הפרופסור משה כהן אליה:
אפקט סטרייסנד
אתמול התפרסמו נתוני הצפייה בנאומי מנהיגי העולם באו"ם. מוביל את הרשימה באופן ברור הוא בנימין נתניהו, שנאומו זכה לצפייה כוללת של 91 מיליון איש (כולל ברשתות). באשר לנתוני צפייה ישירה, נרשמו 14.2 מיליון צפיות מאומתות בנאום במלואו, ומספר שיא צפה בו עד סופו. ההשוואה לנאומי מנהיגים אחרים שעומדים במוקד השיח הגלובלי היא מעניינת. נאום זלנסקי זכה ל-2.6 מיליון צפיות (בהשוואה ל-14.2 של נתניהו), נאום טראמפ ל-1.1 מיליון צפיות, ונאום ארדואן ל-0.7 מיליון צפיות.
איך אפשר להסביר את נתוני הצפייה יוצאי הדופן, בוודאי מול מנהיגי העולם האחרים, במיוחד לאור היציאה המתוכננת ממליאת האו"ם של נציגי המדינות העוינות את ישראל? הרי למרות שהנאום עצמו היה מצוין, הוא לא היה טוב יותר מנאומים אחרים של נתניהו.
אפקט סטרייסנד הוא מצב שבו ניסיון להסתיר, להשתיק, לצנזר או להקטין חשיפה לתוכן מסוים משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה: הוא הופך את התוכן למסקרן, חדשותי ומדובר יותר, ולכן מגדיל מאוד את החשיפה אליו. השם נולד בעקבות ניסיונה של ברברה סטרייסנד ב-2003 להסיר מהרשת צילום אווירי של ביתה; המאבק המשפטי עצמו הפך צילום שכמעט איש לא ראה לסיפור שמשך מאות אלפי צפיות.
בהקשר של נאום נתניהו, כשיצאו עשרות נציגים מן האולם במחאה בדיוק עם תחילת נאומו, החרם עצמו הפך מיד לחלק המרכזי מהסיפור התקשורתי סביב הנאום. נתניהו אף פתח את דבריו בהתייחסות ישירה ליוצאים מן האולם. כי מרגע שהמסר הוא "אנחנו לא מוכנים אפילו להקשיב לו", נוצרת אצל קהל אחר בדיוק התגובה ההפוכה: אז מה הוא אמר שגורם להם לקום ולצאת? וכך למעשה שונאי ישראל שרצו לפגוע בנתניהו, הפכו למפרסמים הטובים ביותר של הנאום שלו.
אז מי שביקש לרוקן את האולם, מילא את הרשת; ומי שביקש להחרים את הנאום, הפך אותו לנאום שאי אפשר היה להתעלם ממנו. וזו היתה עוד תרומה של העם היהודי לקידום הבהירות המוסרית של העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.