אחת הישיבות החסידיות בירושלים, היה תלמיד צייתן וממושמע אך בעל יכולות למידה מוגבלות.
בעגה הישיבתית נהוג להציבו תחת קטגוריית "ראש חלש". אבל ראש חלש לא היה לו. להיפך. בהוויות העולם הזה הוא דווקא הבריק.
כשמגיד השיעורים ניסה להאהיב עליו את מתיקות התורה – הוא התרחק.
המשגיח זימנו לשיחות סדרתיות. הבחור ישב מולו עם אוזניים כרויות אך עם לב אטום.
בתקופה שבה המודעות החינוכית רווחת – זה השלב לעדכן את ההורים. אביו של שלמה חיים, אדם קשה יום
העמל לפרנסתו מצאת החמה ועד שקיעתה, מיהר לפתוח את הכיס לטובת לימוד משותף של אחד מאברכי הכולל המקומי עם בנו יקירו.
האברך הלמדן המשיך לשקוד על תלמודו רק שהפעם עשה זאת בצוותא עם עלם החמודות.
בחודשים הבאים שב השקט לשרור בין כותלי הישבה כשכל הצדדים מרוצים: המשגיח שמח על החברותא הצמודה, מגיד השיעורים השליך יהבו על האברך,
האברך הרביץ משנתו בפני הבן יקיר בתמורה להכנסה הצדדית המכובדת, האב קיווה שכמו תמיד הכסף יסדר הכל,
ועלם החמודות עלז וצהל על שסוף סוף 'ירדו ממנו' והותירו אותו בשקט להתמודד לבד עם לחציו הפנימיים.
חלפו
שנתיים וחצי ולצערו של האב הבחור עזב את הישיבה בנסיבות מצערות. האב קיבל
את הידיעה בתדהמה מוחלטת. הוא לא הצליח להבין איך יכול להיות שהאברך
המוכשר, הנוגע בגאונותו ובאהבת התורה המופלגת שלו,
לא הצליח להנחיל לבנו ערכי יהדות מינימאליים, הקניית כישורי לימוד בסיסיים ללימוד גמרא.
ליבו של האב נחמץ. מילא אלפי הדולרים שהוציא מכיסו בדם וביזע רב וירדו לטמיון. כסף הולך, כסף בא.
אך
מה באשר למאמץ הרוחני הכביר שהושקע בנער החמודות. כיצד נעלמה ההשקעה
הרוחנית העצומה שנתן מדם ליבו בילד. היכן התאיידו להן השעות היקרות שהעביר
עם
האברך ובאורח בלתי מוסבר לא עשו רושם על בנו יקירו.
בירור קצר העלה את האמת המרה. המפגשים בין האברך לבחור הישיבה התקיימו על בסיס שבועי במקרה הטוב.
היו חודשים בהם פקד הבחור את שולחנו של האברך אחת
לחודש ורק לאחר הפצרות מרובות מצידו של האברך. בשלב מסוים הוא נזרק מהישיבה לאחר שנתפס בהתנהגות
שאינה הולמת בן ישיבה שומר תורה ומצוות.
בלב כואב ולאחר עוגמת נפש מרובה הגיע האב למשרדי 'מגדלור' וביקש עזרה וסיוע. את פניו קיבל היועץ
החינוכי ומייסד המרכז הרב אברהם מנחם אייזנבאך
שערך עמו היכרות ראשונית. השיחה נפתחה בפרטים טכניים כגילו, השתייכותו הקהילתית ועברה לעסוק בקשייו,
התמודדויותיו, סיגו עם הצוות הישיבתי, ועד לבעיותיו הבריאותיות והחסכים הנפשיים – אם הם קיימים ברמה
זו או אחרת.
לאחר שיחה קצרה עם האב התברר כי הילד התייתם מאמו כשנה לפני שנכנס לישיבה. הרב אייזנבאך ביקש
לממש את הדופק ולהבטיח שהמוקש לא טמון בסיפור המשפחתי הטראגי. אולם בחלוף הדקות התבררה הבעיה
במלא מערומיה: פטירתה של אמו בנסיבות טרגיות חוללה שמות בשלמה חיים. הוא התקשה להכיל את הטרגדיה
שפקדה את משפחתו, ויותר מכך את החלל שנפער בליבו בהיעדרה של אמו אליה היה קשור בעבותות של אהבה.
