רגעי השבוע - פרשת שלח, מברכים בחודש תמוז
הנאום המרטיט והבלתי נשכח למרגלות אבני הכותל המערבי וסיפורי הנסים של הנכד / בן משפחה שהתגלה במהלך ברית מילה במוסקבה בהשתתפות ארבעה דורות / אימרה מטלטלת של הצדיק הירושלמי שהכריעה את הכף במכרז ממשלתי אמריקאי / זכרונות ירושלמיים עם הצדיק מלנינגרד שחוגג שמונים
א. קול אליהו
זה היה ביקור קצר בן שלושה ימים, ובעיני רוחי ראיתי מיד שלושה דורות של היסטוריה הקשורה לקהילה היהודית ברוסיה. וכך ניסחתי את המודעה מטעם בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה": בברכת ברוכים הבאים בשם ה׳, מקדמים אנו את פני האורח הדגול, העומד על משמרת תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, הר' עמיחי אליהו שיחי', חה"כ ושר התפוצות, בנו של ידידנו החשוב והנעלה, הגאון רבי שמואל שליט"א, רבה הראשי של עיה"ק צפת ת"ו".
כאן עצרתי מעט, ומתוך התרגשות בחרתי את המילים: "ונכדו של האי גאון וצדיק צלותהון וסנגורן של ישראל, שזכויות גדולות לו בהחזרת תפארת ועטרת יהדות רוסיה בדורנו, המקובל רבי מרדכי אליהו זצוק"ל, שפיאר את פתיחת בית מדרשנו הגדול ברוב פאר ורגש, בהזמנתו של מורנו הרב הראשי שליט"א".
הוספתי לעדכן את הציבור, שהאורח יישא מדברותיו בהתוועדות החסידית בשבת קודש לאחר תפילת מוסף בבית הכנסת.
לאחר מכן, בסעודת השבת אמרתי לשר ר' עמיחי, שעם טון ונימת דיבורו, מזכיר הוא מאוד את סבו הגדול והבלתי נשכח. כי מי שזכה לשמוע את דבריו של רבי מרדכי אליהו זצ"ל לא ישכח זאת בחייו. כמו נאומו המרטיט עת כובד להדליק את נר הראשון של חג החנוכה בשנת תש"נ, הרבי צפה במסך בבית הכנסת ב-770 בהשתתפות אלפי אנשים, שומע את הרב אליהו קורא בקול נרגש: "הרי הדלקה כשרה בזר, ובטוח אני שהכהן הגדול בבית המקדש השלישי שייבנה תיכף, יבקש ויכבד את הרבי להדליק את המנורה הטהורה"!
"הייתי שם עם אבי ואחי שיחיו", אני מספר לשר הנכד. לידי עומד ידידי הרב ברוך גורין, והוא מוסיף: "אני הייתי אז כאן במוסקבה וזוכר זאת היטב, צפינו מבעד למסכים" הוא אומר, כשדוק של רגש מציף אותו. ואז מגלה לנו השר: "לפני מספר חודשים הייתי בארה"ב. לאחר תפילה באוהל ובחדר הרבי, נפגשנו עם מזכירו של הרבי הרב יהודה קרינסקי, והוא סיפר לי כי הרבי ביקש ממנו לאחר חנוכה, לראות שוב את דברי סבא, והביאו לחדר קודשו מכשיר עם הקלטת של האירוע".
עוד לפני השבת שעשה איתנו השר בבית הכנסת המרכזי, הצענו לו ביום שישי לסייר בחלק מהמוסדות שבשכונה. בהגיעו ל"מרכז החסד היהודי שערי צדק" קיבלתי את פניו. הצגתי את עצמי, וכאשר שמע את שם משפחתי נעמד לדקות ארוכות לספר לרעייתו שהתלוותה אליו ושאר חברי המשלחת שהגיעו עמו - על הקשר המשפחתי שהיה בין סבו הגדול שיום הסתלקותו היה השבוע - לבני משפחת דייטש הירושלמית, עם מעשי חסד רבים שהיו עושים בשותפות.
"את הדברים האלו גם שמעתי מאביך, הרב של צפת", אמרתי לו, עת התיישבנו לאחר שסייר בכל האגפים והמחלקות בבניין וראה מקרוב את אימפריית החסד והצדקה שהקים הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, מרכז שהוא סמל ודוגמה לקהילות רבות בעולם היהודי.
