החבירה של בנט ללפיד מחדדת את המאבק שלנו על מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית לעומת מדינת כל אזרחיה.
צפו בדברים שאמרתי היום בערוץ 14
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
צפו בדברים שאמרתי היום בערוץ 14
מדוע
הרבי מליובאוויטש הפסיק להשתמש בסמל מגן
דוד?
בחב"ד
נמנעים משימוש בסמל המגן דוד. ואין זה בדרך מקרה. כאשר הדפיס ר' חנוך גליצנטשיין,
את אחת מסדרותיו על חסידות, הי' אצלו ספק אם יוציא חלק נוסף או לא - ולכן, במקום
לכתוב על הכריכה את האות א' - הנה בתור פשרה כתב סימן של מגן דוד על הכריכה, מתוך
מחשבה שאם יוציא חלק נוסף - יעשה שני סמלים של מגן דוד. כדרכו שלח לרבי את הכרך
הראשון. זמן קצר אחר כך, קיבל טלפון מהרחמ"א חדקוב ע"ה, שיגנוז את כל
הכריכות ויעשה כריכות חדשות, כי "אצלנו" אין משתמשים ב"מגן
דוד". ולמרות שסמל זה שימש מאות בשנים כסמל יהודי לכל דבר, והתנוסס מעל בתי
כנסת רבים - הרי כבר פורסם מה שכתב הרבי להרה"ח ר' שניאור זלמן גורארי', שזה
בדוגמת המצבה שהייתה חביבה לפני הקב"ה בימי האבות, ואחר כך שנאה. ומסיימים
בטוב.
המגן
דוד לאחר שהפך להיות סמלה של הציונות, הורה הרבי
להמנע מלהשתמש בו. ולהלן כמה דוגמאות: כאשר ביקר הרבי בקעמפ גן ישראל
(כמדומני בתשט"ז) הבחין שעל שער הכניסה ישנו מגן דוד, והורה להסירו אך לעשות
זאת בשקט בלי שישימו לב. כמו כן הורה הרבי להסיר את המגן דוד שהיה על הפרוכת של
ארון הקודש בבית חיינו, ואף כאשר הוכנס ספר תורה לבית רבקה בשכונה ובכתר היה מגן
דוד, הורה הרבי להסירו.
יחד
עם זאת, על מצבתו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן ע"ה, אביו של כ"ק
אד"ש מה"מ, מופיע הסמל בגדול בראש המצבה, ושמעתי שבשלהי הקומוניזם של
קזחסטן, הרב דוד נחשון וידידו ר' אבי טאוב, נסעו לשפץ את קברו ואז האוהל מבחוץ היה
מעוטר בסמל מגן דוד ובפשטות ומתוך תמימות תוך כדי השיפוצים דאגו להסיר את המגן דוד
מהאוהל. כשהביאו לרבי סדרת תמונות מהשיפוצים, שאל הרבי היכן המגן דוד והורה
להחזירו. ולכאורה גם כאן הרי זהו כיון
שהנ"ל נעשה שנים ספורות קודם להקמת המדינה וללא קשר לסמלה. ואולי גם כיון
שבבית החיים שם שזה בית קברות מוסלמי כידוע זה סימן לקבר יהודי.
מה
שישנה כוס מפורסמת הנקראת "כוס קידוש של הרבי" ועליה חרוט מגן דוד, הרי
למרות הטעות הנפוצה, אין זאת כוס קידוש בה השתמש הרבי במשך עשרות בשנים (ע"ד
"פמוטות הרבנית"), אלא אחת מתוך כעשרים כוסות קידוש שקנה במשך השנים
המשב"ק הרב בערל יוניק ע"ה, כאשר מידי מספר שנים היה מחליף כוס לרבי, על
מנת לזכות את בניו ונכדיו בכוס של הרבי. אחת הכוסות האלו אכן היתה עם המגן דוד, אך
הרבי לא קנה אותה, ואף לא הורה לקנות אותה בדווקא. ורק בשנים האחרונות אנשים הפכו
את זה כביכול לגביע של הרבי.
