רגעי השבוע - פרשת וארא, מברכים שבט

 

רגעי השבוע - פרשת וארא, מברכים שבט

 

שני פסוקים השבוע שפתרו קושייה מהפרשה הקודמת / כוחה של אשה אחת ברגע מדהים והיסטורי / חסכון למשק של מליארדים שהחל באוטובוס במגרש הרוסים / האדמו"ר מגור שסיפר לראשונה על ביקורו במוסקבה

 

 

א. על כיף נהרא

 

כשלמדתי ביום רביעי את החומש היומי, נפתרה - באמצעות שני פסוקים שונים - קושיה שעלתה לי בפרשה הקודמת - פרשת שמות. 

 

על דברי הפסוק "ולא יכלה עוד הצפינו, ותיקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת, ותשם בה את הילד, ותשם בסוף על שפת היאור", מבאר הרבי על פי דברי תרגום אונקלוס: 'על כיף נהרא', מכאן שיוכבד לא הכניסה את משה רבנו פנימה את תוך היאור, אלא "ותשם בסוף על שפת היאור" דווקא. ומקשה הרבי, שהרי מפורש בפסוק שבתיה משתה את משה מתוך מי היאור 'כי מן המים משיתיהו'?

 

מסביר זאת הרבי על-פי דברי ה'צפנת פענח', שיוכבד לא יכלה להציל את משה על-ידי היאור, שכידוע הוא היה העבודה זרה של מצרים, ולכן היא הניחה אותו רק 'על שפת היאור'. אבל כאשר בתיה בת פרעה באה לרחוץ ביאור, וכמבואר שהיא באה לטבול על מנת להתגייר, הרי שהיא ביטלה בכך את העבודה זרה של היאור, ומיד נכנסה התיבה מאליה אל תוך היאור.

 

אך לא מובן מהלך מרכזי בכל הסיפור. אם מטרת יוכבד הייתה להציל את בנה, באמצעות הנחתו במים - מה הועילה בהביאו רק לשפת היאור?

 

והנה בפרשתנו אומר הקב"ה למשה: "לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור". פירושו של דבר, שפרעה עצמו שהפך את היאור לעבודה זרה, כפי שאמר "לי יאורי ואני עשיתני", מחשיב את שפת היאור כיאור עצמו. ולכן כלפי עבודה זרה, רק היאור עצמו נחשב; אך עבור המים - גם שפת היאור נחשב. לכן יכולה הייתה יוכבד להניחו רק על שפת היאור בכדי להצילו מהגזירה "כל הבן היאורה תשליכהו", ויחד עם זאת לא להשתמש בעבודה זרה.  

 

וסמך לדבר, מצאתי מיד מספר פסוקים אחר-כך. "ויאמר ה' אל משה, אמור אל אהרן"; מפרש רש"י: "לפי שהגן היאור על משה כש'נשלך לתוכו', לפיכך לא לקה על ידו". והרי יוכבד עשתה משהו אחר, כפי שנאמר: "ותשם בסוף על שפת היאור" - הניחה, ולא שלחה אותו לתוכו? אלא שאכן, כאמור, היא הניחה אותו על שפת היאור, ורק לאחר שמרים גרמה ליאור שלא יהיה עבודה זרה, בדרך נס נשלחה תיבת משה אל תוך היאור עצמו!

 

בתפילת שחרית בשבת שעברה, זכיתי למלא את מקומו של שליח יקר בקהילתו, ואחת הפעולות הקבועות שלו היא לשאת דברים לפני קריאת התורה בשבת בבוקר. לאחר שחזרתי על נקודה משיחת הרבי על הפרשה, הוספתי בעניין כמה שאלות שהתעוררו אצלי, ובסייעתא דשמיא הבאתי עליהן גם תשובות נפלאות שעלו ברעיוני. וכדלקמן:

 

 

ב. הנשיא הוא הכל

 

יש כאן כמה שאלות שצריכים לברר: א. מדוע בכלל בתיה בת פרעה החליטה לפתע להתגייר? ב. מה קרה שדווקא באותו יום נכנסה בה רוח קדושה, שגרמה לה להתגייר? ג. איך בכוחה של אשה אחת לבטל בבת אחת, עבודה זרה כה גדולה?