הוצאתי אלבום של מסיבת ה"מלווה מלכה ה-15 של הגמ"ח המרכזי קרן חיה מושקא", שנערך לפני 10 שנים, ובמעמד זה היה אביו רבי שמואל אורח הכבוד. בשבת שלפני כן סעד את סעודת היום בביתנו, והעלה בזכרונו סיפורי חסד רבים של אביו הגאון הקדוש רבי אליהו זצ"ל, עם בני משפחת דודי זקני רבי יוסף אליהו דייטש ובניו.
הודיתי לו על הדברים, ועל אף שיום שישי בתקופה זו ארוך מאוד, בכל אופן הרי זה ערב שבת וכל אחד צריך להיחפז לעיסוקיו ובעיקר להכנות לקראת שבת. כשאני מהרהר לעצמי, שהנה כעת חוליה שלישית בין משפחת אליהו המעטירה לקהילת מוסקבה הגדולה: הסב רבי אליהו, מקורבו הגדול של הרבי, שזכינו והוא היה בפתיחה הגדולה לפני 25 שנה לבניין בית הכנסת והמרכז היהודי מארינה רושצ'ה. בנו רב העיר צפת הרב אליהו, שהגיע כאמור לפני 10 שנים למלווה מלכה של הגמ"ח; וכעת, הנכד שר המורשת ר' עמיחי, המבקר כאן, למען כלל ישראל.
למחרת בסעודת יום השבת, לאחר לגימת 'לחיים' בביתו של ידידי מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג, שיתף האורח במקצת הדברים שהוא רואה מאחורי הפרגוד, מתוקף תפקידו בממשלה בישראל: "הניסים שהציבור מכיר, הם אפילו לא קצה הקרחון. מה שאנחנו רואים בקבינט, ההצלות שיש מאחורי הקלעים - זה 'עושה נפלאות גדולות לבדו'. הקב"ה מנהל את זה באופן אישי. אין הסבר אחר מול הנסים שדווקא אנחנו - מראש הממשלה וכלל חברי הממשלה רואים, דברים שהציבור לא יכול להבין"!
וחי אחיך עמך
"אשמח לראותך בברית לנכדי בעוד יומיים". לטקסט צורפה גם מודעה, כך שראיתי את הפרטים של המשפחות ומיקום האירוע. הגבתי במזל טוב, ושאעשה השתדלות להגיע פיזית להשתתף בברית המילה, כשאני מנסה להעלות בזכרוני מאיפה ההכרות שלנו, ועוד בחמימות כזו שהאיש פנה אליי. אך לא הצלחתי...
בעיצומו של יום רביעי, בשעה המיועדת, שמתי את פניי לבית הכנסת "בלשוי ברוניא" במרכז העיר, ובידי אריזת מתנה של בגד יפה לרך הנימול שזוגתי מסרה בידי, להעביר לזוג ההורים הצעיר שזה להם בנם הבכור. בית הכנסת כבר היה מלא מפה לפה. ובצדק. רב בית הכנסת הרב יצחק קוגן זוכה לראות דור רביעי שלו מוכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, כאן במקום עליו נלחם לפני 35 בדיוק שנה להשיבו לבעלות היהודית.
מתברר שהגיעו מארץ ישראל עוד שני 'סבי-רבא'. אינני יודע כמה שנים עברו מאז נימול במוסקבה ילד יהודי, כשמסביבו שרשרת דורות כה מופלאה, ארבעה דורות של חסידים ואנשי מעשה!
לאחר הברית ניגשתי לאחל ברכות להרב קוגן - הסבא-רבא, לחתנו הרב פרידמן - הסב, ולחתנו ר' דוב רייכמן - אבי הילד הנרגש. ובין הציבור אני מחפש את הסבא הנוסף, זה ששלח לי את ההודעה על הברית, והתכתב איתי שוב ושוב. אני לא מזהה ולא יודע כלל מי הוא.
למראהו של אורח לא מוכר, ולאור השמחה השורה על פניו, לבוש בסירטוק שבתי, הנחתי במחשבתי שזה האיש. ניגשתי, הושטתי את היד בלבביות, איחלתי לו ברכת ברוכים הבאים ומזל טוב. "זה אבא שלי", הפנה את תשומת לבי ליהודי שקלסתר פניו דומים לו, רק שזקנו ההדור בצבע לבן. איחלתי מזל טוב גם לאביו - סבא-רבא של הנימול הטרי.
