רגעי השבוע - פרשת עקב
סוד הביקור שהתגלה לאחר כארבעים שנה / שריפת חמץ שנערכה במוצאי חג הפסח במרכז ירושלים / השידוך המופלא לאחר תפילה נרגשת בכותל המערבי / הבית החם והחדש לנשמות גבוהות בעיר התורה והחסידות
א. מדוע באתי ואין איש?!
פסוקי ההפטרה של "שבעה דנחמתא" בשבועות אלו, שבין ט' באב לראש השנה - מפיחים בכל אחד רוח של חוזק ותקווה, אמונה ושמחה. ההתבוננות בתוכן ההפטרות מלמדת אותנו, שיש קשר גדול, חזק ורציף של נבואות אלו לאורך כל השנים, במיוחד כעת - בדור שלנו, דור הגאולה.
בהפטרה הנפלאה של פרשתנו, אומר הנביא ישעיהו: "כה אמר ה' אלוקים, הנה אשא אל גויים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בנייך בחוצן וכו'". והמפרשים מסבירים "אשא אל גויים ידי: לרמז להם להביא את ישראל מכל מקומות פזוריהם, כלומר, אעיר לבם על זאת... בחוצן, הוא כנף הבגד"...
ומעשה נפלא המביע היטב את תוכן הפסוקים הנ"ל, שמעתי בשבת שעברה מפי הרב הראשי הרב לאזאר, בהתוועדות החסידית לאחר התפילה. עובדה שאירעה עמו יומיים לפני זה, עת נסע ביום חמישי בעיצומו של צום ט' באב, בטיסה ממוסקבה לבאקו בירת מדינת אז'רביז'אן הסמוכה, לאחר שנעתר לבקשת הקהילה היהודית עתיקת היומין של "קרסניה סולבודה" שבמחוז העיר "קובה", ובהם מתלמידיו הרבים, המשתתפים דרך קבע בשיעורי התניא שלו - להתארח ולפאר את מעמד הדפסת ספר התניא, שנערך לראשונה בקהילה עתיקה זו, באירוע גדול שהתקיים מיד במוצאי ט' באב, בהשתתפות ראשי הקהילה וידידים רבים.
לאחר תפילת ערבית וסיום הצום, החלה ההדפסה המרגשת, ולאחר-מכן התיישב הקהל להתוועדות חסידית על גדות הנהר המפורסם שזורם למרגלות הכפר יהודי מיוחד זה.
לפתע ניגש אחד האורחים אל הרב הראשי, הגיש את ידו לברכת שלום ושאל אם הוא מכירו. הרב השיב בברכה, אך התנצל שאיננו זוכר אותו ואת שמו.
לפני 38 שנה, בקיץ תשמ"ח, שלח הרבי את הרב לאזאר בפעם השנייה למוסקבה, במטרה ללמד בחורים ולמסור שיעורי תורה לבני הקהילה. שבועיים שהה במוסקבה ושבועיים בלנינגרד, ובין לבין, נסע עם בחור נוסף לבקר בערים בהן התאפשר בשעתו לשהות עד שלושה ימים כתייר. היו אלו ערים רבות ומקומות נדחים ורחוקים. אחד המקומות בהם נסעו לחפש יהודים היה בעיר באקו בירת אזרביז'אן, בתקופה בה ברית המועצות שלטה ואיחדה תחתיה את כל מדינות חבר העמים, כולל מדינה זו.
בסיכום מראש עם יהודי מקומי, והכנות רשימת יהודים והתארגנויות שונות - מיד עם נחיתתם בעיר החלו בפעילות לחפש משפחות יהודיות ולדבר על ליבם היהודי, לקיים מצוות, ללמוד תורה ולשלוח את הדור הצעיר לישיבות - אך לשווא. בכל הכתובות שהגיעו, התברר כי המשפחה כבר עזבה את המקום, או שנפלה טעות בפרטים. יומיים עברו עליהם לריק, ועל בשרם הרגישו את דברי הנביא בהפטרה השבוע: "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה?!".
ביום השלישי ביקשו לעזוב את העיר, אך התברר שהחוק אומר שתייר חייב להישאר בדיוק לימים שהוא תכנן מראש...