*מפרט וביטוח: סממנים של משבר השידוכים*
אני רוצה לדבר איתכם על משהו שכואב לכולנו באמת –
ה"שידוך קריזיס". (Shidduch Crisis) המציאות הזאת, שיש כל כך הרבה בחורים
ובחורות פשוט מדהימים שלא מוצאים את הזיווג שלהם. וזה לא שמשהו אצלם לא בסדר, ממש
לא. הלב פשוט נשבר לראות את המאמצים שהם משקיעים, יוצאים לעוד פגישה ועוד אחת,
מנסים בכל הכוח. פעם הוא רוצה והיא לא, פעם היא רוצה והוא לא, וזה נגמר בעוד אכזבה
ועוד פגישה שלא הגיעה לשום מקום. שאלתם את עצמכם פעם למה זה קורה? לדעתי, אחת
הסיבות היא שאנחנו פשוט חיים בדור של "מפרטים טכניים".
היום הרי הכל אפשר לקנות לפי מפרט מדויק. רכב עם
רשימת תוספות, כוס קפה בבית קפה עם הגדרות של חום ומתיקות בדיוק כמו שאנחנו
אוהבים. התרגלנו שכל דבר בחיים צריך לעבוד לפי מה שאנחנו חוככים בדעתנו, לפי מה
שאנחנו רוצים ומדמיינים באותו רגע. אבל מה לעשות שבן אדם הוא לא מוצר? הורים
וצעירים מגיעים היום לשידוכים עם "צ'ק ליסט" כל כך נוקשה, שפשוט אי אפשר
לעמוד בו. אף אחד לא יכול לחיות לפי המפרט של מישהו אחר. וחוץ מזה, אנחנו דור
שמחפש "ביטוח" על כל דבר. אנחנו רוצים אלף אחוז אחריות שהכל יהיה מושלם,
מחפשים ערבויות על התקווה שלנו, ושוכחים ששידוך הוא לא עסקה שסוגרים – הוא בנייה
שמתחילה.
תסתכלו בפרשת השבוע שקראנו, "אחרי
מות". כתוב שם: "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן...
וַיָּמֻתוּ" (ויקרא ט"ז, א'). למה הכפילות הזאת,
"וימותו"? הדעת זקנים מבעלי התוספות [וימותו, לפי שהיו הרבה
בתולות נאות יושבות עגומות וממתינות להם, והיו אומרים: אחי אבינו מלך, אבינו כהן
גדול, אחי אמנו נשיא, ואנו סגני כהונה, איזו אשה הוגנת לנו] מביא הסבר שצריך
להרעיד אותנו. הוא אומר שהם מתו פשוט כי אף אחת לא הייתה מספיק טובה בשבילם. הם היו
כל כך גאים במפרט העצמי שלהם – הבנים של הכהן הגדול, האחיינים של המלך – שהם פסלו
כל אחת. "איזו אישה הוגנת לנו?" הם שאלו. בגלל הגאווה הזאת הם מתו בלי
המשכיות. זה הלקח הכי גדול בשבילנו. אי אפשר לבקש "יותר מדי", אי אפשר
להסתכל רק על מעמד ודרישות. חייבים להשאיר מקום לאלוקים, כי הקדוש ברוך הוא הוא זה
שמזווג זיווגים, ואנחנו חייבים לתת לו להיכנס לתוך השיקולים שלנו. יש אימרה ידועה
ביידיש: "אַלץ ביי איינעם איז נישט דאָ ביי קיינעם" – הכל אצל
אדם אחד, לא קיים אצל אף אחד. אין אדם שיש בו את כל המעלות והמפרטים כולם ביחד.
בל"ג בעומר אנחנו מוצאים את התרופה האמיתית
למשבר הזה. הגמרא (יבמות סב ע"ב) [שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו
לרבי עקיבא... וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה] מספרת שתלמידי רבי
עקיבא מתו כי הם לא נהגו כבוד זה בזה. המאירי כותב [קבלה ביד הגאונים שביום
ל"ג בעומר פסקה המיתה] שבל"ג בעומר המגפה הזאת נעצרה. ואני אומר לכם –
המגפה של ה"שידוך קריזיס" (Shidduch Crisis) תיעצר רק כשנפסיק לשפוט. לתת כבוד זה לראות
את הנשמה, לא את רשימת הנתונים. המגפה הזאת תיגמר כשנפסיק להסתכל על קורות חיים
ונתונים יבשים, ונתחיל לראות את האדם האמיתי שיושב מולנו.
