, וכך אנו פועלים  את המתקת הדינים ממש כמו השופר בעצמו.

 

בהמשך הדברים פלפל הרב בדברי הרמב"ם שכתב: "ולמה אין תוקעין, גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. או יוציאו מרשות לרשות ויבוא לידי איסור סקילה". ולכאורה אם מדובר ביהודי שהוא שוגג, כיצד הוא חייב באיסור סקילה?

 

ועל כן מוכרח לומר שמדובר ביהודי שכבר הביא את השופר שלו לרב בשוגג, והרב לימד אותו כיצד לתקוע, והוא מחליט להחזיר את השופר לביתו, ואף שהרב מזהיר אותו שהדבר אסור, מכל-מקום הוא מחליט להחזיר את השופר ולעבור על איסור סקילה.

 

ועל-פי זה, הדברים מקבלים משנה תוקף, גם אם מדובר ביהודי שמוכן לעבור על איסור שבת במזיד, ולעבור על איסור תורה מפורש שעונשו סקילה, מכל מקום גם ליהודי כזה דאגו חז"ל, ותיקנו שלא לתקוע בשבת כלל.

 

ומכאן שמסירות הנפש שלנו שלא לתקוע בשופר בשבת, היא אף על יהודים רחוקים ביותר, ועם כל זה תפקידנו הוא לדאוג גם להם, וזה מביא כאמור את המתקנת הדינים למעלה באופן נפלא.

 

הרב שליט"א הביא דבר פלא מהספר 'ערוך לנר', שבכל השנים בהן חל ראש השנה בשבת, היו שנים מיוחדות, אם לטב אם למוטב. כדוגמה, בשנים של חורבן הבית הראשון והשני - חל ראש השנה בשבת. וגם המאורעות הקשים והטבח הנורא שהיו לפני שלוש שנים בארץ ישראל - היו בשנה שבה ראש השנה חל להיות בשבת. ומאידך, השנים הכי טובות לבני ישראל - גם היו שנים שבהן חל ראש השנה להיות בשבת, הן השנה שבה מחל הקב"ה לישראל על חטא העגל, ובניית המשכן, וגם הזמן שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל היה בשנה כזו. כך ששנה עם קביעות שכזו יש בה עניין מיוחד.

 

ועל-פי האמור לעיל נבין, כיצד נוכל לפעול שהשנה הזו שבה חל ראש השנה בשבת, תהיה שנה טובה ומתוקה, בהפלגה גדולה כמו אותן שנים מיוחדות שבהם חל ראש השנה בשבת. שהרי בשנים שבהם יהודים הבינו את גודל מעלת השבת, והם פועלים לייקר ולכבד את השבת, ולפעול גם כדי להציל יהודים רחוקים ממש מחילול שבת אחד, זה גורם שהשנה הזו תהפוך לשנה טובה ומתוקה. ולהיפך ח"ו, אם בשנה זו לא מקפידים על כבוד שבת, ולא עוזרים לעוד יהודים לשמור שבת זה גורם להיפך הטוב ח"ו.

 

וכאן סיים הרב שליט"א את עיקר דבריו, בקריאה לכלל הציבור, לעשות השנה 'שטורעם' גדול על שמירת השבת, גם לעצמנו וגם ליהודים שעדיין לא יודעים, ולוּ גם בחלק מהדברים, לעשות קידוש ולהימנע ממלאכות. ועל-ידי זה נזכה לשנה טובה ומבורכת בהפלגה גדולה ממש.

 

על דברים נפלאים אלו של הרב שליט"א, אפשר להוסיף נקודה נפלאה: הרי בדברי בעל ה'ערוך לנר' כתוב, שבשנה של הקמת המשכן חל ראש השנה בשבת, והנה ממלאכות המשכן לומדים חז"ל את כל הל"ט מלאכות שבת, ובמיוחד את איסור הוצאה. ומכאן סימוכין לקריאת הרב, שדווקא בשנה שחל בה ר"ה בשבת, יש להקפיד ולעורר במיוחד על כבוד ומצוות השבת!