ביום השלישי ביקשו מהיהודי שעזר להם לצאת להתאוורר, כי הישיבה בחדר המלון הישן והמוזנח, יחד עם תחושות הכישלון - הכבידה על לבם. הוא הביא אותם לטייל על שפת הים הכספי הסמוך. בעודם יושבים על ספסל מול המים, חלף על פניהם צעיר שגילה אנשים עם בגדים של יהודים והוא פנה אליהם לברר באם הם אכן יהודים. "בואו לבית שלנו. אמא שלי יודעת לבשל אוכל יהודי טעים", הציע להם הצעיר, שהתברר כאחד הבנים של משפחה יהודית מקומית.
"האם העמידה מיד על האש סיר גדול ובו תפוחי אדמה, אך לא יכולנו לאכול כלום, כי חששנו מכשרות הכלים. באותה תקופה התקיים ה'חוק היבש' האוסר על מכירת אלכוהול באופן רשמי. חברו של הבן יצא לאן שיצא, וחזר משם עם שלושה בקבוקי וודקה. עשינו 'לחיים'. הם דיברו והבינו רק שפה אזארית או רוסית, ואנו רק אידיש או לשה"ק. בירכנו אותם, הם אותנו, והלבבות היהודיים שלנו דיברו יותר מכל דבר אחר. שרנו ורקדנו והאווירה הייתה מאחדת על אף השוני וקושי השפות" - מתאר הרב את החוויה מאותה נסיעה 'לא מוצלחת' כביכול.
האיש שפנה אל הרב באם מכירו, הזכיר לו נשכחות ואמר לו: "כל חיי זוכר אני את הרב רוקד עם חבר בבית הוריי. הייתי ילד בן 8, ומרוב התרגשות ממה שראיתי וחוויתי, נדלק הניצוץ בלבי והחלטתי להיות כמוכם! כשרציתי להתפלל הייתי נעמד מול הטלוויזיה בבית הוריי, רק שנים אחר כך, הבנתי שהתפללתם תפילת מנחה לכיוון ירושלים...
בעקבות אותו ביקור של הרב, המשכתי בדרכי בעקביות. זכיתי ללמוד ולהקים בית חרדי. אני ומשפחתי כיום גרים בארה"ב, כולם ב"ה יראי ה' ושומרי תורה ומצוות".
ללמדך, ששום פעולה טובה לא הולכת לריק. לפעמים זוכים וגם אם זה לוקח כארבעים שנה, מגלים לנו משמים מה פעלנו ומה התוצאה הנפלאה!
ב. ויהי "חת"ת" אלוקים
לרגל שמחות במשפחה, זכינו להגיע לביקור בארצנו הקדושה ולחוש את דברי הפסוק בראשית פרשתנו: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה". בחרתי ללכת להתפלל בכל בוקר את תפילת שחרית בבית הכנסת "נחלת יעקב". בית כנסת רגוע, בשכונת "נחלת שבעה" הפסטורלית, באווירה נינוחה, בנוסח האר"י עם ציבור מתפללים רבגוני.
על לוח הנצחה בקיר החיצוני של בית הכנסת מופיעים פרטים אלו: "בית הכנסת האשכנזי הראשון שהוקם בשכונה נבנה בשנת 1873. במרכז הבית המרובע בן שלושה אגפים נמצא בית הכנסת, בחלקו האחר פעלה ישיבה. כיום משמש החלק הזה עזרת הנשים של בית הכנסת. בשלב מאוחר נוסף אגף מבואה. החללים המקוריים בעלי תקרות מקומרות. בבית הכנסת מספר לוחות הנצחה, אחד מהם מוקדש לרב יצחק דז'ימיטרובסקי, שהיה רבה האשכנזי של השכונה במשך כמחצית המאה".
ביום רביעי, חמישה עשר באב, הכריז הגבאי והשליח במקום הרב קעניג המסור, שחמיו רב בית הכנסת הרב יוסף יצחק סלונים יערוך סיום מסכת לאחר התפילה. אכן, בבתי כנסת רבים עורכים סיום מסכת גם ביום זה, כתקנת הרבי, להמשיך בסיומי מסכתות מראש חודש מנחם אב ועד חמשה עשר באב. אך כאן והפעם זה לכבוד יום היארצייט של אמו - הרבנית גיטא לאה ע"ה בת הרב ישראל פלדמן, שהיה רבה של בית שמש.
"כמה זמן שימש פה אביך כרב"? שאלתי, וקולות תפילת שחרית שזה עתה הסתיימה עדיין הדהדו בחלל בית הכנסת העתיק שבמרכז העיר ירושלים, תחת הקימורים היפים והאבנים הירושלמיות שמחפות את קירות המקום מאז.