ועוד משהו שחשוב לזכור: שידוך הוא ניצוץ, לא
מדורה מוכנה מראש. בל"ג בעומר מדליקים מדורות ענק, אבל כל אש כזאת התחילה
מניצוץ קטן ושברירי. הטעות שלנו היא שאנחנו מחפשים "ביטוח". אנחנו רוצים
להרגיש את החום של 50 שנות נישואין כבר בפגישה הראשונ~ ;ה
הבני יששכר [גילוי האור הגנוז] מסביר שביום הזה מגלים את ה"אור
הגנוז" – אותו אור רוחני שמאפשר לראות מעבר לחיצוניות היבשה. הוא מלמד אותנו
שקשר הוא לא דבר שמוצאים כשהוא כבר מוכן, קשר הוא דבר שבונים. האור האמיתי
של בן הזוג לא גלוי על ההתחלה, הוא נסתר בתוך האישיות. אם נחפש את
ה"מדורה" הבוערת כבר בפגישה הראשונה, אנחנו עלולים לפספס את הניצוץ
– את אותה נקודת חיבור פנימית בערכים ובמידות. אם יש ניצוץ כזה, תנו לזה סיכוי!
האש הגדולה והחום של הבית ייבנו יחד לאורך החיים, לבנה אחרי לבנה.
תראו את רבי עקיבא. אחרי שהעולם שלו נחרב והיה
"שמם", הוא לא הרים ידיים. הוא הלך לדרום והתחיל מחדש עם חמישה תלמידים
בלבד (יבמות סב ע"ב) [והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו
שבדרום ושנאה להם]. לא היו לו ערבויות, הייתה לו אמונה. וזה המסר לכל מי שמחכה
הרבה זמן – פגישה אחת חדשה, הצעה אחת כנה, יכולה לבנות עולם שלם. הרי נישואין זה
בנייה משותפת, לא מציאת מוצר לפי מפרט. אפילו בשולחן ערוך [סימן תצ"ג
סעיף ב': ובל"ג בעומר עצמו מותר] שזהו היום שבו ה"לא" הופך
ל"כן" והבנייה מתחילה.
להורים ולצעירים אני רוצה לומר: תעזבו רגע את המפרטים של הבית קפה. תפסיקו לחפש מוצר מושלם ותחפשו בן אדם שאפשר לצמוח איתו. תנו הזדמנות לפגישה אמיתית, לא לקריאת דפים. ולכל הקהילה והקוראים שלי – תהיו אתם הניצוץ. אל תעמדו מהצד. תרימו טלפון, תציעו שם. כל אחד מאיתנו יכול להיות זה שמדליק את האור בבית יהודי חדש. ברגע שנפסיק לבדוק מפרטים ונתחיל לתת כבוד, אנחנו נזכה לראות את האור הגנוז בתוך הבתים שלנו. בואו נדליק השנה אש אמיתית, אש של בניין עדי עד.
*הרב אליעזר שמחה ווייס*
זוכרים
את המלחמה של השמאל, על הפרדת הדת מהמדינה?! לפעמים שאני מתבונן בנעשה בכמה ערים,
אני חושב לעצמי, שאולי דווקא הדתיים היו כן מרווחים מצעד שכזה.
אחד
הערים שגורמים לי לחשוב כך, היא העיר ראשון לציון, עיר הרביעית בגדולה בישראל, אבל
האחרונה והכי תחתונה במתן שירותי הדת.
לשירותי
הדת בעיר ראשון לציון יש היסטוריה לא הכי משהו (כשרות, קבורה, נשואין ועוד). הכותרת,
אותה כותרת, רק הנושא משתנה.
בנוסף
לכל הנושאים המדוברים, הנושא החזק מזה שנים, שמוזנח בצורה קיצונית, הוא נושא המקוואות בעיר , שלא
מטופל כלל, ומקבל יחס מזלזל מצד אלו שאמורים להיות אחראים עליו.
