מה שמעכב אותנו

 

מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

מה שמעכב אותנו

תאר לעצמך את התרחיש הבא: אתה עומד בביקורת הגבולות, המזוודות ארוזות, הלב מלא תקווה לקראת היציאה לדרך. אתה מגיש את הדרכון, מצפה לעבור ולהמשיך בדרכך.

הפקיד מביט במסך, מסתכל עליך ואומר:

"יש נגדך צו עיכוב יציאה. עליך לדאוג להסיר אותו. עד אז אתה לא יכול לעבור."

ברגע אחד הכול נעצר. אתה רוצה להמשיך, אבל משהו מונע ממך להתקדם.

לקראת יום הכיפורים, גם אנחנו צריכים לעצור לרגע ולבדוק מה עדיין מעכב אותנו. השנה כבר התחילה. אנחנו מבקשים שהשנה החדשה תביא עמה בריאות, פרנסה, שלום בית, נחת וכל הטוב שאנו מבקשים לעצמנו ולמשפחותינו. אבל יחד עם כל הבקשות הללו, עלינו לשאול את עצמנו אם יש דברים מן השנה שעברה שעדיין לא תיקנו.

לפעמים אדם נושא איתו דברים שאינם נראים כלפי חוץ. אולי הייתה מריבה שלא הסתיימה, אולי מישהו נפגע ממנו, אולי נאמרה מילה שלא הייתה צריכה להיאמר, או אולי הייתה התנהגות שפגעה באדם אחר. מבחינתנו העניין כבר עבר, אבל האדם שנפגע עדיין זוכר.

וזה מביא אותנו לאחד היסודות החשובים ביותר של עבודת יום הכיפורים.

חז"ל אומרים במשנה במסכת יומא: "עבירות שבין אדם למקום – יום הכיפורים מכפר; עבירות שבין אדם לחבירו – אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו." כך נפסק גם בשולחן ערוך (אורח חיים תרו, א).

כאשר פגענו באדם אחר, אין די בכך שנבקש מהקב"ה סליחה. עלינו לעשות את מה שביכולתנו כדי לפייס את האדם שנפגע מאיתנו.

ולפעמים זה קשה יותר מכל תפילה.

קל יותר לעמוד בבית הכנסת, לומר וידוי ולבקש מהקב"ה שימחל לנו, מאשר להרים טלפון לאדם שפגענו בו ולומר לו: טעיתי. פגעתי בך. אני מבקש את סליחתך.

אבל דווקא הצעד הזה הוא חלק מתשובה אמיתית.

לכן, ביום הכיפורים שאנו עומדים לפניו, על כל אחד מאיתנו לחשוב לא רק על מה שבין אדם למקום, אלא גם על מה שבין אדם לחבירו. על האנשים שפגשנו במהלך השנה, בבית, במשפחה, בעבודה, בבית הכנסת ובקהילה.

האם יש מישהו שנפגע מאיתנו? האם יש אדם שאנו צריכים לבקש ממנו סליחה? האם יש דבר שאפשר לתקן ועדיין לא תיקנו?

אם התשובה היא כן, אל נחכה שהאדם השני יבוא אלינו. אם אנחנו יודעים שפגענו, עלינו לעשות את הצעד הראשון. לפעמים די בשיחת טלפון, ולפעמים צריך להיפגש. יש מקרים שבהם לא די במילים וצריך גם לתקן את המעשה. העיקר הוא שהבקשה תהיה אמיתית.

ומצד שני, כאשר אנחנו אלה שנפגענו, גם לנו יש עבודה. כשם שאנו מבקשים מאחרים שיסלחו לנו, עלינו להשתדל לסלוח לאחרים. אין פירוש הדבר שעלינו להתעלם מעוול או לוותר על דבר שמגיע לנו. אבל עלינו להשתדל שלא לתת לכעס ולמרירות להישאר בלב ולהמשיך ללוות אותנו.

לקראת יום הכיפורים, זהו זמן מתאים לעצור ולבדוק מה עדיין מלווה אותנו ומה אנחנו יכולים לתקן. את מה שכבר נאמר או נעשה אי אפשר למחוק, אבל אפשר לבקש סליחה, לפייס, למחול ולהשתדל מכאן ואילך לנהוג אחרת.

וזה נוגע לכולנו. גם בין יהודים שומרי תורה ומצוות יש הבדלים בדעות, בהשקפות ובדרך שבה אנו רואים דברים. אין צורך שכולנו נחשוב אותו דבר. חילוקי דעות הם חלק מחיינו, אבל אנחנו חייבים להיזהר שהמחלוקת תישאר מחלוקת ולא תהפוך לפגיעה אישית, לכעס או לשנאה.

לפני יום הכיפורים, כל אחד מאיתנו צריך לבדוק לא רק מה אחרים צריכים לתקן, אלא מה הוא עצמו יכול לתקן. אולי יש אדם שאנחנו צריכים להתקשר אליו, אולי יש סליחה שאנחנו צריכים לבקש, ואולי יש מישהו שאנחנו צריכים לסלוח לו.

ולפעמים הדבר שמעכב אותנו נמצא גם בתוך עצמנו – הרגל, הנהגה או חולשה שאנו יודעים שעלינו להתחזק בה.

תשובה אינה רק חרטה על העבר. תשובה היא גם החלטה לשנות את הדרך מכאן ואילך.

יום הכיפורים נותן לנו הזדמנות לעצור, לעשות את החשבון הזה, לתקן את מה שאפשר, לפייס את מי שפגענו בו ולמחול למי שפגע בנו. העבודה הזאת צריכה להמשיך גם לאחר יום הכיפורים – באופן שבו נדבר, כיצד נתנהג, כיצד נכבד את הזולת וכיצד נחיה את חיינו על פי התורה.

אנחנו רוצים להתקדם. כדי לעשות זאת, לפעמים צריך קודם לטפל בדבר שמעכב אותנו. כאשר אנחנו מבקשים סליחה, מפייסים, מוחלים ומתחזקים, אנחנו לא רק סוגרים עניין מן העבר; אנחנו מפנים מקום לתשובה אמיתית ולדרך טובה יותר מכאן ואילך.

ומתוך כך נוכל לעמוד לפני הקב"ה ביום הכיפורים בלב שלם יותר, עם תשובה אמיתית ורצון אמיתי להתחזק בשמירת תורה ומצוות.

יהי רצון שהקב"ה יקבל את תפילותינו ותשובתנו, יסלח לנו על חטאינו, ויחתמנו כולנו לשנה טובה, לשנת בריאות, פרנסה, שלום ונחת, ולחיים טובים ולשלום.

*הרב אליעזר שמחה ווייס*