לידי ישב המרא דאתרא השליח ורב מרכז העיר ירושלים, הרב יוסף יצחק סלונים, איש שכל הליכותיו אומרות אצילות חסידית ושורשיות ירושלמית. התשובה שקיבלתי פתחה בפניי צוהר למסכת חיים מפעימה של משפחה השזורה בבניינה הרוחני של עיר הקודש. "יובל שנים", הוא השיב בגעגוע, ומשם הפליג בזיכרונותיו אל דמותו של אביו, ואל סבו הגדול שניחוח של ימים עברו עולה מבין המילים.
הסיפור שהותיר בי את הרושם העמוק ביותר, נגע לאותו ספר קטן שמונח היום בתיקו או ברכבו של כמעט כל חסיד ויהודי שומר תורה ומצוות: "ספר החת"ת". מתברר כי לידתו של מפעל אדיר זה רשומה על שמה של הרבנית סלונים ע"ה.
ספר החת"ת (ראשי תיבות: חומש, תהלים, תניא), הוא ספר המקובל בעיקר בקרב חסידי חב"ד, ובו כרוכים יחדיו חמשה חומשי תורה, ספר תהילים וספר התניא, כאשר בהוצאות מאוחרות יותר, צורפו לספר גם סידור תפילה "תהלת ה'" ולוח "היום יום" - ספר ללימוד ולסגולה לשמירה בדרכים.
היה זה חודשים ספורים לאחר פטירתו של הסבא, הרב יהודה לייב סלונים, בחודש ניסן של שנת תש"מ. אמו של הרב יוסף יצחק הגתה רעיון מהפכני, לאגד את החומש, התהילים וספר התניא לכרך אחד. בעלה הרב זאב דב סלונים ע"ה מיהר להעלות את ההצעה על הכתב ושיגר זאת אל הרבי. עד לאותה עת, הרבי לא אישר הצעות דומות, אך הפעם התשובה הייתה שונה בתכלית. "נכון הדבר", השיב הרבי, והוסיף הוראה לאב לכתוב קונטרס מיוחד על מעלת החת"ת. הקונטרס הזה, יחד עם ציון ההיסטוריה של כינון הספר, מופיע עד היום בכל עותק ועותק של הספר.
דבר פלאי הוא, שהמכתב שבו אישר הרבי את היוזמה נושא את התאריך ט"ו מנחם-אב - בדיוק התאריך שבו הלכה לעולמה שנים אחר-כך, עם הזכות הזו של החת"ת.
דמותו של הסבא, הרב יהודה לייב, שעליה נסבה תחילת היוזמה, ראויה ליריעה בפני עצמה. הוא נולד בחברון למשפחה המיוחסת לאדמו"ר הזקן ולמהר"ל מפראג, ובהיותו פעוט התייתם מאביו בנסיבות טרגיות. עם המעבר לירושלים, הפך לעמוד התווך של הקהילה. הוא גאל משיממונו את בית הכנסת 'צמח צדק' בעיר העתיקה והפכו לתל תלפיות, עמד בראש הנהלת ישיבת 'אוהל משה', וניהל את בית הכנסת 'בעל התניא' בשכונת מאה שערים ללא קבלת פרס. שמו הלך לפניו במיוחד במפעל אפיית מצות מהודרות שהקים, מפעל שבו בחרו גדולי ישראל לאפות את מצותיהם, ובהם האדמו"רים מגור ובעלזא, גאב"ד העדה החרדית הרב דושינסקי, והרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק. למרות כמיהתו, הוא מעולם לא יצא את גבולות ארץ הקודש. כאשר נכנס ליחידות אצל אדמו"ר הריי"צ בעת ביקורו בארץ, הבטיח לו הרבי כי עצם כתיבת המכתבים אליו נחשבת לו כאילו נסע ושהה בליובאוויטש עצמה.
מורשת זו של עשייה ללא לאות, עברה בירושה לבנו הרב זאב דב ע"ה, שניחן במרץ בלתי נדלה ובגישה ייחודית של קירוב לבבות. כששימש כרב חברה קדישא וביקש לכתוב ספר הלכתי על הלכות אבלות, ענה לו הרבי ביחידות בשנת תשל"ז כי אין זה מנהגנו, מה גם שהנושא יהפוך בקרוב ללא אקטואלי, שהרי משיח מגיע ונזכה לקיום הייעוד הקיצו ורננו שוכני עפר. תחת זאת, הורה לו הרבי לחבר ספר על חגי ישראל, וביקש שהספר יראה אור כבר לקראת ראש השנה הקרוב. בתוך חודשיים וחצי בלבד, חמוש בהסכמתו של רבי משה פיינשטיין, הוציא האב לאור את הספר הראשון בסדרה של שמונה ספרי הלכה.