המקוואות
בעיר לא מטופלים, מבחינת ניקיון, מים חמים (לדוגמה, בערב יו"כ מקווה גברים
במרכז העיר, היו מים קרים בבור ובמקלחות) החלפת מים בבורות ועוד. וכל פעם שבאים להתלונן
למועצה הדתית, הם מזלזלים ומראים אטימות לעניין ולכל הקשור אליו.
על המקוואות
יש שלט, עם טלפון של האחראי על כל מקווה, רק שמתקשרים לשם, במקרה שלא מצליחים
להיכנס או שהדלת נסגרת על אנשים, או שהמכשיר לא מקבל כסף, מספרי הטלפון תמיד לא
זמינים. פשוט שמו שלט לקישוט.
בכל
הזדמנות של מצב לא שגרתי בארץ (מגפה או מלחמה) הדבר הראשון שסוגרים בראשל"צ
זה את המקוואות, וזה לא מפריע באותו זמן לתת לכל שאר הדברים בעיר לפעול כרגיל.
שבוע
שעבר הגיעה ביקורת של משרד הבריאות לבדוק את המקוואות של המועצה הדתית בראשון,
והחליטה לסגור את המקוואות עקב בעיה מסוימת.
המועצה
הדתית סגרה כבר שבוע לפני הביקורת את המקוואות, ועכשיו אחרי שהביקורת כמובן לא
עברה, ממשיכים לסגור את המקווה, בטענה שהם הולכים לשפץ, יותר משבועיים בעיר
ראשון, עיר ואם בישראל, מהגדולות במדינה (261.000 תושבים) אין מקווה גברים ונשים
שפתוח!!! ואין פוצה פה ומצפצף!!!!!!!!
ידוע
בהלכה שבניית מקווה קודם לבניית בית כנסת (פסקי תשובות יורה דעה סימן רמ"ט
אות י"ז) ור'
משה פיינשטיין זצ"ל כתב שאפילו מותר למכור ס"ת ובית כנסת בשביל לבנות
מקווה (שו"ת אגרות משה, חו"מ א' סי'
מ"ב)
ובראשון
לציון, יושבים רבנים "מטעם" שאני לא יודע מתי בפעם האחרונה מישהו מהם
היה במקווה, ולא עושים שום קול צעקה, מה תעשה אישה שצריכה מקווה, והיא לא הכי
דתיה, ולא תיסע לעיר אחרת, מי ייתן את הדין ע"כ????
וכי
א"א לתקן את הבעיה במקווה תוך כמה ימים? פשוט סגרו את המקוואות, אף שיפוצניק
לא נמצא שם לסדר את הבעיה.
את הכסף
הם ממשיכים לקבל מהמינויים, והנציגים הדתיים עסוקים בלארגן עוד מופע מחזמר ועוד
אירוע יחצנות רדוד.
השחיתות
שלהם בלתי נתפסת.
ראש העיר
קלט את השיטה, כל רב יש לו איזה מוסד חינוכי או בית כנסת, תזרים לשם כספים (שבין
כך מגיעים להם ע"פ החוק) והם יהיו בשקט, ואז אפשר לפתוח את העיר בשבת, לעשות
מצעד גאווה בתוך העיר (בניגוד לסיכום הקואליציוני עם הדתיים), ולסגור בתי כנסת ומקוואות
כל שני וחמישי.
הציבור
הדתי בראשון נרמס ע"י קבוצת עסקנים מושחתים, שלא אכפת להם מענייני דת, וממילא
יוצא שראשל"צ = ראשונים במלחמה בדת ובדתיים!
כזכור, רק בסוף השבוע התפרסם תחקיר בעיתון הארץ על נישואי קטינים שנעשים מתחת לאף של הרשויות.
טוביה יגלניק: במקביל להפגנות החרדיות נגד הגיוס: מהלך חדש והפוך בדרך?
בשעה זו מתקיים בביתה של הרבנית עדינה בר שלום בתל אביב, ערב הקמה של תנועה חדשה בשם "לכתחילה - תורה עם דרך ארץ" למען חרדיות ממלכתית.
בין המשתתפים: עליזה בלוך והרב בצלאל כהן