 

 

ב. דאָס פּינטעלע אִיד

 

השנים לימדו אותי, שעם כל ההכנות לפני ועל אף הרצינות הנדרשת בראש השנה עצמו, בכל זאת יעלו נושאים בעלמא, כאלו שלא קשורים ישירות לעיצומה של 'יומא אריכתא'; כל שנה עם האורחים המגוונים והדיבורים שצריכים להיאמר או להתייחס אליהם ועליהם, הכל כדי שהמסובים ירגישו רצויים, ובהם כאלו שכל מילה בסעודת ליל החג, יכולה להכריע באם יגיעו למחרת לתקיעת שופר.

 

ביום שישי שעבר, מספר שעות לפני כניסת שבת ראש השנה, מגיעה פנייה טרייה אליי: "אנחנו שלושה אורחים מישראל שהגענו לתחרות במוסקבה, מחפשים היכן אפשר להירשם לסעודת החג". לפי סגנון הכתיבה נראה היה שמדובר בצעירים, וניסיתי לחבר אותם לאירוע מתאים לשכבת גיל זו, אך גם שם הכל היה מלא מעל ומעבר. זוגתי שתחיה הציעה שנזמינם אלינו הביתה. שלחתי אליהם את כתובת בית הכנסת, עם ציון שעת תחילת וסיום התפילה. הם חיכו לי, שלושה צעירים בוגרים שכבר שבוע ימים מאז נחתו מישראל, וכעת, יחד עם שאר האורחים המגוונים יצאנו לביתנו ובלבי - כמו תמיד - תפילה שהאורחים ירגישו נוח בכלל ועם שאר המסובים בפרט.

 

דווקא להם, לאורחים שבאו מישראל, הכל היה חדש לגמרי. הקידוש הארוך, נטילת ידיים והשתיקה עד לביצוע החלה. על 'תפוח בדבש' נראה ששמעו אי פעם, אבל על שאר סימני החג שעל שולחננו מבית אבא - כלל לא חלמו. 

 

עוד מנה ועוד ניגון, עוד דיבור ועוד עניין, והקרח נשבר, כל אחד בתורו אמר כמה מילים, על קדושת היום, או ברכה לשנה החדשה. ואלו מישראל, דיברו על עצמם, על הגעתם למוסקבה, להתמודדות בתחרות בענף אקרובטיקה באחד הקרקסים הגדולים פה. 

 

וכך מצאתי את עצמי בלילה הראשון של ראש השנה, מקשיב ומתעניין מה עומד מאחורי שחקנים בקרקס: "השקענו שנים רבות להתאמן באופן אינטנסיבי, במהלכם עבדנו על גמישות, יציבות, כוח, עד לאפשרות להשתתפות בתחרויות מעבר לים, מול להטוטנים, לוליינים או אקרובטים מקצועיים וגדולים, לבצע תרגילים באוויר, ללכת על הידיים והכל בשיווי משקל תוך הקפדה כל הקואורדינציה להשגת היעדים הנדרשים בכל פעם"...

 

"על ר' מענדל פוטרפס שמעתם?" - שאלתי, כשאני יודע מראש את התשובה, והמשכתי מיד עם תיאור קצר על המשפיע המפורסם, שהיה כאן ברוסיה:

 

"טבע האדם הוא, שבהיקלעו למצב קשה, יביט כל העת על הצדדים הרעים והמעציבים שבו, אך לא כך היה ר' מענדל. הוא החליט כי לאורך המאסר  כאן ברוסיה, מכל דבר שעובר עליו ינסה ללמוד ולהבין הוראה כלשהי בעבודת ה', שהרי הכל בהשגחה פרטית" - פתחתי בהסבר קצר על דמותו האגדית של ר' מענדל ע"ה. 

 

וסיפרתי את אחד מסיפוריו המוכרים, בו תיאר ר' מענדל אסיר מעניין עמו שהה במחנה, שסיפר לסובבים כי לפני מאסרו שימש כלוליין וביצע תרגילי אקרובטיקה מרהיבים, ואחד מהם היה הליכה על חוט המתוח בין שתי נקודות בגובה רב. שאר האסירים סירבו להאמין לדברים, הוא התחייב כי ביום שישוחרר, ובכפוף לאישור המפקדים, יראה לכולם את יכולותיו בתחום.

 

ואכן, בהגיע יום שחרורו, קיבל האסיר את האישור, מתח חבל בין שני עצים גבוהים ולמול עיניהם המשתאות של האסירים והסוהרים, הלך לאיטו על החבל מקצהו האחד לקצהו השני בלי ליפול.

