מדוע התנגד הרבי מליובאוויטש לציון יום ירושלים?
מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, העיר העתיקה והכותל המערבי בשנת תשכ"ז (1967), נתפסו בקרב רוב חלקי העם היהודי כאירוע היסטורי ומכונן, המלווה בנסי גלויים. בעוד שבציבור הדתי-לאומי נקבע כתוצאה מכך יום כ"ח באייר כ"יום ירושלים" – יום הודיה דתי ולאומי המלווה באמירת הלל ובחגיגות ממלכתיות – הרי שבעולם החרדי בכלל, ובחסידות חב"ד בפרט, התגבשה עמדה מורכבת ושונה בתכלית. הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון, היה מהקולות הבולטים ביותר שהרעישו את העולם בעקבות הניצחון. הוא דיבר ללא הרף על הניסים העצומים שהתרחשו במלחמה, דרש לנצל את התעוררות הלבבות כדי לקרב יהודים לתורה ומצוות, ואף יזם ערב המלחמה את "מבצע תפילין" המפורסם ככלי רוחני להגנת הלוחמים. ואף על פי כן, כאשר הגיעה השאלה המעשית לגבי קביעת יום ירושלים כיום חג ומועד קבוע בדורנו, התנגד לכך הרבי נחרצות.
התנגדות זו אינה נובעת חלילה מחוסר הערכה לקדושתה של ירושלים או מהתעלמות מחסדי השם במלחמה. כדי להבין את עומק שיטתו של הרבי, יש לצלול אל יסודות ההשקפה החב"דית, אל ההבחנה שבין גאולה רוחנית לריבונות פוליטית, ואל החרדה מפני עיוות המושגים התורניים המקוריים על ידי הממסד החילוני.
אשליית ה"אתחלתא דגאולה" וההבחנה ההלכתית הנימוק השורשי והמהותי ביותר להתנגדותו של הרבי לחגיגות יום ירושלים נעוץ בהתנגדותו לתפיסה המזהה את הקמת מדינת ישראל או את כיבוש השטחים כ"אתחלתא דגאולה" (התחלת הגאולה) במובנה הדתי וההלכתי. על פי הרמב"ם והמסורת ההלכתית המקובלת, גאולת עם ישראל היא תהליך ברור ומובחן שסימניו מוגדרים היטב: קיבוץ גלויות מלא, בניין בית המקדש, והשבת משפט התורה על כנו בהנהגת מלך המשיח. מלחמת ששת הימים, עם כל הניסים שבה, לא שינתה את המציאות הרוחנית הבסיסית של עם ישראל: המשך הגלות הרוחנית: עם ישראל עדיין שרוי בגלות, כאשר רוב העם נמצא בתפוצות, ומערכות השלטון בארץ אינן מתנהלות על פי חוקי התורה.
הסכנה שבטשטוש המושגים: החשש הגדול של הרבי היה שחגיגת יום ירושלים כיום חג דתי יוצרת אשליה כאילו הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. טשטוש זה עלול להחליש את הציפייה האמיתית והיומיומית לביאת המשיח ולגאולה השלמה.חג שאינו על פי גדרי התורה: הלכות קביעת חגים ביהדות הן חמורות ומדויקות. אין בכוחו של שלטון בשר ודם, ובפרט כזה שאינו מחויב להלכה, לקבוע ימי חג ומועד חדשים בלוח השנה העברי לדורות.הרבי הדגיש כי קביעת חג על אירוע פוליטי או צבאי, לפני שהעולם הגיע לתיקונו המלא, היא בבחינת "הקדמת המאוחר" המייצרת סיפוק עצמי כוזב ומעכבת את הצעקה האמיתית של "עד מתי" המבקשת את הגאולה האמיתית.
ניסים גלויים מחייבים תשובה, לא חגיגה רדודה כאמור, הרבי מליובאוויטש היה הראשון להכיר בכך ששחרור ירושלים היה נס אלוקי גלוי. בשיחותיו הרבות מאותה תקופה הוא ביקר קשות את המנהיגים הפוליטיים והצבאיים שניסו לייחס את הניצחון ל"כוחי ועוצם ידי" או לגאונותו של גנרל כזה או אחר. גישתו של הרבי גרסה כי הדרך הנכונה להודות להשם על הניסים אינה באמצעות טקסים ממלכתיים, מצעדים או חגיגות חיצוניות, אלא באמצעות צעדים מעשיים של התקרבות לקדושה:"מי להשם אליי": נס גלוי הוא קריאה מהשמים להתעוררות רוחנית. התשובה לנס היא הוספה בלימוד התורה, הקפדה יתרה על קיום המצוות והגברת עשיית החסד.