 

אולי אפשר להסביר, שהיות ומדובר באשה מיוחדת - בת של מי שהיה 'מושל בכיפה' - ומדרגה גשמית כזו עמוקה וגדולה, הלכה לצעד רוחני גבוה כל-כך, דבר זה, גרם ליאור להתבטל מכל העבודה זרה שלו, כוח שאין לאשה או אדם אחר מן השורה. במיוחד, שזו עבודה זרה שאביה הכריז עליה, ולכן רק בתו יש לה את היכולת לבטל זאת, ועוד בבת אחת, ברגע שהיא נכנסת לתוכו לשם גירות, ובמעשיה מכריזה בריש גלי, שהיאור הוא נהר, ככל הנהרות. 

 

על השאלה הראשונה אפשר להסביר על-פי הידוע, שהגרים הם הרי נשמות שרצו לקבל את התורה, אלא שהיו אצל אומות העולם שלא הסכימו לכך, ולכן במשך הדורות הנשמה שלהם נמשכת לקדושה ומתגיירים, כדיוק הרבי בשיחה בפרשתנו פרשת וארא (תשל"ד), שמביא את דברי החיד"א בנוגע לדיוק הלשון "גר שנתגייר", ולא גוי שנתגייר (כהלשון הרגיל בכיו"ב, בנוגע ל'סומא שנתפקח' או 'שוטה שנשתפה'), שעוד לפני שנתגייר נקרא כבר בשם "גר", בגלל ניצוץ הקדושה שבו; אלא שעניין זה מתברר בשעה שמתגייר כהלכה, ע"פ רצון ה'.

 

וכאשר ירדה לעולם נשמת משה רבנו, נשמה כללית של נשיא הדור, הכוללת את כל נשמות ישראל "הנשיא הוא הכל" - כדברי רש"י, ולכן דווקא אז התעוררה גם נשמה כה גבוהה של בתיה בת פרעה והיא החליטה להתגייר.

 

אך אם-כן נשאלת השאלה: הרי משה רבנו נולד שלושה חדשים לפני זה, ולדברינו אינו מובן מדוע לא התגיירה בתיה מיד עם לידתו של משה?

 

ויש לומר, שכאשר הצדיק נמצא בבית, גם אם הוא נשמה קדושה מאוד כזו ש"נתמלא כל הבית אורה", עדיין הוא אינו יכול להשפיע על נשמות ישראל כדבעי; אבל כאשר הצדיק או שליחו - "שליח של אדם כמותו" - יוצא החוצה, הרי שהשפעתו של הצדיק מגיעה לידי מעשה ותוקף. לכן מובן שדווקא ביום שיצא משה רבנו מביתו לראשונה, אז נתעורר אצל בתיה הרצון להתגייר.

 

כאשר הרצתי את תורף הדברים בפני הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, הוא נהנה מאוד, והוסיף כי רעיון זה כבר מצאנו אצל אברהם אבינו, שדווקא בו בחר הקב"ה להיות "אב המון גויים" ואביהם של בני ישראל. על-אף שלפניו כבר היה את נח, ושם ועבר, ומתושלח, ועוד צדיקים שקדמו לו.

 

וזאת על פי דברי הרמב"ם; שלפני דורו של אברהם אבינו היו כולם מאמינים בעבודה זרה, וכלשונו: "אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל, עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו... והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוק אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר 'ויקרא שם בשם ה' אל עולם', וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים".

 

ולכן אצל נח ושם ועבר, הגם שהם היו עובדי ה', עם כל זה, היה זה באופן של "יחידים בעולם", מה שאין כן אברהם אבינו שיצא לעולם ופרסם החוצה את קיומו של הקב"ה באופן נרחב כל-כך של "נתקבצו אליו לאלפים ורבבות", לכן יכול היה להשפיע הרבה יותר וזכה להיות "אב המון גויים".

 

 

ג. אורי וישעי 

 

"זה לא ייאמן, שגם כשהיה ראש העיר לא התקין בבניין פה מעלית" - שמעתי מאן דהו מתבטא תוך נשיפות עמוקות במאמץ לטפס לקומה הרביעית, כדי להגיע אל הדירה המרוהטת בארונות עץ פשוטים, ועמוסים בספרי קודש משומשים. 