 

כשוך תשואות הקהל וקריאות ההתפעלות, שמע ר' מענדל את השאלה של כמה אסירים ללוליין המשוחרר: "כיצד באמת הצלחת לעשות דבר שכזה? הרי החבל גבוה והסכנה גדולה!". האיש השיב כי יש בזה כלל ברזל אחד: "כאשר אתה על החבל, אסור לך להביט לא אחורה ולא למטה. אסור לך להתייחס לתשואות הצופים וגם לא לחשוב על הסכנה. משימתך היא להתמקד במטרה הנמצאת בקצהו השני של החבל, ולהתעלם מכל השאר"!

 

כשהיה ר' מענדל מספר את הסיפור, הדגיש את ההוראה אותה למד ממנו: כאשר היהודי עושה את מה שמוטל עליו לעשות, אל לו להביט על הקושי המתלווה לכך או להתייחס למי שמזלזלים בו ובכוונתו. עליו להתמקד במטרה ורק כך יצליח!

 

הם כולם הסכימו עם הדברים שאמר אותו לוליין. גם אותם לימדו להיות ממוקדים במטרה עד הסוף. הוספתי לדבר על עיצומו של ראש השנה, והוא 'המלכת המלך'. בעדינות ובכבוד הצעתי להם, שגם בעודם מהלכים על החוטים ומלהטטים בגובה של האולם, ינסו אפילו רק לרגע לזכור, שיש מלוא הקב"ה כבודו בכל מקום והוא מחכה לכל יהודי שימליך אותו ביום הקדוש הזה. ומי יודע ואולי, החלות, התפוח והדבש, הרימון ושאר הסימנים, הדיבורים והניגונים - יובילו אותם יום אחד, למטרה האמיתית, לנקודה הפנימית - דאָס פּינטעלע אִיד!

  

 

ג. רחמנא ליבא בעי

 

באחת השבתות לפני כשנה וחצי, התארח אצלנו אחד מבעלי המנגנים המפורסמים והמוכרים בציבור החרדי בכלל ובמגזר החסידי בפרט. במהלך הסעודה כיבדתי אותו לדבר ולברך. הוא אמר 'לחיים', וסיפר על תקופה רפואית מאתגרת שעבר עם אחד מילדיו, ובשל כך נאלץ לשהות בחו"ל למשך מספר חודשים, בהם לא עבד, וזכה לראות מקרוב כמה חסד ואהבת ישראל יש בעולם היהודי הגדול.

 

קרוב לאותו בית רפואה מיוחד בו בנו קיבל את הטיפול שהציל ב"ה את חייו - יש בית חב"ד המשמש גם את המלווים של בן משפחה המאושפז, והוא הרבה לשהות בו בימות החול ובשבתות, כשבלבו כל הזמן הרצון, לחזור לפחות לחודש תשרי לביתו, אך הדבר לא התאפשר. וכך סיפר:

 

"נכנסתי לקראת תפילת 'כל נדרי' בליל יום הקדוש, לבוש באותם בגדים חסידיים כמו בארץ ישראל, נעמדתי עם המחזור שלי להתחיל את התפילה. התבוננתי מסביב, אנשים בלבושים שונים, בליל של שפות, לא הכרתי אף אחד, והכי קשה היה לי לשמוע את הניגונים העממיים והפשוטים לכאורה, ששליח הציבור שר לטובת הציבור המגוון. אני, שבכל שנה עומד קרוב לרבי שלי בבית המדרש הגדול שלו, בעודי מנצח על מקהלה של אברכים המלווים את הבעל-תפילה, עם ניגונים עתיקים ומשובבי לב, בנוסח העובר מדור לדור - התקשיתי ביותר באותם רגעים בבית חב"ד בארץ נכר.