החמצת השעה הרוחנית: הרבי כאב את העובדה שבמקום לנצל את ההתרגשות העצומה והנהירה ההמונית לכותל המערבי כדי לחולל מהפכה רוחנית וחינוכית בעם, הפך הממסד את האירוע לחג לאומי-חילוני, המנותק מתכליתו המקורית – עשיית דירה בתחתונים לקדוש ברוך הוא. עבור הרבי, חגיגות יום ירושלים במתכונתן הרשמית סימלו את החמצת העומק של הנס. הן הפכו את האירוע האלוקי העל-טבעי לאירוע היסטורי גרידא, המסתכם בהנפת דגלים ובנאומים פוליטיים, במקום להוביל לתשובה פנימית ואמיתית.הריבונות הפוליטית מול הריבונות הרוחנית בירושלים
נקודה כואבת במיוחד בהשקפתו של הרבי נגעה ליחס הריאלי של ממשלות ישראל לירושלים ולשטחי ארץ ישראל לאחר המלחמה. הרבי הבחין היטב בין "הארץ המובטחת" שניתנה לעם היהודי על ידי בורא העולם, לבין ההתנהלות של הריבונות המדינית. הרבי טען כי החגיגות סביב יום ירושלים הן בגדר צביעות מסוימת או עצימת עיניים, לאור העובדה שממשלות ישראל גילו חולשה מדינית ורוחנית מיד לאחר הניצחון:הפקרת הר הבית: מיד לאחר שחרור ההר, הועברה השליטה המעשית בו לידי הוואקף המוסלמי, ונקבעו הגבלות קשות על נוכחות ותפילת יהודים במקום הקדוש ביותר. הרבי ראה בכך כניעה רוחנית המרוקנת מתוכן את המושג "הר הבית בידינו".
הנכונות לויתורים טריטוריאליים: הרבי היה מהלוחמים העיקשים ביותר נגד כל פשרה טריטוריאלית או דיבורים על החזרת שטחים מארץ ישראל, כשהוא מבסס זאת על פסק ההלכה המפורסם בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן שכ"ח) העוסק בפיקוח נפש ובביטחון העם היושב בציון. הוא ראה סתירה מוחלטת בין חגיגת שחרור העיר לבין נכונות פוליטית מתמדת לחלוקתה או למסירת חלקים ממנה במוסמ"כים מדיניים. לפיכך, כל עוד הריבונות המעשית בירושלים לוקה בחסר, וכל עוד מעמדה של העיר נשאר פתוח למשא ומתן מדיני המונע מפחד מפני אומות העולם, אין מקום לחגוג את "שחרורה" המלא, שכן שחרור אמיתי פירושו עמידה איתנה, גאה ובטוחה מכוח התורה, ללא פחד ומורא.
שמירת גבולות המסורת ושלום הציבור מעבר לנימוקים הרעיוניים והמדיניים, עמדה לנגד עיניו של הרבי גם דאגה עמוקה לשמירת האחדות בתוך העולם התורני ולמניעת מחלוקות מיותרות. קביעת חגים חדשים ושינויים בנוסח התפילה (כמו אמירת הלל בברכה בימים אלו) יצרו שבר עמוק ומתח רב בין הציבור החרדי לציבור הדתי-לאומי.הרבי, כמנהיג שכל חייו הוקדשו לאהבת ישראל ולאחדות העם, ביקש להישאר נאמן למסורת הדורות המקובלת באדיקות, מבלי להיגרר לאופנות חולפות המושפעות מהלכי רוח פוליטיים:נאמנות ללא תנאי למנהג אבות: חב"ד, כחסידות ששורשיה נטועים בהלכה ובקבלה, אינה משנה ממנהגי התפילה הקבועים ללא סמכות של סנהדרין או הסכמה גורפת של כל גדולי הדור.הימנעות מסממנים של דת חדשה: הרבי נזהר מאוד מכל מה שנראה כניסיון ליצור "דת ישראלית חדשה" המשלבת חוקי מדינה עם מצוות התורה. שמירה על יום ירושלים כיום רגיל מבחינת סדר התפילה הגנה על הגבולות הברורים של התורה הנצחית, שאינה משתנה בעקבות תהפוכות פוליטיות.
סיכום: העיניים נשואות לגאולה העתידההתנגדותו הנחרצת של הרבי מליובאוויטש לחגיגות יום ירושלים לא נבעה מריחוק או חוסר אכפתיות, אלא להפך – מתוך אהבה עצומה, חרדת קודש וציפייה ללא פשרות למעמדה האמיתי של ירושלים. הרבי סירב להסתפק בחצי נחמה, ביום חג אזרחי המכוסה במעטפת דתית, כל עוד בית המקדש חרב, העם מפוזר, ושכינה עדיין בגלות.עבור חסידי חב"ד, הדרך הנכונה לציין את הקשר הבלתי נתקע לירושלים היא באמצעות הגברת הציפייה לביאת המשיח, לימוד הלכות בית הבחירה (כפי שתיקן הרבי ללמוד בימי בין המצרים), והפצת אור היהדות בכל פינה בעולם. השמחה האמיתית והשלמה של ירושלים לא תתבטא ביום חג ספציפי בלוח השנה, אלא ביום שבו "ומלאה הארץ דעה את השם", כאשר ירושלים הבנויה תהיה מרכז רוחני עולמי לכל העמים, בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.אם תרצה, נוכל להעמיק בשיחותיו של הרבי מיד לאחר מלחמת ששת הימים או בפסקי ההלכה של השולחן ערוך לגבי קביעת חגים לדורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.