דרכו בהפצת תורת החסידות הייתה רצופה במסירות נפש של ממש. בצעירותו, כשהחל למסור שיעורי חסידות בבית הכנסת במרכז העיר, חש תסכול מכך שהשומעים אינם תמיד מבינים את עומק המושגים. הוא כתב על כך לרבי, והמענה המפעים שקיבל באיגרת משנת תשט"ז קבע עקרון ברזל ולפיו אף אם השכל אינו משיג, הנשמה מבינה, ועליו להמשיך ללא חת.
אך יותר מכל, בלטה אהבת ישראל היוקדת שלו, שפעלה תמיד בדרכי נועם וללא התלהמות. הוא זה שפעל בשקט ובחכמה מול חברי מועצת העיר כדי להסב את שם הרחוב שבו שוכן בית הכנסת חב"ד 'בעל התניא שול' בשכונת מאה שערים לרחוב "בעל התניא", החלטה שהתקבלה פה אחד במועצת העיר. כשהפריעה לו תחנת המוניות שפעלה בשבת ברחוב הרב קוק במרכז ירושלים, הוא לא מחה בזעם בהפגנות סוערות, אלא הקפיד לעבור שם מדי שבת ולהאיר פנים לנהגים בברכת שבת שלום חמה. המאור פעל את פעולתו, הנהגים נמנעו מחילול שבת באותו מקום, והתחנה הועתקה למקום מרוחק יותר, כדי לא להפריע למנוחת השכונה.
לאחר סיום המסכת שערך הבן רבי יוסף יצחק לעילוי נשמת אמו, ישבנו יחד להתוועדות קצרה והוא המשיך לספר לי מאביו הגדול: שנה אחת בחג שביעי של פסח, הבחנתי בפיצרייה הפותחת את שעריה ברחוב יפו הסמוך ומכינה מאכלי חמץ למוצאי החג. סיפרתי זאת לאבי ומיד לאחר תפילת ערבית בסיום סעודת המשיח, התקרבו למקום - בעל המקום, שזיהה אותם וחשש ממהומה, מיהר להזעיק משטרה. אך במקום עימות, ביקש אבי הרב רק לשוחח עמו בנועם בנוכחות השוטר. דבריו היוצאים מן הלב על קדושת החג חדרו אל תוך הלב. לאור הדרכתו של אבי, ערך בעל המקום שריפת חמץ גדולה לכל הסחורה".
זהו כוחה של אמת הנאמרת באהבה, וזוהי תמצית מורשתו של הרב סלונים ע"ה, שקשר קבוע ואהבה רבה היה בינו לבין יבלחט"א אאמו"ר שליט"א, ואף התלוויתי אליו לא פעם בביקורים בבית משפחת סלונים, בדירה מול בית הרפואה הישן "ביקור חולים" שבמרכז ירושלים.
ג. עוד ישמע בחוצות ירושלים
לאחר שסיימתי את ההתוועדות הנ"ל ביום רביעי - חמשה עשר באב, ניגש אליי אחד הנוכחים, איחל לי בוקר טוב ואמר: "התחתנתי בזכותך", כשעיניו בורקות בהתרגשות.
מצאתי את עצמי מופתע לחלוטין, לשמוע מילים כאלו ביום אותו מציינת המשנה, כי לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, ובין הטעמים לכך, כי ביום זה הותר לבנות שבט בנימין להינשא לבני שאר השבטים לאחר איסור תקופתי, ובשל כך, תאריך זה הוא יום סגולה לשידוכים והקמת בתים חדשים בישראל.
פניו היו מוכרות, גם לאחר שחלפו שנים רבות מאז הכרנו. אך לא זכרתי ולא הבנתי מה הקשר שלי לחתונה שלו. הוא מיהר להסביר, כי בעקבות הזמנה שקיבל ממני לפני מספר שנים להשתתף בשמחת הנישואין של בני, ניצתה בו החלטה נחושה להקים בית נאמן כדת משה וישראל. ואף פתח מיד את הטלפון הנייד שלו, להראות לי את אותה הזמנה.