 

וככל שהתפילה התקדמה והשירים נשמעו מהשליח המסור, בטונים לא שווים וקולות לא אחידים של המתפללים - כך לפתע התעוררה נפשי יותר ויותר. התבוננתי לתוכי, איפה אני עומד, מדוע אני כאן, מה הסיבה שהאברך החב"דניק מתמסר פה כל-כך - כל אלו גרמו לי להתפלל בכוונה ובהתעוררות, שעד אז לא קרה לי בחיים. כן, אותם שירים שלא הייתי חושב לשיר אותם בימים הנוראים, הם אלו שהרימו את התפילה שלי לגבהים חדשים". הוא השתתק לרגע, געגוע נשמע בקולו ואמר: "מאז בכל שנה בראש השנה ויום כיפור, אני נזכר באותם תפילות, ויודע להעריך גם שירים אחרים, כי "רחמנא ליבא בעי" - הקב"ה הרחמן דורש את הלב!

 

זכינו כאן בחסדי שמים, ובבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה' נוסח התפילות בשבתות בכלל ובימים הנוראים בפרט - דומה כמעט בשלמות לבית כנסת חב"די רגיל. אך משולבים במהלך התפילות גם מנגינות אחרות שלא נשמעות בבית כנסת חסידי רגיל - וזאת במטרה להשרות אווירה נינוחה וטובה, למתפללים חדשים, או כאלו שלא רגילים לתפילות ארוכות, אם כי ברובה של התפילה הכל דומה.

 

שלשום, קיבלתי מבית הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, הקלטות שמע ארכיוניות של סבה של הרבנית לאזאר, הרב החסיד ר' שלום פויזנר ע"ה, שהיה חסיד מסור של שלושה אדמו"רים: הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ והרבי נשיא דורנו. במשך עשרות שנים הוא שימש כשליח הרבי בפיטסבורג, פנסילבניה, ועמד בראש ישיבת "אחי תמימים" שם. צאצאיו הקליטו בימות החול את נוסח התפילות בימי הנוראים, כפי שזכר אותן עוד מחצר הרבי הרש"ב. האזנתי להן ושמחתי מאוד.

 

בילדותי התפללתי בבית הכנסת באיאן ב'בתי הורנשטיין' בירושלים. עם שליח הציבור החסיד הישיש ר' וועלוול פישמן ע"ה, ונוסח תפילה שלו ושאר בעלי התפילה הנפלאים נטבעו בליבי כ"גירסא דינקותא". נוסח שמקורו בחצר חסידית רוז'ין שקמה בבוקובינה, ליד הרי הקרפטים. אומנם אזור הקרפטים רחוק מאוד מליובאוויטש. עם זאת, מומחים להיסטוריה של נוסחאות מנגינת התפילה יודעים, שגם ניגוני חב"ד וגם של רוז'ין שייכים לקטגוריה "נוסח וואהלין". וכך כאשר שמעתי את ההקלטות של הרב פויזנר - זיהיתי את הניגונים שאני מכיר מילדות.

 

מזה כשני עשורים אני זוכה לשמש כ'בעל שחרית' בימים הנוראים בבית המרכזי, תוך שמירה בסייעתא דשמיא על הנוסח המקורי עליו גדלתי, עם תוספות נעימות ששמעתי בהמשך השנים מתפילתו של אאמו"ר שליט"א, ולשלב - כמו אותו שליח ליד בית הרפואה בארה"ב - עם מנגינות שציבור הרבגוני כאן ישתלב ויתחבר. העיקר הוא שתפילותיהם של כולם יתקבלו לרחמים ולרצון, בטוב הנראה והנגלה. 

 

 

ולתמונת השבוע שלי: שמחת תורה בעשרת ימי תשובה

 
באווירת הימים הנוראים שעטפה השבוע את העיר 'קלינינגרד' בחרדת קודש, בעיצומם של עשרת ימי תשובה אלו, בין כסה לעשור שנת ה'תשפ"ז, התחלפה תחושת היראה בשמחה יהודית פורצת גבולות. בעוד שערי שמים פתוחים לקבלת התפילות, נפתחו לרווחה גם שערי בית הכנסת הגדול והחדש בעיר לקבלת פניו של אורח כבוד מיוחד - ספר תורה חדש ומהודר. האירוע המרומם שילב את רצינות התקופה עם השמחה העצומה של חגה של תורה, והפיח רוח של התחדשות ותקווה בקרב בני הקהילה המקומית לקראת השנה החדשה והמתוקה.

