שעת הכרעה: עתיד היהדות בארץ ישראל מונח על הכף

 

שעת הכרעה: עתיד היהדות בארץ ישראל מונח על הכף

מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

יש מערכות בחירות שאחריהן החיים נמשכים פחות או יותר כפי שהיו. אך יש שעות שבהן אדם חייב לעצור ולשאול את עצמו מה עומד על הפרק, ומה עלול לקרות אם לא יפעל בזמן.

נדמה לי שאנחנו עומדים היום בפני שעה כזאת.

הוויכוח הציבורי אינו נוגע רק להרכב הממשלה או לכוחה של מפלגה זו או אחרת. הוא נוגע לעולם התורה, לחינוך ילדינו, לשמירת השבת והמצוות, למעמדה של המסורת היהודית בחיים הציבוריים וליכולתנו להמשיך לחיות בארץ ישראל על פי התורה. כל מי שעתיד היהדות יקר ללבו אינו יכול להתייחס לשאלות האלה כאל עניין פוליטי בלבד.

עת צרה היא ליעקב, אך גם עת של אחריות.

כאשר אנו רואים את המאבקים סביב הישיבות ומוסדות החינוך, את הקשיים המוטלים על משפחות שומרות תורה ומצוות ואת המחלוקת על מקומה של היהדות במדינה, אין די בתלונות. ודאי שעלינו להתפלל להקב"ה, שהרי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. אבל תפילה אינה פוטרת אותנו מלעשות את המוטל עלינו. עלינו להשתדל ככל יכולתנו, ובד בבד לבטוח בהקב"ה.

הבחירות הן אחת הדרכים שבהן אנו יכולים להשפיע על ההחלטות שיתקבלו בשנים הבאות. לכן כל אדם צריך לשאול את עצמו לא רק למי הוא רוצה להצביע, אלא גם מה משמעותה של הצבעתו ומה הוא מבקש להשיג באמצעותה.

אין זה הזמן לבזבז קולות

אחת הסכנות במערכת בחירות היא פיצול הקולות. אדם עשוי להצביע מתוך כוונה טובה, אך אם הרשימה שבה בחר אינה עוברת את אחוז החסימה, קולו אינו מתורגם לייצוג בכנסת.

אין פירוש הדבר שאין מקום לדעות שונות או שכל אדם חייב לחשוב באותה דרך. אולם בשעה שהנושאים העומדים על הפרק נוגעים לעתידו של עולם התורה ולמעמדה של היהדות, אי אפשר להתעלם מן התוצאות האפשריות של פיצול הקולות.

לפעמים אדם חושב שקולו היחיד אינו משנה. אבל הכנסת מורכבת מקולותיהם של יחידים רבים, ולכל קול עשויה להיות משמעות. משום כך, יש לבחון היטב את האפשרויות העומדות בפני הבוחר, ולא להסתפק בכוונות טובות בלי לחשוב גם על התוצאה.

מחלוקות בתוך הציבור היו תמיד. אך לא כל מחלוקת מחייבת הקמת מסגרת נפרדת, ולא כל הבדל בדעות צריך להביא לפיצול. כאשר יש חשש שקולות יאבדו, וכאשר הכרעות חשובות עומדות על הפרק, נדרשים שיקול דעת ואחריות. אין זו שעה להקל ראש במחירו של הפיצול.

לא רק עולם הישיבות

חשוב לומר בבירור: הדאגה אינה מסתיימת בתקציבי הישיבות או במעמדם של לומדי התורה.

הישיבות הן יסוד מרכזי בקיומו של עם ישראל, אך התורה והיהדות אינן מתקיימות רק בבית המדרש. הן מתקיימות בבית היהודי, בחינוך הילדים, בשמירת שבת וכשרות, בקיום המצוות ובמסורת שאנו מעבירים מדור לדור.

השאלה היא איזו מציאות אנו מבקשים להשאיר לילדינו ולנכדינו. האם יוכלו לגדל את משפחותיהם בדרך התורה? האם מוסדות החינוך יוכלו למלא את שליחותם? האם השבת והמסורת היהודית ימשיכו לתפוס את מקומן הראוי בחיים הציבוריים בארץ ישראל?

אלה שאלות הנוגעות לכל עתידנו הרוחני. מי שדואג לעולם התורה אינו יכול להתעלם מן הבית היהודי, ומי שדואג לעתיד היהדות אינו יכול להתעלם מן הישיבות. הדברים קשורים זה בזה.

ארץ ישראל אינה רק המקום שבו אנו חיים. היא הארץ שבה אנו מבקשים לבנות את חיינו כעם על פי תורת ישראל. האחריות שלנו היא לדאוג לכך שגם הדורות הבאים יוכלו להמשיך בדרך הזאת.

האחריות מתחילה היום

לאחר הבחירות יהיה קל לומר שהמצב קשה, שההכרעות אינן טובות ושאפשר היה לפעול אחרת. אבל האחריות מוטלת עלינו כבר עכשיו.

אין די לעמוד מן הצד ולהביע דאגה. כל אחד צריך לברר את העובדות, לבחון את עמדות הרשימות בנושאים החשובים לו ולהחליט כיצד לפעול. ההצבעה צריכה להיעשות מתוך שיקול דעת ומתוך הבנה שיש לה השלכות החורגות מיום הבחירות עצמו.

איש אינו יכול להבטיח שכל החלטה שנקבל תביא לתוצאה הרצויה. אנו עושים את המוטל עלינו, והקב"ה הוא המנהיג את העולם. אבל האמונה בהשגחתו אינה היתר להימנע מאחריות. עלינו לעשות את שלנו, להתפלל לסייעתא דשמיא ולבטוח בו.

הבחירות יסתיימו, הכנסת תקום, והוויכוחים הפוליטיים יימשכו. אך השאלות הנוגעות לעתיד התורה והיהדות לא יסתיימו עם סגירת הקלפיות. ההכרעות שיתקבלו עשויות להשפיע על חיינו במשך שנים.

לכן אסור לנו להתייחס לבחירות האלה כאל עוד אירוע חולף. עלינו לחשוב על הישיבות, על המשפחות, על החינוך היהודי ועל הדורות שיבואו אחרינו.

עתיד עולם התורה ועתיד היהדות בארץ ישראל אינם עניינם של אחרים בלבד. האחריות מוטלת גם עלינו. עלינו להתפלל, לשקול היטב את מעשינו ולפעול היום, כדי שלא נעמוד מחר ונצטער על מה שיכולנו לעשות ולא עשינו.

הרב אליעזר שמחה ווייס