אט אט הוא החל להיסגר חברתית. להינעל רגשית כלפי סובביו. הלימודים היו ממנו והלאה. הוא רצה ללמוד,
ביקש את שאהבה נפשו עד לפני שנה קודם לכן, ייחל להוויות
אביי ורבא ולקושיות עוקרי ההרים של רבי זירא. רק רצה להתענג על ה'. אבל המכה הנפשית היתה חזקה ממנו.
הוא התקשה לגבור על הגעגועים העזים לאמו ואלה שאבו אותו כלפי מטה, דרדרוהו למקום לא מודעים, הרחק הרחק מעולמה של תורה.
אך אי אפשר היה להגיע בטענות לישיבה בה הוא למד, ישיבה של כ- 350 בחורים מצטיינים עם רמה לימודית גבוהה ביותר עם 2 משגיחים בסך הכל.
אך אילו שלמה חיים היה לומד בישיבה קטנה יותר, מותאמת יותר, בנויה יותר לסגנון שלו, כנראה כל זה היה נחסך ממנו.
וגם אם בתחילת דרכו הוא אכן היה שייך לשם, זה לא אומר שכך זה היה צריך להמשיך.
הרב
אייזנבאך והצוות המטפל לא איבדו זמן. תחילה אובחנה התופעה באמצעות כלי
אבחון מקצועיים. לאחר מכן שובץ שלמה חיים לטיפול ייעודי-רגשי.
במקביל נבחר אברך שהותאם במיוחד למשימה הרגישה כדי ללוותו.
במגביל בהאגף להתאמה ושיבוץ ישיבה לאחר מבדק מקיף ומקצועי הוחלט לשבצו בישבה ראויה ומתאימה לסגנון הבעיות איתם הוא מתמודד.
ולאחר הפצרות ומסע שכנועים לא פשוט, שוכנע שלמה חיים להיכנס לישיבה החדשה במתכונת מסוימת לצד לימוד יומיומי עם האברך החדש.
הישיבה המשותפת של השניים כללה תמהיל של שיחות נפש, הקניית כישורי למידה ולמידה מאתגרת.
ההפתעה היתה עצומה. לאחר שלשה חודשים בלבד שלמה חיים הפך לאחד מחשובי הבחורים בישיבה החדשה.
שנה
נוספת חלפה, והאברך נפרד ממנו לשלום לאחר שהבין כי מטרתו הושגה. שלמה חיים
החל להצמיח כנפיים והחל לפרוח בכוחות עצמו לתפארת הוריו ומוריו. לפני
כשנה,
בסייעתא דשמיא מרובה, הוא הקים משפחה לתפארת.
"הסיפור
הזה, אותו ליוויתי לאורך כל התקופה, חרוט על לוח ליבי באותיות של אש",
מספר הרב אייזנבאך בשיחה לפורום מנהלי המוסדות בארה"ק שנערכה השנה.
"הוא הצליח להיחקק בליבי ולהמחיש בצורה הנהירה ביותר את ערך פעילות 'מגדלור'
ולהגדיר באופן המיטבי ביותר את חיוניות ההשתקעות שלנו בעולם הישיבות".
לאורך
כל השיחה תוהה הרב אייזנבאך בדבר היעדרה של המודעות בקרב ההורים שאינם
נותנים דעתם באופן מספק אודות התאמת הישיבה המתאימה לבנם יקירם בטרם שנת
הלימודים.
"היכן ההתאמה החינוכית? היכן ההתאמה לרמה הלימודית?
היכן שיקול הדעת המתבקש של ההורים אודות אופיה של הישיבה מול אופיו של הילד
או הבחור? היכן הקשיים ההתנהגותיים האם קיימים או לא? היכן שאלת התמהיל
הקיים בישיבה הרלוונטית? היכן השאלות הבסיסיו
שאנחנו אמורים לשאול בטרם נשבץ את הנשמות אותן גידלנו בכפפות של משי במשך שנים?", הוא תוהה.