אבל זה היה רק קצה הקרחון של סיפור השגחה פרטית מופלא, כזה שרק אבא שבשמיים יכול לטוות.
הוא התחיל לגולל בפניי את קורותיו, וכל מילה שלו הייתה ספוגה באמונה יוקדת. מתברר שבאותה תקופה הוא למד בישיבה. בחודש תמוז, מתוך התעוררות להקים משפחה שבאה בעקבות ההזמנה שקיבל ממני, הוא עשה צעד ורכש גביע כסף לקידוש, מתוך כוונה טהורה לקדש עליו בביתו העתידי.
בערב ראש חודש מנחם-אב הוא פנה להתפלל ברחבת הכותל המערבי, שעות ספורות של התעלות והתעוררות רחמים עברו עליו, ובאווירה המרוממת של קדושת המקום והזמן, שפך את ליבו בתפילה. בקשתו מהקדוש ברוך הוא הייתה, שכשם שחודש אב צופן בחובו את המעבר מחורבן לבניין, כך ייבנה גם בניין עדי עד הפרטי שלו וזיווגו יתגלה אליו.
הישועה, מסתבר, המתינה ממש מעבר לפינה. לא חלפו אלא ארבעים דקות, וכאשר ישב לאכול ולשתות בעיר העתיקה הסמוכה, הבחין בקרוב משפחה שלו המסייר בעיר העתיקה יחד עם צעירה אלמונית. ניצוץ של השגחה פרטית האיר בו, והוא הבין מיד שאין זה צירוף מקרים, אלא הכוונה עליונה. בתיווך בן המשפחה היא הציגה את עצמה כתיירת ממוסקבה ושמה 'דאשה'. הוא חייך בפשטות ואמר ששמו 'יאשה', וששניהם יחד ייראו מצוין על הזמנה לחופה...
היא הייתה המומה, ובצדק. מי מציע נישואין ברגע הראשון של ההיכרות? אך הוא, בביטחון איתן של יהודי המרגיש את יד השם מכוונת אותו הסביר לה, שזמן רב של היכרות אינו ערובה לדבר, ושחבל להם להפסיד רגעים יקרים שיכולים לשמש לבניין האמיתי. באורח פלא, שכמו נלקח מסיפורים של פעם, היא הסכימה. הוא לא הסתיר ממנה את העובדה שאין לו משענת כלכלית, אך הבטיח שיש לו שאיפות גדולות. היא, מצדה, ראתה את כנותו והבטיחה את תמיכתה המלאה. שניהם קפצו למים העמוקים, נשענים אך ורק על אמונה פשוטה וביטחון מוחלט בבורא עולם.
וכך, כנגד כל הסיכויים ובזכות אותה קפיצת נחשון, קמה ונהייתה חופה מרגשת ומפוארת. רבנים חשובים פיארו את המעמד, נגנים שעליהם חלם תמיד ליוו את שמחתם, וחברים ומכרים ותיקים נרתמו לסייע ברוחב לב. כיום, הם מתגוררים בעיר הקודש ירושלים. עשרה חודשים לאחר אותה חופה נולד בנם הבכור, וכעת, קרוב לארבע שנים אחרי אותו יום מופלא בעיר העתיקה, הם מתכוננים בהתרגשות למעמד החלאקה שלו. וגביע הכסף? הוא ניצב אחר כבוד על שולחן השבת שלהם. "עד היום", סיים יאשה את סיפורו ועיניו בורקות, "אני מקדש בכל ליל שבת בשמחה עצומה על אותו גביע כסף בדיוק, הגביע שהיה הכלי הראשון שעשה לקבל את שפע הישועה מהקב"ה".
ולתמונת השבוע שלי: חיפש שחורים ומצא לבנים
בעיצומם של שרשרת האירועים, הוא ניגש אליי, כולו בהתרגשות מגודל המעמד, ומספר לי השגחה פרטית מופלאה ביותר. "לפני כמה שנים, ביקש ממני בני הקדוש ר' צבי הי"ד, לסייע לו לסדר את הדרכון שלו בדחיפות, ולאחר חיפושים ובדיקות, התברר שסניף פתוח ותור אפשרי יש רק בסניף משרד הפנים בעיר ביתר-עילית.
