פיוס אדמורי"ם - הצד המכוער של הציבור החרדי

צהלה ושמחה בקרב חסידי נדבורנא, האחים האדמורי''ם לאחר שנים סוף סוף התפייסו, נפגשו בבית אימם ולעיני צלמים וציבור לחצו ידיים זה לזה ושמחה גדולה על חסידי נדבורנא. לכאורה טוב שכך, וחבל שזה לא קורה בעוד מקומות. אבל יש עוד צד לענין הזה וכואב, ואסור להתעלם ממנו והוא מצב גדולי ישראל החרדים אדמורי"ם ראשי ישיבות וכמותם מי שמחזיקים עצמם שהם מעל הציבור וכאילו מחנכיו, ששם רבים מתו מבלי שהתפייסו, ביזו זה את זה דיברו אחד על השני ובפרהסיא, כינו גדולי ישראל בכינויים נוראים, ולא רק שלא התפייסו, יש מי שעשו מהמחלוקת 'תורה' ו'השקפה' עד כדי שמי שלא רב עם השני משהו לא בסדר עמו

ההיסטוריה של גדולי ישראל שרבו זה עם זה ארוכה. נכון שלא אצל כולם על אותו רקע, אבל בעיקר על מי שישלוט ועל הרבה כסף. יש מהם מי שבונים זאת ב'שיטה' ו'השקפה' כשלמעשה מדובר במאבק על שלטון. קחו לדוגמא את סאטמאר, מלחמת אחים שכל כולה היה על נדל"ן ושלטון. אח אחד רצה להיות בעל הבית על הכל וחלילה שלא ימנו עוד אח כרבי, וזאת למרות שמדובר בקהילה ענקית ששם יש מספיק בשר למאה רבי'ס, אבל לא מתאים לומר את האמת, אז עמד הדובר אלישע הורביץ ודיבר בפני הציבור ואמר כי חלילה המחלוקת אינה על 'רילי-סטייט' נדל"ן, המחלוקת היא על הדרך בעבודת ה', אתם מבינים, פונים לשופטת הנכרית שהיא תכריע איזו עבודת ה' היא הנכונה

לאחרונה לאחר 25 שנה האחים לחצו ידיים זה לזה באמצעות נשיא ארצות הברית שעשה להם טריק יפה. אבל האם שמענו שלפני יום כיפור מי מהם טילפן לאחל וביקש להתפייס עמו ולהכריז כי הסתיימה המחלוקת ומחזירים את השלום לסאטמאר? תופתעו, לא כולם רוצים בשלום, ישנם מי שאומרים כי עדיפה המחלוקת מפני שזה הדבר היחיד המפריד ביניהם, אחרת מה ההבדל בין סאטמאר של האהרונים לסאטמאר של הזאלונים פרט לכתובת

האמת היא כי אצל הליטאים בנו מן המחלוקות יסודות השקפתיים. למשל, הרב שך טען כי המחלוקת בין הגדולים ובין הקהילות בונה ויוצרת וכי הקיום החרדי והיהודי הוא בשל המחלוקת, גישה שלא כולם מוכנים לקבל אותה אם כי מה שאמת, בכל הדורות היו מחלוקות בקרב הציבור היהודי, כמעט ולא היו זמנים שלא חלקו אלו על אלו. אבל האם התפייסו לפני מותם לפחות? או שהם הרגישו שהם בכלל לא חטאו, כדברי רבי אייזל חריף ז"ל, על אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי בודאי עשה תשובה, לא מפני ששב בתשובה באמת, אלא כתב 'תשובה' להוכיח שבכלל לא חטא

האדמורי"ם וראשי הישיבות שפגעו ופוגעים זה בזה ולא מדברים זה עם זה, משוכנעים כי הם עושים מצוה ולא חלילה עבירה, כל אחד בונה זאת על מישהו אחר, זה על אביו וזה על חמיו, ומחנכים דורות על מחלוקת נוראה וקשה, שמעמיקה את הקרע הפנים חרדי, עד כדי שלשנוא את השני זו מצוה. המציאות של נהרא נהרא ופשטי' כפי שקבעו גדולי ישראל בוועידה הראשונה של אגודת ישראל נמחקה כליל, מחנכים להאמין בדרך אחת והיא של הקהילה ולהאמין במי שהעמידו בראש, הוא יכול להיות טמבל ושוטה גמור, הוא עומד בראש אז יפתח בדורו כשמואל בדורו, ואסור להרהר אחר דבריו, גם אם אינך חסיד או תלמיד שלו

ישנם עדיין מי שבערב יום כיפור מתעוררים, ועושה רושם שבנדבורנא מה שדחף לכך הוא יום הכיפורים המתקרב ואף אחד אינו יודע מי בקיצו ומי לא בקיצו. אבל מן הניסיון למדנו שלא בכל המקומות הפיוס הוא אמיתי, ישנם מי שנפגשו והתפייסו וכאן זה נגמר ולא שמרו עוד על קשר, וישנם מי שמשתדלים לפחות כלפי חוץ להראות שמכבדים זה את זה. הציבור כציבור הצריך ללמוד מן הדמויות הללו, מקבל מסרים מנוגדים שמקשים להחליט האם הללו גדולי תורה או שמא רק בגלל שירשו את מקום אבותיהם הם יושבים שם, בלעדי זאת הם היו יצורים מושחתים או שוטים חסרי דעת

עושה רושם כי מי שמתמנה לתפקיד של גדולה חושב שמגיע לו, ואחרים חייבים לקבל את מידותיו גם אם הם לא טובות. הם אינם קולטים שהם אמורים לחנך את הדור ולא לחשוב על עצמם, עליהם לוותר על האגו שלהם ולעשות מה שטוב לציבור במיוחד מי שהולכים בעיניים עוורות אחר מעשיהם. כאשר שומעים כי מי התפייס עם האחר, אם מדובר באנשים פשוטים כל הכבוד להם, אבל כאשר שומעים כי אדמורי"ם התפייסו, זה יותר בושה שזה לקח שנים מאשר כבוד

חיים שאולזון