 

הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א שיגר אומנם בתחילת השבוע איגרת ניחומים, אך עקב צורך פתאומי הגיע לביקור בזק של יומיים בארצנו הקדושה, והחליט לנצל את ההזדמנות ולעלות באופן אישי לבית משפחת לופוליאנסקי, כדי לנחם את האלמנה והילדים היושבים 'שבעה' על פטירת אביהם הרב אורי ע"ה, שגם בעת שכיהן כראש עיריית ירושלים, לא שיפר את חייו עם מעלית נוחה על חשבון שכניו, כי כל מעייניו היו לטובת הכלל כמו הפרט. 

 

זכרוני בילדותי את האוטובוס הישן שנתרם מחברת 'אגד', ועמד שנים רבות ברחוב הנביאים, במתחם חצר בנימין השייך למגרש הרוסים, סמוך לבית הרפואה "ביקור חולים" שבמרכז ירושלים, ובו התנהל הסניף המרכזי של ארגון "יד שרה" שהקים הרב אורי ע"ה. פעמים מספר ביקרתי שם כדי לקחת בהשאלה ציוד רפואי או עזרה אחרת. 

 

שנים חלפו, ולפני כחמש-עשרה שנה הצטרפתי לביקורו של הרב הראשי הרב לאזאר שהוזמן אישית על ידי הרב לופוליאנסקי, לבקר בארגון שעבר לבניין רב-ממדים, קרוב לבית הרפואה "שערי צדק". עלינו קומות, ירדנו מדרגות, עברנו אולמות ונחשפנו לאימפריה של רשת ענקית עם קרוב ל- 150 סניפים, פורצת דרך עולמית בתחומים רבים, חוסכת למשק מיליארדים בשנה, ומשפרת את איכות חייהם של מאות אלפים, תוך שמירה על עקרונות של התנדבות, חסד וערבות הדדית.

 

באיגרת הניחומים שכאמור כתב הרב שליט"א בתחילת השבוע, אותו העברתי לבני המשפחה באמצעות ידידי מנכ"ל יד שרה ר' משה כהן - כתב הרב דברים נפלאים אלו:

 

"...בפרשת השבוע בו עלתה נשמתו הטהורה השמימה, מספרת התורה על משה רבנו ע"ה. מלבד המעלות שהיו בו מעצם לידתו ("נולד מהול והתמלא הבית כולה אורה"), המעלה הראשונה שהתורה מציינת עליו היא: "וירא בסבלותם". זו לא היתה רק ראיית העין, אלא ראיית הלב, וכדברי רש"י: "נתן עיניו ולבו". 

 

אביכם היה איש של חסד, איש עשייה, איש של כלל ואיש של יחיד, ואת הכל הוא עשה במאור פנים הייחודי שהיה ה'סמל' שלו. כתרים רבים נקשרו לראשו - אבל נקודת הכל היא "נתן עיניו ולבו". הוא לא רק "ראה", אלא "חש" את השני, מלבו החם והאוהב הכל נבע. 

 

היתה לנו הזכות לעמוד בקשר, ביקרתי אצלו יחד עם ידידנו - ניבדל לחיים ארוכים - מר אהרן פרנקל, וב"ה ביקור זה הביא לתוצאות טובות למען הכלל. זכורני כשביקרתי אצלו עם נציגי הממשל הרוסי, אביכם סידר בעבורם קבלת פנים מכובדת, אירוע שהיה לקידוש ה' משמעותי מאוד"...

 

בכמה עובדות שיתפו הבנים את הרב הראשי מחיי אביהם, אחד מהם היה על חוכמת חייו לנצל את תפקידו להיטיב עם השני.

 

"היה זה כשפגש ליד ביתו אדם ששימש כרב קהילה מסוימת בחו"ל. אבא שהתעניין אצלו על פועליו הבין, כי הרשויות המקומיות מפריעות לו ולקהילתו. 'מסור לראש העיר אצלך, שראש עיריית ירושלים מזמין אותו אליו, והוא רוצה לקרוא רחוב על שם עירו ולעשות זאת בטקס רשמי' - אמר לו אבא, וזה עבד היטב. היחס אל אותו רב השתנה לגמרי לטובתו ובני ומוסדות הקהילה". חבל על דאבדין! 