עדיין ידי תפוסה בידו של האורח, והוא פונה לאביו, מצביע עליי ואומר: "זה בן משפחתי". ניסיתי בעדינות לברר איך בדיוק אנו משפחה, כשאני כלל לא יודע מה שמו, מאיפה הגיע, ורק שמח שקלעתי שאכן הוא הסב והוא זה שכמעט ורק בגינו הגעתי הנה.
"שייע, דרך רעייתך אנו משפחה". והוסיף עם חיוך: "כי שנינו קשורים להרב הבר"...
לפני מספר חודשים התכנסו בירושלים 2,000 אנשים ונשים תורמי כליה. אחד מאלו שכבר היו מראשוני האלף השלישי, היה גם הרב יהודה רייכמן, שליח בעיר אנטוורפן שבבלגיה, שבא במיוחד לארץ, כדי לתרום כליה לאדם שלא הכיר. יהודי בן 50 ממגדל העמק, שהיה מטופל בדיאליזה ומצבו הרפואי כמעט לא אִפשר השתלה. התרומה הצילה את חייו.
הנתרם הוא אב לילדים, שהוועדות הרפואיות כמעט לא רצו לאשר לו השתלה בשל מצבו הלבבי. הוא כבר היה על סף ייאוש. הרבה הוא לא יודע להתפלל, אך ידע שיש כתובת אחת, ופנה בכל ליבו אל הקב"ה לנס, כדי שיוכל להמשיך לחיות ולגדל את משפחתו.
הרב רייכמן שאין לו אזרחות ישראלית, הגיע על חשבונו הפרטי למספר ביקורים בכדי לעבור את כל הבדיקות הרפואיות והפסיכולוגיות ואת מסכת האישורים שצריכים לצלוח. ההוצאות שהוא שילם מכספו עד סוף התהליך היו הון עתק!
במוצאי שבת, בליל הנר השמיני של חנוכה קיבל פניה דחופה מישראל שיש התאמה, הוא אץ-רץ לשדה התעופה, לקיים את המצווה הגדולה של "וחי אחיך עמך" במובן הכי פשוט. הוא הולך להציל את חייו של אח, איש לא מוכר, לא משפחה, הוא לא ראה אותו בחיים שלו. "אח", כי הוא יהודי, והוא היחיד כעת בעולם שיכול להצילו, שימשיך בע"ה לחיות עוד שנים רבות.
כאחד שזכה וליוויתי את זוגתי בתהליך תרומה שכזו, הייתי עד לרגעים המופלאים של הענקת חיים לזולת, בלי תמורה ובלי אינטרס, אך ורק להציל את השני. שאלתי את הרב רייכמן, איך זה הרגיש לך? רציתי לחוש שוב את אותה תחושה שחוויתי לפני מספר שנים.
אצל הרב רייכמן, שאצלו זה היה אך לפני חודשים ספורים בלבד, הכל טרי. הוא עונה לי כשפניו מוארים באור יקרות: "פגשתי את התורם לפני שירדנו לחדר הניתוח. הוא רעד מהתרגשות. הרגשתי שאני במקום הנכון. הצעתי לו להניח תפילין. הוא בקושי הצליח לומר 'שמע ישראל'. ממש רעד, ואמר שאינו מצליח להוציא את המילים מרוב התרגשות. זה היה רגע שלא אשכח.
נכנסתי אל הניתוח מתוך תחושת שליחות. זה נתן לי כוח שלא לחשוב על הסיכונים או על הכאבים הצפויים. ידעתי שאני עושה משהו שהוא מעליי. יצאתי אחרי יומיים. היה מעט סבל בהתחלה, אבל כשאתה מבין מה עשית, הכול שווה.
הניתוח של המושתל עבר בהצלחה רבה ומעל המשוער. בדרך כלל אחרי השתלה משאירים לאשפוז שבועיים-שלושה, להשגחה. הוא יצא אחרי שבוע! וזה אדם בעל בעיות לבביות! זה היה נס. מאז יש בינינו קשר עמוק. הוא מתקשר אליי פעמיים בשבוע".
חיבקתי את הרב רייכמן. הוא אכן צדק. אנו בני משפחה אחת. משפחת הרב ישעיהו הבר זצ"ל שהקים את ארגון "מתנת חיים", ומאז תיווך מעל 2,000 תורמים אלטרואיסטים לחולים בדרגות שונות שחייהם ניצלו. בזכותו ובזכות רעייתו שתחלט"א הרבנית רחל הבר, הממשיכה בעוז את פעילות הארגון, התורמים כולם מרגישים משפחת אחת גדולה. בני משפחה שזכו להעניק חיים!