לאחר שהגשתי את כל המסמכים, ובהמתנה לקבלת הדרכון, יצאתי לחפש מקום לאכול באחד המקומות הרבים שהעיר מציעה. בעודי יושב ואוכל, אני רואה לידי אברך חסידי המזכה צעירים שעובדים בחנויות באזור במצוות הנחת תפילין. היום - בדיוק באותו מקום שבו עמד אותו דוכן, נפתח בית של תורה על שמו של בני ר' צבי הי"ד, ועל ידי אותו אברך חסידי".
הכל החל לפני יותר משלוש שנים, מפעילות צנועה של הנחת תפילין לעובדי מרכז 'כיכר העיר' בגבעה ב' - הגדולה בביתר. שלב אחר שלב התפתחה היוזמה לשיעורי תורה קבועים, עד שהתרחבה כעת למשכן קבע המהווה בית חם ומכיל, מגדל של אור המציע תפילות וחיזוק רוחני בימי החול ובשבתות לנוער מתמודד, שרובו ככולו מגיעים מבתים חרדיים, אך סיבות שונות גרמו להם לעזוב את הדרך בה חונכו, ובזכות החום לו הם זקוקים, הם זוכים לקבל כעת בבית זה, והוא משפיע על גשמיותם ורוחניותם.
בימי חודש מנחם אב, בהם אנו עורגים לבניין בית המקדש ומצפים לנחמה שלמה, זכיתי בחסדי שמים ביום שני להשתתף בחנוכת בית זה, הממוקם במרכז העסקים השוקק, המהווה צומת יומיומי של מפגש אנושי, בעיר התורה והחסידות ביתר-עילית.
במעמד מרומם ומלא הוד התכבדו גאב"ד ביתר עילית, הגאון רבי חיים אלעזר וייס, ורבה הספרדי של העיר, הגאון הרב יצחק מועלם, בקביעת המזוזות בפתח המשכן החדש. לאחר מכן התיישבו השניים באמירת 'לחיים' ועודדו את פועלו של בני היקר השליח הרב פיני ורעייתו המסורה שיחיו, יוזמי ומייסדי פרויקט נפלא ומסור זה למען עתיד הנוער בעיר זו.
ונקרא שמו של המקום: "בית צבי", על-שמו ולזכרו הטהור של השליח הקדוש הרב צבי הכהן קוגן הי"ד, במעמד הוריו היקרים והחשובים שיבלחט"א הרב אלכסנדר ורעייתו שיחיו - פרויקט המסמל יותר מכל את התשובה החסידית הנצחית: הפיכת כאב אנושי עמוק לתנופה אדירה של עשייה וקירוב לבבות.
בית הכנסת מנציח את דמותו הפלאית של ידידי ר' צבי הכהן קוגן הי"ד, אשר גדל בירושלים, התקרב לאור החסידות, ופעל במסירות עצומה באבו דאבי תחת רבה והשליח הראשי של איחוד האמירויות, השליח הרב לוי יצחק הלוי דוכמן - עד ליום כ' במרחשוון, בו נחטף ונרצח באכזריות בידי בני עוולה, וגופתו הקדושה אותרה כעבור שלושה ימים. הרצח שטלטל את העולם היהודי היה לאבן הפינה של מפעל מהפכני ואדיר זה.
הפעילות הענפה חוצה את גבולות העיר ומקרינה אור של אהבת ישראל. מדי יום שישי יוצא בני יחד עם חמיו, הרב דוד בק, למוצב משמר הגבול הסמוך כדי לזכות את הלוחמים בהנחת תפילין ולחלק נרות שבת קודש לחיילות. הקשר העמוק הוליד מחווה יוצאת דופן: הלוחמים אספו מיוזמתם תרומות לרכישת זוג תפילין מהודר, ובחרו להעניקו לאחד מנערי "בית בכיכר". הנער שקיבל את התפילין במהלך האירוע עמד מול הקהל, ובדמעות חונקות הביע את תודתו.
המעמד המרומם נחתם בסעודת מצווה חגיגית ועשירה שנערכה באולם הסמוך לבית חב"ד, בשילוב חגיגת 'אפשערניש' לנכדנו היקר שיחי', באווירה של התעלות ורוממות רוח. מתוך שירת ניגוני דביקות וקבלת החלטות טובות, יצאו המשתתפים בתחושה עמוקה כי "בית צבי" אינו רק אנדרטת זיכרון, אלא מגדלור פעיל הבונה עתיד מאיר של דור צעיר ומחובר. אורו של השליח הקדוש ימשיך להאיר בע"ה בלבבות הנערים, מתוך ציפייה דרוכה להתגלות הגאולה השלמה והמיידית.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.