הגאון המופלא מהר"ר יצחק גינזבורג שליט"א
בדברי תורה מיוחדים בימים אלו
סוד ה"דב" בקדושה - לרפואת מרן החד"ה קוק שליט"א
[תודה לידידינו הרב איתיאל שליט"א עוזרו של הגרי"ג שליט"א על שליחת הדברים]
מה ה"חוש" של משיח? על משיח נאמר "והריחו ביראת הוי'"[1] – זהו הסימן לזיהוי מלך המשיח. לפי חז"ל מזהים את המשיח על פי הסימן של "מורח ודאין"[2] (שישפוט בין איש לרעהו רק על פי חוש הריח שלו, וכהמשך הפסוק – "והריחו ביראת הוי' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח").
הרמב"ם לא פוסק ככה – הוא לא מביא את הענין הזה, לדעתו סימן זה הוא לא הכרחי. אבל לפי הפשט בחז"ל – וגם הראב"ד משיג על הרמב"ם ואומר[3] שזהו משהו עצמי בגדר מציאות מלך המשיח – משיח חייב להיות "מורח ודאין". זהו חוש הריח, החוש המיוחד של מלך המשיח, שיש לו גם בגשמיות וגם ברוחניות.
והנה, ידוע[4] שבטבע בעל החי עם חוש הריח המפותח ביותר הוא הדב (שיכול להריח עד מרחק של 30 קילומטר!).
הדב של הקדושה הוא ה"דבר אחד לדור [ולא שני דברים לדור]"[5] – "דבר" (במובן של מנהיג, "כי מרחמם [בגימטריא משיח] ינהגם [אותיות מנהיג]"[6]) היינו דב-ריח[7].
והוא סוד "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל"[8], שם ספרו של הרב המגיד נ"ע, רבי דב-בער[9], תלמידו המובהק וממלא מקומו של מורנו הבעל שם טוב, מייסד-מחדש תורת ודרך החסידות, תורת משיח.
"דב שוקק"[10] – הדב של הקדושה משתוקק לעשות לו יתברך "דירה בתחתונים"[11].
מצד אחד, משיח הוא הלעומת-זה של הנחש (הקדמוני), ובו מתקיים "מאן דקטיל לחויא בישא יהבין ליה ברתא דמלכא"[12] (במזלות של חדשי השנה הנחש כלול בעקרב, מזל חדש חשון, לו שייך חוש הריח, כנ"ל).
עם זאת, המשיח הוא המעלה את הדב דקליפה (מלכות פרס, הנמשל לדב המסורבל בבשרו, כדאיתא בחז"ל[13]) לתכלית הקדושה (סוד כורש מלך פרס שה' קורא אותו "משיחי"[14], הבונה את בית המקדש להיות לו יתברך דירה בתחתונים)[15].
בסוף משיח מתקן גם את הנחש להיות "שמש גדול"[16] לאדם – הוא הופך את הנחש לחשן (המשפט) שבו האורים והתומים המגלים לכהן הגדול רזי עולם (שמעל לרזי תורה, כנודע[17]) ברוח הקדש, דהיינו חוש הריח.
כך, בפסוקי החזון המשיחי המופלא שבא בהמשך ל"והריחו ביראת הוי'" – "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה"[18] – יש דב ושני מיני נחשים, פתן וצפעוני[19].
נ"ב. הגרי"ג שליט"א אמר דברים אלו ביום כ"ב אב תשפ"ו, בתוך שיחה ארוכה למאד שנדפסה בגליון "נפלאות" בשבוע שעבר, וכאן הבאנו רק את הקטע שאמר הגר"י שהוא אומר אותו במיוחד לכבוד מרן החד"ה קוק שליט"א, וביקשנו לקרוא את הדברים באזניו של רבינו שליט"א.
מצ"ב סרטון מיוחד בו מקבל רבינו החד"ה קוק שליט"א כמה מספריו של הגר"י גינזבורג שליט"א ששלח לו למנה ובהם ברכתו של הגרי"ג שליט"א.
חוש'ה שלח משיח אבינו אתה - ציץ ישע תפריח אין לנו אלא אתה
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
[1] ישעיה יא, ג.
[2] סנהדרין צג, ב.
[3] השגות הראב"ד על הלכות מלכים פי"א ה"ג.
[4] ראה גם התועדות י"ט כסלו תשע"א פ"ב.
[5] סנהדרין ח, א.
[6]ישעיה מט, י.
[7] דב-ריח עולה דרך, ז"פ לב, "דרך הוי'" (בראשית יח, יט ובריבוי מקומות), "עבודה שבלב" (תענית ב, א), ודוק.
[8] תהלים קמז, יט.
[9] רבי דב-בער הוא בער ביער, כמו שאמרו עליו תלמידיו (ראה ספרן של צדיקים מדור הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע) – 'באתי ליער וראיתי דב גדול...', סוד "לא דֻבים ולא יער" (סוטה מז, א), הכל בבחינת "לא", בטול במציאות ממש. ורמז: יער עולה ה"פ דבים, דבים פו"א, ודוק.
[10] משלי כח, טו.
[11] תנחומא נשא טז; תניא פל"ו.
[12] תקו"ז יג (כט, ב) ותחלת תקון כא. ראה לקו"ת כי תצא לה, ג ואילך.
[13] קידושין עב, א.
[14] ישעיה מה, א.
[15] משיח-דב עולה יעקב יעקב (יוסף יצחק), דוד-יד פעמים הוי' ב"ה.
[16] סנהדרין נט, ב.
[17] רשימות דברים (חיטריק) מדור אדה"ז אות סה; ספר הצאצאים (היילפרין) עמ' 61. וראה נוסח אחר ברשימות סיפורים (תשורת גלוכובסקי, כסלו ע"ב) ח"א עמ' 29.
[18] ישעיה יא, ו-ח. בשלשת הפסוקים 37 (יחידה) תבות ו-138 (ו צירופי חיה) אותיות, והסימן הוא ו"פ 851 (חיה פעמים יחידה, "בעתה אחישנה" וכו').
[19] דב פתן צפעוני עולה ב"פ משיח בן דוד. המשיח הוא-הוא היונק-הגמול-הנער המנהיג את כל החיות. לפי פשט, הצעיר ביותר הוא היונק המשתעשע על חור פתן, גדול ממנו הגמול (מיניקה) ש"ידו הדה" על מאורת הצפעוני ועוד יותר גדול הנער הקטן הנוהג בזאב עם הכבש וכו'. כל אלו הם לפני גיל בר מצוה, בו מתחדשת – מכח הדעת – הנהגה ברחמים (לא רק שעשוע, שימת יד או "נֹהג בם") של "כי מרחמם ינהגם" (והיינו מכח המוחין דאמא – סוד רחם האם, מקור הרחמים – שנכנסים בגיל מצוות, בסוד "אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת", וד"ל).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.