הרבי מליובאוויטש אוסר לגייס בחורי ישיבה שאינם לומדים – "תפקיד הישיבה בדורנו: חוסן רוחני ולא רק ידיעת התורה"

 

הרבי מליובאוויטש אוסר לגייס  בחורי ישיבה  שאינם לומדים – "תפקיד הישיבה בדורנו: חוסן רוחני ולא רק ידיעת התורה"

 

להלן ניתוח מקיף ומלא של המכתב היסודי (חלק י"ז, אגרת ה'שנד, מכתב מט' ניסן תשי"ז) הכולל את כל הציטוטים המדויקים על הסכנה העצומה האורבת מחוץ לישיבה, והוכחה מוחלטת לחובה להשאיר את כל בני הנוער ללא יוצא מן הכלל בין כותלי בית המדרש.

 

הרבי פותח את מכתבו בהגדרת היסוד של מסגרת הישיבה בימינו, ומסביר מדוע היא נחוצה בארץ הקודש (אותה מעולם לא כינה בשם 'מדינת ישראל' מטעמים השקפתיים ברורים) כחובה קיומית:

"...והנה לימוד התורה בימינו אלה בארץ הקודש ת"ו במסגרת ישיבה נוסף על ענין תלמוד תורה בכלל יש לה תפקיד עיקרי ותועלת הכי גדולה, והיא העמדת הלומד על בסיס חזק למען יוכל עמוד בפני הניסיונות דתקופתנו זו, ולא יתרשם מהרוחות הבלתי מצויות המנשבות מכל הצדדים."

"ואשר בעוונותינו הרבים לא רק שהנסיונות שאינם פוחתות אלא אדרבה, ועל דרך מאמר רבותינו ז"ל אין לך יום וכו' שאין קללתו מרובה מחברו"

 

מי שרוצה לחיות חיים של יהודי חייב להישאר בישיבה

הרבי שולל לחלוטין את הגישה המפרידה בין מי שמיועד להנהגה רוחנית לבין שאר הבחורים. הרבי קובע באופן גורף כי המסגרת הזו מחויבת עבור כולם:

"מזה מובן שלא רק זה שבוחר לדרכו בחיים משרה בקודש כמו רב ראש ישיבה ושוחט ובודק וכיוצא בזה, מוכרח ללמוד איזה שנים בישיבה, אלא כל אחד ואחד מבני הנוער החפץ באמת לחיות חיים של לומד תורה ומקיים מצות כרצון בורא העולם, זקוק הוא לחיות שנים אחדות במסגרת האמורה בישיבה"

כל נער שרוצה לשמור על זהותו היהודית, על צביונו כיהודי ירא שמים המקיים מצוות, חייב את השנים הללו בישיבה. הישיבה מעצבת את עולמו הפנימי ואת הנאמנות שלו לתורה ולמצוות לשארית חייו.

 

הרבי מליובאוויטש קובע:  דווקא החלש זקוק לישיבה יותר מכולם

בנקודה זו מגיע הרבי ללב הטיעון המרסק את שקרי הפשרנים, ומסביר מדוע דווקא מי שאינו לומד או אינו מיועד למשרה תורנית זקוק להגנה המוחלטת של הישיבה עשרת מונים:

"ואדרבה כיון שאינו בוחר במשרה בקדש יש מקום לומר שהנסיונות שלו יהיו קשים יותר ומוכרח הוא יותר עוד באלו השנים הקובעים את צורתו הרוחנית להימצא במסגרת ישיבה מבלי לבלבל את עצמו בלימודים אחרים, מבלי להיות באווירה אחרת. וכל זה אין זה שאלה לרכוש עוד ידיעות בתורה ולהיעשות למדן יותר אלא נוגע גם כן לקיום המצות כפשוטן"

הרבי מזהיר כאן מפני שני דברים חמורים האורבים מחוץ לישיבה:

1. "לבלבל את עצמו בלימודים אחרים" – החשיפה לתכנים זרים המשבשים את הדעת.
2. "להיות באווירה אחרת" – הסכנה שבספיגת האווירה החילונית והצבאית, שהיא היפוך הגמור מקדושת ישראל.

הישיבה עבור הבחור שאינו לומד אינה נמדדת בכמות הדפים שהוא מסיים, אלא בקיום המצוות כפשוטן. האווירה של הישיבה, ראיית חברים הלומדים, שמיעת קול התורה, וההתרחקות מהרחוב – הם אלו ששומרים עליו שלא יפרוק עול וייפול לשמד רוחני בכור ההיתוך של הצבא.

 

"אל תאמין בעצמך": חוסר היכולת לשער את עוצמת הניסיונות

הרבי מסיים את האגרת הקדושה באזהרה חמורה המופנית לכל מי שמפגין ביטחון עצמי מופרז ומאמין שבחור יכול לצאת לצבא או לרחוב ולהישאר חסין:

"וזאת למודעי אשר דבר המשנה אל תאמין בעצמך, פשוט הוא שתקפו הוא גם בימינו אלה ובפרט בהנוגע להנוער שעדיין לא יצא מחוץ לארבע אמות של בית הוריו או מחוץ לארבע אמות של תורה ותפלה, שאי אפשר שיוכל לשער מראש תוקף הנסיע כלפיו יעמוד אחרי איזה שנים, ולהחליט אם כבר מחוסן הוא ככל המצטרך להתגבר על כל העלמות והסתרים."

דעתו של הרבי מליובאוויטש מציבה תמרור אזהרה בוהק מול כל מי שמנסה להוביל לפשרות בנושא חוק הגיוס או לחלק את הנוער ל"לומדים" ו"אינם לומדים". אין להקשיב לאותם קולות ומטיפים חסרי אחריות המנסים להחניף למערכת הכללית או לציונות הדתית משיקולי תקציב ומעמד. הדברים מוכחים מהמכתב בעוצמה שאינה משתמעת לשני פנים: חובת השעה היא לשמור על כל בחור ובחור בתוך כותלי הישיבה, ללא שום הבדל של רמה לימודית, ולהבין שחומות בית המדרש הן המחסום היחיד שמגן על הדור הצעיר מפני סכנת כור ההיתוך הצבאי והרוחות המנשבות בחוץ.