אל תקראו להם "חרדים" מאמר דעה
הגיע הזמן להפקיע מהם את המותג.
במשך שנים התרגלנו להשתמש במילה "חרדים" כמילת קוד למגזר, ללבוש, לפתק בקלפי. אבל מילים הן לא רק תלבושת אחידה; למילים יש משמעות. המקור של המילה הזו לא נמצא בהסכמים קואליציוניים או בתקציבי ישיבות, אלא בנביא ישעיהו (סו, ה): "שִׁמְעוּ דְּבַר ה', הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ".
מי שמגדיר מיהו חרדי זה התורה, לא העסקנים. והתורה קובעת כלל ברזל, חד ואימתני: העברה החמורה ביותר בספר החוקים היהודי היא חילול השם. אין לה כפרה ביום הכיפורים, אין לה הנחות, והיא מוחקת ברגע אחד את כל זכויות הלימוד והמצוות.
המבחן של אביי, וסימני האומה
חז"ל הגדירו שלושה סימנים מובהקים, שבלעדיהם אין תעודת זהות יהודית: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
כעת, הביטו על המפגינים הקיצוניים של "הפלג" שחוסמים כבישים, צורחים על שוטרים וממררים את חייהם של אזרחים. היכן הבושה? היכן הרחמנות על מי שתקוע שעות בפקק בדרך לבית חולים או לילדים שלו?! המפגינים האלו אינם מהווים מודל לבני תורה. הם ההפך הגמור ממנה. הם מוחקים את שלושת הסימנים הללו בהנפה אחת של שלט אלים.
במסכת יומא (פו ע"א) מציב אביי מראה קשוחה מול הזיוף הזה. התורה מצווה "ואהבת את ה' אלוהיך", והגמרא מפרשת: "שיהא שם שמים מתאהב על ידך". המבחן הוא איך התנהגת ברחוב.
המודל החרדי האמיתי: אדם שֶׁמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בנחת ובאמונה, והציבור הרחב מביט בו ואומר: "ראו כמה נאים דרכיו! אשרי אביו שלמדו תורה!".
מודל הזיוף: אדם שקורא ושונה, אך מעשיו מכוערים ודיבורו אינו בנחת. עליו זועק הנביא יחזקאל (לו, כ): "וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה".
שיא הצביעות: בין נטורי קרתא ל"פלג"
כדי להבין את עומק הריקבון והצביעות, צריך להשוות אותם לקיצוניים האחרים - אנשי נטורי קרתא. הם אולי אנטי ציונים קיצוניים, אבל יש להם יושרה אידאולוגית - הם לא לוקחים שקל מהמדינה. לא תקציבים, לא קצבאות, לא מימון למוסדות. הם מבינים שאם אתה מכריז מלחמה על הריבון - אתה לא שולח יד לכיס שלו.
אבל "הפלג"? זו כבר צביעות בדרגת אומנות. מצד אחד הם יוצאים לרחובות לחרף ולגדף את המדינה, ומצד שני הם יושבים על הברז התקציבי. הם רוצים את הכסף של הציונים, אבל יורקים על מי שמשרת ומגן עליהם. שותים מהבאר ומטילים בה מום. זו לא קנאות דתית; זו אופורטוניזם במסווה של יראת שמיים, וזהו חילול השם מהדהד שאין כדוגמתו.
"במקום שיש חילול השם - אין חולקים כבוד לרב" (סנהדרין פב ע"א)
אל תנפנפו לנו ב"דעת תורה" כשתוצאת המעשים היא שנאת התורה. כשנגרם חילול השם - שום גלימה ושום תואר אינם חסינים מפני ביקורת.
הסיפור האמיתי מאחורי הקלעים: מחיר השתיקה
אבל למה העסקנים שותקים? למה הפוליטיקאים שמייצגים כביכול את המיינסטרים החרדי לא יוצאים למלחמה חזיתית נגד היועצת המשפטית לממשלה? הרי היא זו שמחוללת ומנהלת את כל סאגת הגיוס והתקציבים הנוכחית! היא זו שסוגרת את הברזים ומחייבת גיוס לפי החוק. כל בר דעת פוליטי היה מצפה שהם יעלו עליה למתקפה חסרת תקדים.
התשובה פשוטה, אפלה ומקוממת: היא מחזיקה אותם בגרון.
הסיפור האמיתי מאחורי הקלעים הוא, שהעסקנים הללו לא מספרים את האמת ל"גדולים". הם מציגים להם תמונת מצב מעוותת של "שמד" ו"רדיפת הדת", בזמן שהאינטרס האמיתי שלהם הוא הישרדות אישית. היועמ"שית ומערכת אכיפת החוק מחזיקות נגד רבים מאותם עסקנים ומנהלי מוסדות תיקים פתוחים, חקירות ועניינים משפטיים מורכבים על תקציבים, עמותות וניהול כספים בלתי תקין.
העסקנים מפחדים. הם יודעים שכל צעד אגרסיבי מדי מול מערכת המשפט עלול להפעיל את פצצת הזמן המשפטית שיושבת להם על השולחן. אז הם מעדיפים לשלוח את בחורי הישיבות לחזית הציבורית, לתת לרחוב לבעור, ולתת לכבוד התורה להיגרס לעפר. העיקר שהתיקים האישיים שלהם יישארו קבורים עמוק במגירה.
הגיע זמן הפרדת המושגים
ההסטוריה היהודית לא תסלח לעסקנות הזו, שמקריבה את כבוד התורה על מזבח האינטרס הצר והפחד המשפטי.
אז אנא מכם, הפסיקו לקרוא להם חרדים. חרדי הוא מי שרועד מפחד מפני חילול השם. לא מי שמייצר אותו. חרדי הוא מי שביישן, רחמן וגומל חסדים. למי שמנהל את העסקנות המניפולטיבית והצבועה הזו יש שמות רבים, אבל "יהדות" - היא לא אחד מהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.