שנת 2008 התמודדו על ראשות עיריית ירושלים ניר ברקת ומאיר פרוש. לירושלים כבר היה אז ראש עירייה חרדי, וההנחה הייתה שזה מה שיהיה מעתה ועד עולם. אבל לחסידות גור היו תכניות אחרות. בזמן שפרוש ניסה להתנחמד על החילונים ולהרדים את הקמפיין, אנשי גור הבעירו את השטח פעם אחר פעם: על שבת, על בתי קפה, על הרכבת הקלה. ההשתלטות החרדית הפכה לנושא מספר אחת של הבחירות ודרכו של ברקת ללשכת ראש העיר נסללה.בקיצור, כאשר נציג גור בכנסת, הטייקון יצחק גולדקנופף, מזמן עצמו בלילות הקיץ החמים מול חומות כלא עשר וחוסם עם רכב שרד את כביש 1, הוא מודע היטב להשלכות שיהיו לכך על הבחירות. כי כמו עם פרוש, ככה עם נתניהו: האדמו״ר מגור החליט ביום האחרון של 2024 שנתניהו לא יהיה יותר ראש הממשלה. באותו ערב גולדקנופף הצביע נגד חוק הרווחים הכלואים והקואליציה כמעט נפלה. חלפו שנתיים, והמטרה לא השתנתה.
האמצעי כן: להשאיר את הנושא החרדי על סדר היום. אם צריך בשביל זה לחסום רחובות בתל אביב מול היועמ"שית, שיהיה. להרביץ למילואימניק שיצא עם הכלב – בכיף. חסידות גור תהיה שם בכל ערב, עד שאיזנקוט ינצח.
ומה אז? הרי איש לא באמת מדמיין את איזנקוט, בנט, לפיד וגולן מעבירים חוק גיוס שיהיה נוח לאדמו״ר. כאן חלוקות הדעות מה יקרה, כשהמנעד הוא בין שיתוף פעולה מבחוץ לבין הבהרה שהחרדים חזרו להיות לשון מאזניים.
מודע היטב להשלכות על הבחירות.
בדיוק בזה ניסה נתניהו להילחם בחודש האחרון, ההרסני מבחינת הקואליציה, של חקיקה פרו חרדית. התקווה הייתה להצהרת נאמנות לגוש כדי שיהיה ברור גם לאחרון הבוחרים שלאיזנקוט אין ממשלה בלי הערבים. בליכוד היו מי שהזהירו שהמחיר גבוה והסחורה דלה: הרי ממילא זה לא שגוש השינוי יכול להציע לשבת עם החרדים. היו אפילו שהציעו לנתניהו להיכנס בחרדים עד הבחירות.
הוא בחר אחרת, ובסוף הסתבר שהכסף שולם אבל חלק מהספקים נעלמו. גפני, למשל, נמנע מלהצהיר על שותפות בגוש. זו הסיבה שכשפטרונו, הרב לנדו, דיבר השבוע בחריפות נגד המדינה, מלחמותיה וסרוגיה, ראש הממשלה פרסם הודעה תקיפה ונדירה.
אין מדובר באירוע רגעי אלא בפרפורי הגסיסה של הגוש. בהנחה שזו הכהונה האחרונה של נתניהו, התחרות על מועמדות הימין לראשות הממשלה תיפתח. הפוליטיקאים החרדים ישובו אז לעמדת ממליך המלכים, אולי אפילו בלי צורך לחסום את כביש 1 עם רכב שרד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.