 

זכיתי בחסדי שמים להגיע בטיסה ממוסקבה לעיר זו, לקחת חבל בשמחה גדולה זו לכבודה של תורה ולתפארת עבודת השליחות הקדושה בעיר. הביקור היה קצר, בלילה כבר טסתי חזרה למוסקבה, ועל אף זאת, החוויה הייתה גדולה ונפלאה, מתוך שבח והודיה להקב"ה על הנסים המלווים את עבודת השליחות. ובמיוחד על אחד מהם, אותו אוכל בס"ד לספר בהרחבה בעוד שבועות מספר - הקמת מוסד חדש לחינוך יהודי, בתוך מבנה מפואר שנרכש לפני שבועיים בדיוק, באחד השכונות היוקרתיות במרכז העיר ההיסטורית.

 

לקראת השעה המיועדת החלו לזרום אל האולם המפואר המוני חוגגים, ובהם בני הקהילה, תלמידים ובני משפחותיהם. אל החוגגים המקומיים חברו אורחים רבים שעשו את דרכם ממוסקבה הבירה, מארצות הברית, מדובאי ומארץ הקודש. את פני הבאים קיבלו במאור פנים רבה של קלינינגרד, הרב דוד שוועדיק; יחד עם שליח הרבי בעיר, בני היקר הרב אברהם ברוך. ניכר היה על פני המשתתפים כי ההשקעה העצומה והעבודה מאחורי הקלעים על ארגון המעמד, שעליהן ניצח השליח יחד עם רעייתו השלוחה במסירות אין קץ, נשאו פרי והביאו לתוצאה מושלמת ומרחיבת לב.

 

במעמד כתיבת האותיות האחרונות כובדו רבני הקהילה, שלוחים חשובים ואורחים נכבדים, ובהם ידידו של התורם הרב גרשון לישוש, הדיין הרב שניאור זלמן הכהן כהן, סופר הסת"ם הרב מיכאל גרשון מישולבין ונכבדים נוספים רבים.

 

הנגיד מר אדיק אלחנן מיגירוב, אשר תרם את ספר התורה לזכות הוריו היקרים אברהם ושרה לאורך ימים ושנים טובות, נשא דברים נרגשים לפני הקהל ואיחל: "יהי רצון שתמיד יתכנס כאן מניין ושתמיד יקראו בתורה הקדושה. ה' יעניק לכולכם בריאות ושנה טובה ומתוקה". רגע שיא נוסף נרשם עת הוקרנה ברכה מצולמת מיוחדת ששיגר הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א. שעמד בדבריו על מעלת האחדות סביב התורה, ובירך בחום את בני הקהילה ואת התורם החשוב.

 

ההתרגשות הגיעה לשיאה כאשר יצאה התהלוכה מחוץ לאולם אל רחובה של עיר. חרף מזג האוויר החורפי והגשם שירד, גברה שמחת התורה על הכול, כפי שנהוג ביום חגיגי זה שבו לא נאמר תחנון. בני הקהילה ואורחיהם יצאו בריקודים סוחפים תחת החופה המעוטרת והגדולה, לקול צלילי המוזיקה המשמחת שהופקדה בידיו האמונות של מנהל מוסד החינוך "חיוך הלב", המשפיע ובעל המנגן הרב אברהם אלימלך גדז'. ניגוני השמחה שהוביל סחפו את ההמונים להקפות עליזות, ומשם הוכנס ספר התורה בהקפות ובריקודים של מצווה אל תוך היכל בית הכנסת, לעבר ארון הקודש, מלווה בשירת "שאו שערים ראשיכם" שהרעידה את קירות האולם.

 

הכנסת ספר התורה מהווה נדבך נוסף ומשמעותי בהתפתחותה המרשימה של הקהילה היהודית בקלינינגרד, הזוכה לפריחה מחודשת. המעמד המרומם נחתם בסעודת מצווה חגיגית, שבמהלכה הוענק למר מיגירוב שי הוקרה מיוחד מאת בני הקהילה והנהלתה. ההתוועדות החסידית המרוממת נמשכה אל תוך הלילה, כשהמשתתפים מקבלים על עצמם החלטות טובות של הוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות מתוך התקשרות איתנה, ובתפילה זכה שספר התורה החדש יאיר את העיר כולה בשנת גאולה וישועה ובגמר חתימה טובה.

 

 

גוט שבת

וגמר חתימה טובה!

שייע