'מועצת גדולי התורה' דוגמא לרוע ומחלוקת

 לכבוד הרב חיים שאולזון שליט''א

רבים תוהים מה אירע למועצת גדולי התורה, כיצד גוף שאמור להנהיג ולהוות מצפן רוחני הולך ומתפורר מדחי אל דחי. 

להבנתי, יש לכך סיבה ברורה מאוד.

דמיין חבורה מגובשת של חברים הנפגשים דרך קבע. באחד הימים אתה מסתכסך עם אחיך, או עם אדם הקרוב אליך ביותר. ואז קמים ראשי החבורה, ובאקט כוחני ומתריס, ממנים דווקא את אותו אדם למרכז של החבורה. התוצאה ברורה מראש: אתה מודר הלכה למעשה, ונאלץ לפרוש.

כך בדיוק אירע כאן, האם ככה מתנהגים בין חברים, האם זו הדגמה שאנו רוצים להציב בפני ילדינו.

הכול יודעים כי יעקב ולצר היה חסיד ומקורב של האדמו״ר מויזניץ. לימים פרץ סכסוך, ולצר עזב אותו. לא חלפו ימים ספורים - והוא מתמנה למזכיר מועצת גדולי התורה, בעוד האדמו''ר מויזניץ עצמו חבר במועצה.

המשמעות ברורה וחד משמעית: האדמו''ר מויזניץ אינו יכול, דה פקטו, להשתתף בישיבות המועצה.

בושה וחרפה. האם זו הדוגמה האישית שאדמו''רים אמורים להעמיד בפני הציבור? כך נראית הנהגה? כך נראית רגישות בסיסית, קל וחומר בין אחים ובין גדולי תורה?

ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באחיו, ישראלצ׳ה, שנחשב כבעל מידות - ובכל זאת הוביל או לכל הפחות נתן יד למהלך שפוגע פגיעה ישירה, אישית וציבורית, באחיו.

תדמיין אם המצב היה הפוך והאדמו''ר מויזניץ היה עושה תרגיל כזה לשרולצה - קול זעקה, מחאות ומלחמת עולם היתה פורצת.

רק שבאדמו''ר מויזניץ מותר לחבוט בלי שמזיז למישהו, ואין איש שם על לב.

זו שפיכות דמים פשוטו כמשמעו.

אין פלא שזה מצבה של המועצה. וזו הסיבה שהיא הולכת ומתדרדרת. גוף שמתנהל כך אינו יכול להחזיק מעמד, לא מוסרית ולא ציבורית - ואין ולא תהיה לו סייעתא דשמיא.

שאר חברי המועצת לא מוחים ואין צדיק אחד בסדום שיקום וימחה על הנבלה שנעשתה.

בושה וחרפה שאלו מנהיגי ישראל.

לא פלא שהמועצת מתדרדרת מדחי אל דחי.