"איך יכול להיות שדווקא במקום שבו מתעצבת נשמתו של דור העתיד אנו נתקלים לא אחת במציאות המלמדת
על שטחיות מופלגת והיעדר חשיבה מושכלת. איך ייתכן שדווקא בתחום הכל־כך רגיש ומסוכן, בשנים הכי קריטיות
לעיצוב
האדם, אנחנו מרשים לעצמנו לעשות הנחות ולהסתפק במדיניות של עמימות. של
ערפל כבד. של הדחקה 'שיהיה טוב' כי תמיד יהיה טוב – במקרה הטוב, ובמקרה
הפחות להפקיד גורל ילדינו בשיבוץ נטול התאמה מקצועית?".
הרב
אייזנבאך המשיך להלום מנהמת לבו. "בעל ההגדה, כבר לפני מאות שנים, לימד
אותנו על הצורך החיוני בשדה החינוך להבדיל ולהגדיר בין אחד לשני, ללמוד את
צרכיו,
משאלותיו ושאלותיו של כל אחד ואחד וכדי להשיב טוב יותר על השאלות. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: החכם, הרשע, התם ושאינו יודע לשאול.
לחכם
בעיה משלו ותשובה משלו, כך לרשע ולכל השאר. תשובת החכם לעולם לא תהלום את
שאלת התם, והמסר המועבר לרשע ייפול על אוזניים ערלות לו יונח בפני זה שאינו
יודע לשאול.
לכל אחד שאלה משלו, תשובה משלו, טיפול מיוחד משלו. רק כך זה אמור לעבוד.
"מה שכל־כך מובן לנו ופשוט בבואנו לרכוש דירה,
לחפש שידוך לילד, לפתור בעיה רפואית ל"ע או לרכוש
מכונית, משום־מה פחות מובן לנו בבואנו לשבץ סיוע
לימודי לבנינו הצעיר בישיבה. באופן אבסורדי לחלוטין,
ההיגיון של הורים רבים מניח שכולם ראויים לכולם.
התופעה הזו חייבת לקבל תפנית. פשוט חייבת".
הכוונת
כל נער למסגרת המתאימה לו בהתאם לרקע ממנו הוא בא ולצרכים להם הוא דרוש,
שיבוץ במסגרת הייעודית לו ובניית מערכת חיובית ונכונה בתהליך בנייתו האישית
במסגרת. כמו כן שמירה על קשר רציף ומקצועי עם צוות המסגרת אליה נשלח הנער,
לצורך הבטחת רמת התפתחותו האידיאלית.
אגף זה הוקם מתוך נסיון
רב, ולעתים מר, ולאחר שנוכחנו באי אלו מקרים בהם לא הופנה הנער אל המסגרת
שאכן מתאימה לו, אם מתוך חוסר ידיעה והנחה שגויה כי הנושא אינו חשוב עד כדי
כך ואם משום שפשוט לא היה מי שיעשה זאת.
במקרים רבים, לעתים בשל
לחצים חברתיים או סביבתיים, ענין ההכוונה והשיבוץ מוזנח ברמה כזו או אחרת
והנער נשלח למסגרת מתוך שיקולים לא נכונים, מה שמביא בהכרח תוצאות בלתי
חיוביות בעליל המשפיעות על עתיד הנער והצלחתו הרוחנית; הרגשית כמו גם
המנטלית.
בדיוק למשבצת מורכבת זו נכנס מרכז מגדלור בהכוונתו של
הרב אברהם מנחם אייזנבאך, המהווה מוקד בטוח; אמין ומקצועי לתחום החינוך על
אגפיו השונים. אנו מאבחנים את מצבו, צרכיו והרקע ממנו בא הנער ומתאימים לו
מסגרת המתאימה לו ככל האפשר. כשלאחר מכן אנו ממשיכים ללוות אותו ברמה
מקצועית ולתמוך בו רגשית ונפשית בכל תחום בו יידרש.
אז אל תתפשר, תתקשר!

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.