ג. עשר בשביל שתתעשר
בצהרי היום של אתמול חזרתי מפגישה עם הרב קוגן, אליו הגעתי בשליחות הרב הראשי הרב לאזאר, כדי למסור לו את אגרת הברכה שכתב לכבוד יום הולדתו השמונים לאורך ימים ושנים טובות. והיות והרב הראשי בניכר ולא יוכל להשתתף בגפו בהתוועדות המתוכננת, שיגר ברכה חמה ולבבית, בה הוא מעלה בזכרונו את הקשר הנפשי שהחל באופן פלאי.
וכך כותב לו הרב בתחילת הדברים: "ברוך ה' ההיכרות בינינו החלה כמעט באתערותא דלעילא, אפשר לומר בהוראה מפורשת של הרבי, כאשר עמדתי לנסוע לרוסיה בפעם השנייה, והרבי העניק לי דולר כדי לתתו לצדקה בארה"ק, למרות שארץ הקודש לא היתה במסלול המתוכנן שלנו, והבנתי שהרבי מורה לי לנסוע לארץ ולהפגש עם הרב קוגן ששהה אז שם. ואכן נסעתי ונפגשתי אתכם, ולמרות שאולי בכמות של זמן זו היתה נסיעה קצרה, אבל היה בה הרבה איכות והתרוממות רוח מיוחדת, נסעת איתי והראית לי את שכונת שמי"ר ואת המוסדות שהוקמו בשעתו - ומאז נעשינו בבחינת "ונפשו קשורה בנפשו", במיוחד כאשר הקשר נוצר הודות להוראתו של הרבי, כך שנעשה זה בבחינת "והחוט המשולש" על כל המעלות שבזה, ובפרט בענין התוקף והנצחיות"...
באחד הרמזורים, אני מקבל הודעה בטלפון הנייד: ידיד מארה"ב מבקש שאטלפן אליו. אבל הוא מבקש זמן. "זו שיחה שצריכים לכך דקות ארוכות" הוא מזהיר מראש, אך גם מרגיע שלא מדובר בעסקנות או פעילות מסוימת. הוא הצליח לסקרן אותי כהוגן, לא התאפקתי. במקום טלפנתי אליו. 18 דקות הופיע על הצג כשסיימנו את השיחה, ח"י דקות של הקשבה, שעשתה לי צמרמורת.
לא אוכל לשתף את רוב פרטי המעשה המופלא והפלאי, אך זה סיפור שחייבים לספר, בבחינת "שיחו בכל נפלאותיו". וכך הם עיקרי דבריו שנאמרו מתוך רגש רב:
"יומיים אני מחכה לספר לך את הדברים. היות ולפני שלושה לילות לא הצלחתי להירדם שעות ארוכות, ישבתי עם עצמי וחשבתי איך זה קרה? איך זה הצליח? איך קרה לי הנס הגדול? ואז נזכרתי בך. נזכרתי במה שאמרת לי בשיחה הראשונה שלנו, וידעתי שזו התשובה המלאה לחידה הגדולה שאת פתרונה אני מחפש בנרות".
עם פתיחה כזו, שכחתי להמשיך לנסוע, גם כשהאור ברמזור התחלף לירוק, עד ששמעתי את צפירת הרכב שמאחוריי. סקרנותי עלתה שלב נוסף, מה אמרתי לו ומדוע הוא לא נרדם בלילות...
לא הייתה לנו שום היכרות, עד שבאחד הימים שמעתי כי הוא מסייע לבן משפחה שלי בהתמודדות רפואית שנחתה עליו לפתע פתאום, והאיש הזה נרתם לסייע לו בכל לבו, נפשו וגם מאודו, גורם גם לאחרים להטות שכם ולסייע בכל מה שדרוש במצב חרום שכזה. רציתי מאוד לדבר עמו. ראשית כל, להתעדכן בתהליכים הרפואיים, ושנית להודות לו בשם המשפחה שנמצאת מרחוק.
"כשבאתי להיות עם בן משפחתך בטיפול הראשון בבית הרפואה, הגיע גם אחד העסקנים הראשיים של אחד מארגוני ביקור חולים כאן בארה"ב, כדי לזרז את הבדיקות ולהתגבר על הבירוקרטיה באמצעות הקשרים שהוא והארגון שלו פיתחו עם השנים למען אחינו בני ישראל בכלל, ולחולים אשר השפה המקומית זרה להם, והם זקוקים להרבה יותר סיוע.