 

 

ולתמונת השבוע שלי: גור בארץ

 

"זה המון זמן 18 דקות! במושגים שלנו זה לא נתפס, תמיד זה הרי דקה, חצי דקה מקסימום". היה זה ר' אלעזר גולדמן, אחד הגבאים בחצר הרבי מגור שליט"א, שלא יכול היה להסתיר את התפעלותו לנוכח הזמן הרב שנמשכה הפגישה. "שמעתי מכמה אנשים שאמרו, שהיתה פגישה חריגה ונדירה בכמותה ואיכותה" - כתב לי למחרת אחד מעסקני החצר. 

 

שוב התבקש הרב הראשי על-ידי המוציאים לאור של סט "התניא השלם" החדש, שיואיל להיכנס עם הספרים לגדולי הדור, והפעם אצל האדמו"ר מגור. הרב שסייע בפרויקט הגדול - נענה ברצון, והשבוע ביום שלישי הוזמן הרב הראשי אל מעונו של האדמו"ר, הנמצא במתחם בית הכנסת הענק שלהם בירושלים - שהוא כנראה גם בית הכנסת הגדול בעולם. 

 

יום שלישי חל יום ההילולא של האדמו"ר הזקן נ"ע בעל התניא, ודבר בעתו היה להביא את ספרו הנודע אל נכדו של הרבי ה"שפת אמת" שאמר שספר התניא מאיר את הלבבות. הרב הזכיר את הדברים, והוסיף על-כך כי רק על-ידי לימוד התניא אפשר לעבוד את ה' מתוך אהבה ושמחה, ואם רוצים לנצח את היצר הרע והנפש הבהמית זה רק על ידי שמחה.

 

זו כבר פגישתם הרביעית, אך הפעם סיפר האדמו"ר מגור בפעם הראשונה על ביקורו במוסקבה בשנת תש"נ, בזמן מסעו במדינות ברית המועצות לשעבר. הרב הראשי שליט"א ציין, כי זו היתה אז "שנת ניסים" במיוחד ליהדות רוסיה, ועד היום רואים את הניסים והנפלאות מאז, כנבואת הרבי. 

 

בשיחה הלבבית ביקש האדמו"ר לדעת פרטים על מוסדות החינוך ויחס השלטון, ושמח לשמוע על ההתפתחות הגדולה בכל רחבי רוסיה עם מאות שלוחי חב"ד ואלפי תלמידים במוסדות הרבים.

 

הרב שליט"א העניק לאדמו"ר גם את ספרו החדש 'שלח לחמך' על חומש שמות, והאדמו"ר קיבל את הספר בהוקרה מיוחדת, עיין בו במקצת, והביע קורת רוח על הפצת דברי תורה ברבים. 

 

האדמו"ר ביקש לשמוע על מצבם של יהודי רוסיה ואיראן, ובפרט בתקופה האחרונה, הרב שליט"א סיפר כי הוא עומד בקשר קרוב ורציף עם ראשי הקהילה היהודית באיראן, ומלווה אותם במסירות רבה גם מרחוק. עוד סיפר, כי לפני כמה שנים אף ביקר את בני הקהילה במקום מקרוב, וחיזק אותם בדברי עידוד וחיזוק, תוך התעניינות במוסדות החינוך, בבתי הכנסת ובחיי הקהילה בכלל לרווחתם הרוחנית והגשמית, וכי במדינה פועלים כשישים בתי כנסיות ובונים כעת גם מקווה טהרה. 

 

עם סיום הפגישה, בירך האדמו"ר בברכות חמות את הרב שליט"א להמשך הצלחה בכל מפעליו הרבים, ובפרט בשליחותו הקדושה להרבות תורה ויהדות, תוך שהוא כולל בברכתו גם את כלל יהודי רוסיה ואיראן.

 

למחרת סיפרתי לאמי מורתי שתחי' על הביקור, והיא התרגשה מאוד. היא העלתה זכרונות מסבא שלה, שעל-שמו אני נקרא, הרב החסיד רבי שייע צינווירט ע"ה, כיצד פעמיים בשנה בחול המועד פסח וסוכות, היה מוזמן אל הרבי ה"בית ישראל" מגור, שהיה קם בפניו בכל ביקור ומכבדו ביותר, מה גם שסבא זה, היה מצאצאיו של "היהודי הקדוש מפשיסחא", שמתלמידיו החלה שלשלת הקודש גור. וגם סבי מצד אבא שליט"א הרב החסיד ר' חנניא יוסף רבינוביץ ע"ה, היה מגיע לעתים תכופות לבקר את ה"בית ישראל" מגור, וגם אותו היה מכבד מאוד, כצאצא בן אחר בן עד "היהודי הקדוש" זי"ע.

