הזעקה
שלפני הבכייה: מי שמפקיר את הקלפי, יורה בראש של כולנו!
מערכת
בעולמם של חרדים – מתגייסים להצלת עולם התורה וארץ ישראל
ההיסטוריה היהודית רוויה בדמעות של "אחר
המעשה". שלוש מאות שישים וארבעה ימים בשנה אנחנו רגילים לקטר, להתלונן,
להסביר למה "כולם אותו דבר" ולמצוא תירוצים למה לשבת בבית. אנחנו
מתחפרים באדישות המלטפת, מתעטפים בייאוש הנוח, ומספרים לעצמנו סיפורי סבתא שהכל
ממילא מכור מלמעלה. אבל ביום האחד והיחיד שבו המפתחות לגורל התקציבים, הישיבות,
עולם התורה וצביונה היהודי של המדינה מונחים בידיים שלנו - לשבת בבית זו לא סתם
עצלנות. זו הפקרות נפשעת. זו הפקרה של עתיד ילדינו. מי שלא מגיע לקלפי ביום
הבחירות, לא רק יורה לעצמו בראש - הוא יורה בראש של הציבור החרדי כולו!
בואו נפקח את העיניים ונביט למציאות בלבן של
האישונים. השמאל הישראלי, בסיוע שלוחיו בתקשורת ובאקדמיה, מנהל כאן קמפיין מתוחכם
ואכזרי של הנדסת תודעה. הם לא צריכים לשכנע אתכם להצביע להם; הם יודעים שבן תורה
לעולם לא ישלשל לקלפי את הפתקים של מפלגות השנאה והניכור. האסטרטגיה שלהם הרבה
יותר מתוחכמת: הם רוצים לזרוע בכם יאוש. הם רוצים שתגידו "אין טעם",
"אין בשביל מה", "ממילא הכל פוליטיקה מלוכלכת". בכל פעם שאתם
שומעים שרבובי מילים על "מפלגות פייק" חדשות, או על פוליטיקאים שמציגים
את עצמם כ"מרכז מתון", תבינו מיד מי מניע את החוטים. אלו הן בובות על
חוט שמטרתן האחת והיחידה היא לקושש קולות בודדים פה ושם, לפלג את הגוש, לבלבל את
הציבור הימני והחרדי, ולהביא לאובדן מנדטים יקרים שיורדים לטמיון מתחת לאחוז
החסימה.
הבחירות האלו לא יוכרעו במפגנים המוניים ובנאומים
חוצבי להבות. הן יוכרעו על חודו של קול. על אותם קולות בודדים לכאן או לכאן. כל
קול חרדי שנשאר בבית, כל אברך שמחליט להיות "קנאי" ומונע את עצמו מלעשות
את ההשתדלות הפשוטה של הליכה לקלפי, הוא חצי מנדט שניתן במתנה לצד השני. השמאל
מבין את זה מצוין. אצלם אחוזי ההצבעה יהיו בשמיים. הם יבואו בהמוניהם, מלוכדים,
חדורי מטרה להפיל את עולם התורה, לקצץ את קצבאות הילדים, להטיל גזירות על הלומדים
ולהפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, נקייה מכל סממן של אידישקייט.
מי שחושב שמדובר בהפחדות בעלמא, מוזמן לפתוח את
ספרי ההיסטוריה הלא-רחוקה של מדינת ישראל. תזכרו בימיו האפלים של יצחק רבין, שפתח
את הדלתות לתהליכים שהמיטו אסון על הארץ הזו והתייחס בביטול מופגן לכל מה שקדוש
ויקר לנו. תזכרו באהוד ברק, שבתוך חודשים ספורים של שלטון דורסני ניסה לקרוע את
המדינה לגזרים והוביל קו אנטי-דתי קיצוני. תזכרו באהוד אולמרט ובשאר המרעין בישין
שניהלו כאן את העניינים ביד רמה, כשהציבור החרדי שימש עבורם שק חבטות קבוע לסיפוק
יצריהם של שונאי הדת. האם שכחנו את הגזירות? האם שכחנו את הרדיפות? האם שכחנו איך
הרגשנו כשאנשים ללא שום זיקה לתורה ניסו להכתיב לנו איך לחנך את ילדינו?
הסכנה כיום גדולה שבעתיים. היום, האויבים מבית
למדו מהטעויות של העבר. הם כבר לא באים בגלוי עם גרזנים תקציביים; הם באים במסווה
של "אחדות", של "ממלכתיות", תחת סינורים פוליטיים שונים
ומשונים. יש מי שמחפשים להתחבא תחת כנפיים של דמויות ביטחוניות או "מנהיגים
שקולים" מטעם עצמם, אבל אל תטעו: יום אחרי הבחירות, המסכות יוסרו. כל אותם
פוליטיקאים שמדברים אלינו היום שרמוטי-מילים של כבוד והערכה, יצאו מהחורים שלהם.
ואז תתחיל כאן הזעקה הגדולה.
כשהתקציבים לישיבות ייעצרו לחלוטין, כשהתחבורה
הציבורית בשבת תהפוך לעובדה מוגמרת בכל עיר ועיר, כשחוקי הגיוס הדרקוניים ייכנסו
לתוקף ללא שום פשרה – אז כולם יתחילו לבכות כאן. אנשים ישבו בבתי הכנסת ובישיבות,
יסתכלו זה על זה בעיניים דומעות וישאלו: "איך נתנו לזה לקרות?". אבל אז
זה כבר יהיה מאוחר מדי. הדמעות של יום אחרי הבחירות לא יחזירו את הגלגל לאחור.
הקולות שלא ניתנו בקלפי לא ייספרו בוועדת הבחירות המרכזית.
חז"ל מלמדים אותנו ש"אין סומכין על
הנס". חובת ההשתדלות מוטלת עלינו במלוא כובד משקלה. ללכת להצביע זו לא
פריבילגיה פוליטית, זו חובה קדושה, צו שעה להצלת הדורות הבאים. מדובר כאן על פת
לחמם של ילדי תשב"ר, על קיומם של כוללים, על עתידן של רשתות החינוך החרדיות
ועל עצם היכולת שלנו לחיות כאן כיהודים חרדים ללא פחד וללא רדיפות.
אל תתנו לייאוש לנצח אתכם. אל תתנו למפלגות הפייק
לבלבל אתכם. אל תהיו מאלו שמתעוררים רק כשהשריפה כבר משתוללת בתוך הבית פנימה. יום
הבחירות הוא יום הדין של עולם התורה בארץ הקודש. הגיע העת להתעורר מהתרדמת, לצאת
מהשאננות, לקחת את בני המשפחה, את השכנים, את הידידים, ולהגיע בהמונינו אל
הקלפיות. נשפוך את לבנו בתפילה, ונעשה את המעשה הנדרש מאיתנו בקלפי. שום קול לא
הולך לאיבוד, שום קול אינו בודד מדי – יחד, ורק יחד, נבצר את חומות הדת ונמנע את
האסון המתרגש ובא. תזכרו מה מחכה לנו אם חלילה נכשל, וצאו להצביע!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.