לאחר שעות רבות של שהייה בבית הרפואה באותה פעם ראשונה, הסעתי את כולם למסעדה יוקרתית, הזמנתי סעודה דשנה, המשביעה את הגוף וגם את הנפש. שילמתי על הכל, מתוך אמונה שזה מה שאני צריך לעשות כאן. תוך כדי שיחה, שואל אותי העסקן הרפואי לשמי ולמעשיי, וסיפרתי לו על עיסוקיי והמפעל שהקמתי ואני עומד בראשו.
לאחר מספר שבועות פנה אותו עסקן אל בן משפחתך עם בקשה, אחיו אברך צעיר זקוק לפרנסה, והאם יש לו רעיון כלשהו. הוא הציע לו לפנות אליי. הוא אכן הכיר אותי מהפגישה המשולשת שלנו בבית הרפואה, ומיד פנה אליי אם אוכל לקחת את אחיו אליי לעבודה. קבענו פגישה, שאלתי במה הוא מתמחה, והוא השיב שיש לו ידע בסידור ניירת משרדית וכל מה שקשור לכך. לא הייתי כל-כך זקוק לעובד בתחום זה, אך בכל זאת קבענו שהוא יתחיל לעבוד אצלי במשכורת חודשית שמתאימה בעבורו.
האברך התגלה ככשרוני ומסור, ועבר מנייר אחד למשנהו, הכל סידר על מקומו, טיפל בנאמנות, עד שכמעט ולא נשאר לי במה להעסיק אותי. אז נזכרתי שיש לי חלום ישן וגדול מאוד: להתמודד במכרז ממשלתי. במקומות כאלו הכסף הוא משמעותי ויציב. ההזמנות זורמות, העבודה עקבית ושווה ביותר.
ביקשתי ממנו אם הוא יכול לנסות להתחיל את זה, כי אני עצמי לא מגיע לכך עקב העומס הרובץ עליי ביום-יום, ואני יודע כמה שעות ארוכות יש להקדיש לפרויקט שכזה, שרק הכנתו מתמשך על פי דרך הטבע ל- 7 שנים"!
שמעתי את ידידי מעבר לאפרכסת עוצר כדי לשאוף אוויר חדש, ממתין לשמוע שאני עדיין על הקו, ואז המשיך בדרמטיות: לפני מספר ימים זכיתי במכרז הראשון! אתה שומע מה שאני אומר?! אני מתחיל לקבל הזמנות ממשלתיות!
זה מספר לילות שאני יושב עם עצמי וחושב, איך זה קרה? איך משבע שנים זה נהפך למספר חודשים? איך מכל מגישי ההצעות במכרז, דווקא אני זכיתי במרכז בסכומי עתק עצומים?!
ואז נזכרתי בדברים שאמרת לי בשיחה הראשונה שלנו, בשם הצדיק רבי שלמה מזוועהיל זכר צדיק לברכה: "אַ טריט פאר יענעם, טויזנט פאַר זיך" (צעד לשני, זה אלף פסיעות לעצמך!). צדקת מאוד, ואין לי ספק, כי רק בזכות מה שעשיתי למען בן משפחתך, זו הסיבה לתוצאה המופלאה שזכיתי השבוע"!
ולתמונת השבוע שלי: ואם בגבורות שמונים
גרנו אז בבית קטן בשכונת 'גאולה' הירושלמית. אבי מורי היקר שיחי', שימש אז כמגיד שיעור לעולים חדשים בישיבה שהפעיל ארגון 'שמי"ר' בירושלים, למען עולי רוסיה שהחלו אט-אט להשתחרר מאחורי מסך הברזל.
בעקבות שיעורי התורה והחסידות שלו, החל הקשר להירקם. העולים הוזמנו לביתנו לשבתות וחגים, וגם לסתם כוס קפה ושיחה לבבית בבית עם אבא ואמא שיחיו, המסורים ובעלי החסד. מאות רבות של אנשים עברו אצלנו, אנשים מגוונים ומעניינים; שונים, ולפעמים גם משונים, ואת חלקם אני זוכה היום לפגוש במעגלי חיים מרתקים, שההשגחה העליונה מפגישה אותי עמם.
אך אל דמות אחת ועם משפחה מיוחדת, נקשרנו בעבותות אהבה עוד מאותו יום שרק שמענו אליהם, דרך מכרים שכבר עלו לארץ. קשר שהחל באמצעות שיחות טלפון מקוטעות בין הבית הירושלמי שלנו, לבית של משפחת קוגן בלנינגרד.