ומתוך ספרו של אחי היקר הסופר והחוקר הרב מתתי' שיחי' על משפחת קירשנבוים, להלן סיפור נפלא הקשור לזקננו ובית גור:

"ר' שמואל קירשנבוים מצא את זיווגו הנכון, היא זקנתנו הצדקנית מרת חאשע איטא, בת זקננו הנודע, איש האשכולות מיקירי קרתא, רבי ישראל שמעון שיין-אזולאי, ראש הדגל של חברא-קדישא דחסידי חב"ד, ומראשי העדה בירושלים. בהשפעת חותנו נעשה ר' שמואל חסיד חב"ד מובהק, והיה מפארי המתפללים בבית הכנסת הוותיק של חסידי חב"ד בשכונת מאה שערים, ושימש בו כבעל-קורא ובעל-תפילה במשך שנים ארוכות…

ביתם של סבא ר' שמואל והבאבע חאשע ב"בתי ורנר" בסמוך לשכונת "מאה שערים", היה בית של תורה וחסד, ועניים מרודים הביאו בית. למגינת-לב התייסרו השניים בצער גידול בנים, ובמשך שנים ארוכות לא זכו לבנים חיים וקיימים. רבות העתירו לזכות לזרע של קיימא, ולא חדלו מלצפות לישועה.

בשנת תר"ס, יצא ידידו הטוב של ר' שמואל, רבי דוד'צ'ע שובקס ראב"ד החסידים בירושלים, יחד עם האברך רבי דוד ויינגרטן לארצות הגולה לטובת כולל וורשא בירושלים, וכאשר שמע ר' שמואל כי מתעתדים הם לנסוע לגור ולהיכנס אל הקודש פנימה אל הרבי בעל "שפת אמת", הפציר בהם למסור לרבי פתקא שבה רשם את שמו ושם אשתו ובקשה לזש"ק, בצירוף פדיון נכבד של חמישה נפוליאונים זהב להיפקד בדבר ישועה ורחמים.

נוהג היה הרבי שלא ליטול פדיונות מחסידיו, ולכן לא ההין ר' דוד'צ'ע שובקס להניח את הקוויטל עם הפדיון של ר' שמואל קירשנבוים לפני הרבי, אולם רבי דוד ויינגרטן שהיה אז אברך צעיר כבן כ"ז שנה, החליט לנסות להניחם בפני הרבי. הגבאי מיהר לגעור בו כי בבית גור אין נוהגים כן, אולם כאשר שמע הרבי כי מדובר בבנו של הצדיק רבי דוד נחמן קירשנבוים הנערץ על זקנו ה"חידושי הרי"ם", אמר מיד: "פון ר' דוד נחמן'ס א קינד, וועל איך יא נעמען". המעשה הנדיר עורר רעש גדול בחצר הקודש גור, שכן מעולם לא שמעו כזאת שייעתר ליטול פדיון מאדם המבקש להתברך, ובייחוד מיהודי ירושלמי. ואכן, הברכה עשתה פרי, ובחסדי שמים זכו ר' שמואל ומרת שיינדל בשלשה ילדים: בתם היחידה - זקנתנו מרת חיה הינדא רבינוביץ שנולדה כשנה לאחר ברכת ה"שפת אמת", ושני הבנים – רבי אלתר חיים יוסף (שנעשה לימים חתנו של רבי דוד ויינגרטן הנזכר) ורבי אברהם משה, האריכו ימים ושנים והעמידו משפחות מפוארות בישראל". 

בשונה מהפעמים הקודמות בביקוריו של הרב אצל הגערר רבי, הפעם לא אמרו לי במפורש שלא לצלם, לכן ניצלתי את ההזדמנות שמתי נפשי בכפי, נזהר היטב מהמפקחים השונים שערבו לי בפינות שונות, ובסתר צילמתי את המפגש המיוחד, של שני אישיים מיוחדים אלו, היושבים בראש השולחן, בשיחה לבבית ומיוחדת. 

גוט שבת וחודש טוב ומבורך!

שייע