מכריעו לכף זכות
מתוך הספר "מח קדוש" שיראה אור בקרוב
נשאל רבינו לבאר את דרשת רבותינו (ספרי פ' ואתחנן פיסקא לב, ומתני' דברכות נד ע"א) על הפסוק "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" – בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע, איך אפשר לאהוב את ה' על ידי יצה"ר, [וידוע מה שביארו בזה, דקאי על התרוממות האדם בעבודת ה' שבאה דוקא ע"י התגברות על יצה"ר, וכעין יסוד המאמר (סוכה נב סע"א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, וגם ביארו בזה שיש כח ביד האדם לגייס את כח היצה"ר אל הטוב, וכמ"ש בירושלמי (שלהי ברכות) על אברהם אבינו. ע"ש].
השיב רבינו: אדם קם בבוקר, יצר הטוב אומר לו, קום קרא אל אלהיך, אבל יצה"ר לעומתו עושה את שלו, ובין רגע מביא לאדם כמה וכמה סיבות נפלאות למה אין מצוה לקום כעת, ולא זו בלבד, יש בכחו של היצה"ר לייצר לאדם חידושים נפלאים להסביר למה יש מצוה להמשיך לישן, וכדרכו של יצה"ר לתת לאדם ק"נ טעמים לטהר את השרץ, וגם הוא ממשיך לישן וערבה שנתו בעוד שיצה"ט קרי בחיל "עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך".
את כל ההסברים הללו אסור לך לקבל לגביך, אך מצוה עליך לגייסם עבור האחר, וכגון כאשר תראה יהודי מאחר לתפלה וכיו"ב, אז תשכיל להסביר ק"נ טעמים של לימוד זכות עליו, ותוסיף להדר ולייצר הסברים נפלאים שמא היה בגדר עוסק במצוה בעסק השינה או הסיבה שגרמה לו לאחר לתפלה, והיינו לעובדו ביצר הרע, בבחי' "מאויבי תחכמני מצותיך" *).
*) על יסוד הדברים הללו מטו משמיה דמרן הגר"י סלנטר זיע"א אהא דאיתא בחולין (קט ע"ב) אמרה ליה ילתא לרב נחמן, מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסר לן דמא שרא לן כבדא, נדה דם טוהר, חלב בהמה חלב חיה וכו'. ע"ש. ושאל הגרי"ס, דמשמע מהגמ' שכנגד כל האיסורין יש גם היתר, אם כן איפה מה התירה לנו התורה כנגד חוסר אמונה ואפיקורסות, והשיב, כשיהודי מבקש עזרה, אין לך לומר לו שיבטח בה' ויחזק את אמונתו, אלא חובתך לסייע לו בעצמך. [ובפנימיות הענין הא גופא האמונה, כיון שכך הוא רצון ה', והקמצן והעצלן שמפשים טצדקי להמנע מלסייע לשני, יסוד פעולתם קשור בחסרון האמונה. וע' ב"ב (י רע"א). ודו"ק].
לפני שנים רבות אירע דבר מזעזע בטבריה, אחד מהאנשים שקיבל מרבינו טובות אין סוף בעצה ותושיה ועזרה גשמית ורוחנית, פחז עליו יצרו לצער את רבינו בענינים חמורים מאד, והביא את רבינו למצב קשה מאד באיזה ענינים, וגם גרם לבזותו ברבים באופן מחפיר, ועד היום הזה עדיין יש גרורות של צער לרבינו מחמת מעשיו המתועבים של ההוא גברא, [מפני כמה סיבות איני יכול לפרט פרטים].
באחת השיחות שנסובה על אודות הנושא הנ"ל, מרוב כאבי על צערו של רבינו, אמרתי דברים קשים על ההוא גברא שלא יאבה ה' סלוח לו על האפיקורסות שבה נהג כלפי רבינו, אך רבינו אמר לי, "למה אתה אומר כך, אני אוהבו בדיוק כמו שאהבתיו מאד לפני שאירע המקרה עמו".
שתקתי ונבהלתי מעצמת האמונה ועבודת המידות של רבינו, ביודעי את מדת האמת הצרופה של רבינו, אשר כל מילה היוצאת מפיו מנופה בי"ג נפה, וככל היוצא מפיו יעשה.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.