ואז הגיעה הפתעה מרגשת, הכותרות בעיתונות דיווחה: "הצדיק מלנינגרד, רבי יצחק קוגן עם משפחתו שוחררו מרוסיה"!
קצרה היריעה מלתאר את אותה תקופה נפלאה ומרתקת, על חיבור שהחל בטלפונים, התעבה לקשר קבוע ותמידי, והתחזק עוד יותר כשהוריי שיחיו עברו לגור בשכונת רמות בסמיכות למשפחת קוגן, עם הסב והסבתות ע"ה של ר' יצחק שי' ולהבחל"ח רעייתו מרת סופיא ע"ה, כאשר אנו זוכים להתברך מדי שבת בברכת הכהנים הקבועה של משפחת קוגן הכהנים, ועוד רבות.
הרבי החזיר את משפחת קוגן לרוסיה, למוסקבה ולא ללנינגרד, שכבר חזרה להיקרא בשמה הקודם פטרבורג. ואז כעבור כעשור שנים קיבלנו אני ואשתי תחי' את הקריאה ממשפחת קוגן שבאו אלינו ואמרו לנו: "בואו למוסקבה"! ומאז אנו ב"ה כאן, עד לביאת משיח צדקנו נאו. עוד מעגל חיים מרתק.
עם הגיעו של הרב קוגן לגיל גבורות עמו"ש, חיפשתי איך להביע את תודתי והערכתי לאיש דגול ומיוחד זה, משקם, בונה ומחייה את אתרי קדשנו בליובאוויטש, רוסטוב, מוסקבה, ויטבסק, ומקים עולה של תפילה, תורה, חסידות והוראה בארצנו הקדושה.
אינה ה' לידי רעיון צנוע אך נפלא, כדי להביע בפניו את הכרת הטוב והאהבה שיש בלבנו, עם לקט מאמרים וזיכרונות שכתבתי בעשור שחלפו מעל בימה זו או אחרת. קיבצתי אותם יחד, לאכסניה אחת, בשילוב תמונות היסטוריות שמצאתי אצלי או בבית הוריי שיחיו, וכתבות שכתבתי או אחרים כתבו לבקשתי, וקראתי לחיבור זה בשם "מנחה ליצחק" - מנחת הערכה ואהבה אל רבי יצחק הכהן קוגן שליט"א, לרגל הגיעו לגיל גבורות לאורך ימים ושנים טובות, תמוז ה'תשפ"ו - מוסקבה רוסיא.
בראש 160 עמודי הספר, זכיתי לעטרו בברכת אב הפותח במילים אלו: "למעלת כבוד ידיד נאמן למשפחתנו איש חי ורב הפעלים, שליח נאמן אשר רבים השיב מעוון, האי גברא רבא הכהן הגדול המברך את עמו ישראל באהבה, רבי יצחק הכהן שליט"א. מזל טוב - מזל טוב! לרגל יום ההולדת בשעה טובה ומוצלחת".
"...זכרתי ימים מקדם כאשר זכיתם לעלות לארצנו הקדושה, יחד עם להבחל"ח האב היקר ר' אברהם ז"ל והאם היקרה והחשובה מרת ריבא ע"ה והרבנית החשובה ע"ה. זכרנו את השמחה הגדלה וההתרגשות לפגוש "אידישע חסידישע משפחה" אצילי מידות ועדיני נפש - ותיכף ומיד נפשנו התקשרה בנפשו, הפכנו כמשפחה אחת עם כל החוויות שעברתם והשתקמותכם בשכונה ברמות ד' בירושלים".
לאחר זכרונות וברכות, מסיים אאמו"ר שליט"א את ברכתו הלבבית לידיד נפשו: "אשריכם ואשרי חלקכם! שזכיתם לקרב מאות נשמות בישראל לאבינו שבשמים, אשריכם שזכיתם להעמיד מאות תלמידים חסידיים בכוחו ושליחותו של הוד כ"ק אדמו"ר נשיאנו. ובברכה לבבית בידידות נאמנה: יהי רצון שתזכו בעזהי"ת להמשיך בעבוה"ק ביתר שאת בבריאות איתנה לאורך ימים ושנים טובות, ותזכו לרוות הרבה נחת מכל יוצ"ח שיחיו ומכל התלמידים והקהילה, ולהמשיך לפעול למען התורה והחסידות, ויפוצו מעיינותיכם חוצה, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".
גוט שבת וחודש טוב!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.