רגעי השבוע - פרשת בא
האיש שהלך לישון מול עַם המתמודד עִם הקושי של השני / סוד רכישת אגרטל בעזה להניח בו הדסים / שכר שיחה נאה במועצת השלום החדשה / הגבאי במארינה רושצ'ה שהעניק לרבי מכתב קודש
א. קושי השעבוד
"ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים... ויקם פרעה לילה"... אומר רש"י: "ויקם פרעה - ממיטתו". רש"י המפרש פשוטו של מקרא, מגלה לנו שפרעה קם מהמיטה? הרי כל אדם נורמטיבי, ובמיוחד מלך, שוכב על מיטתו באמצע הלילה.
על תשע מכות שהיו לפני כן, הוזהר פרעה על ידי משה רבנו, וכל דבריו התקיימו אחד לאחד. ושוב מגיע משה ומתרה בו, שאם לא ישחרר את בני ישראל תבוא על כל מצרים מכת בכורות. זו הייתה מכה שפגעה בכל בית מצרי, 'אין בית אשר אין בו מת' - פרעה שומע, יודע שזה יקרה והוא נכנס למיטה...
זאת בא רש"י ללמדנו במילה אחת 'ממיטתו'. פרעה באדישותו הולך לישון, בלי אכפתיות מעמו, הוא לא משנה כלום מסדר יומו.
כשאנו מביטים השבוע על הקורה באיראן, בה נהרגו אלפים רבים שיצאו להפגין, קשה שלא לשאול היכן ההפגנות והתהלוכות במדינות שונות באירופה?! אותם מאות אלפים שיצאו להפגין על המלחמה נגד הרוצחים השפלים בעזה, כעת הם שותקים. מבליגים. אדישים. ישנים ואוכלים, בזמן שאחיהם המוסלמים נהרגים מדי יום, רק בגלל שיצאו להפגין.
זה טבעם. ידיהם ידי עשיו. על חרבם הם חיים, אבל מוסר הם יודעים להעניק לכל העולם, ובמיוחד ליהודים המגנים על נפשם.
"ויאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך... ועינו אותם ארבע מאות שנה" - כך תוכנן מראש על-ידי הקב"ה. בפועל עם-ישראל היה במצרים רק רד"ו (210) שנים. וזאת מפני קושי השעבוד, נתקצר זמן הגלות מארבע מאות למאתיים ועשר שנים.
שמעתי על-כך הסבר נפלא ומיוחד: וכי להקב"ה יש הפתעות? הוא לא ידע כמה סבל וקושי יהיו מנת חלקם של בניו במצרים, עד שהיה צריך לקצר את מה שתכנן מראש?!
אלא שקושי השעבוד לא היה כל אחד על עצמו, אלא על הסבל והצער של היהודי השני, של חברו ושכנו - הם אלו שהגדילו את הסאה. סבל כזה הקב"ה, כביכול, לא לקח בחשבון מראש. האכפתיות מתוך אהבה ואחווה בין היהודים, הכאב שנגרם לכל אחד מהצרות של השני ולא של עצמו - זה הכריע ונשקל הרבה מעבר למה שתכנן הקב"ה, ולכן הביא את המכות למצרים מוקדם יותר, ועם ישראל יצא ממצרים 190 שנה לפני הזמן. זאת הייחודיות שלנו, המלווה אותנו בכל הדורות ובכל המקומות.
ב. הילולא קדישא
לפני מספר חודשים, ישוב ישבנו בהתוועדות שבת מברכים, סמוך ונראה לאוהל הקדוש של הרבי, בחברת אחי היקר ר' אברימי שיחי', באירוח ש"ב השליח בהאדיטש הרב שניאור זלמן דייטש, ובהשתתפות אי-אלו ידידים ומכרים שונים, שהאור הגדול של הרבי קירב אותם לשבת מיוחדת זו - שבת מברכים אלול.
והנה נראתה בדלת הבית דמותו ההדורה של ר' מוישה אדרעי, איש חסיד מזן מיוחד. בילדותו עלה כיתום ממרוקו לארץ הקודש, ובהשגחה פרטית מופלאה הגיע לכפר חב"ד. בו עמד בראש בית ספר למלאכה במשך שנים רבות, וזוכה לעמוד בראש משפחה חסידית ענפה, מהם שלוחי הרבי ברחבי העולם.
אחד מאותם נכדים יקרים הוא ר' מנחם מענדל, הנמנה עם השלוחים בגאורגיה. בראותו את סבו קם לכבודו, דאג לו לקידוש וחלות, הושבנו אותו במרכז השולחן הארוך וזכינו לשבת בצילו שעה ארוכה, שכל כולה משולבת סיפורי צדיקים באידיש ובלשה"ק. לאחר כמה לגימות 'לחיים' כשרוחו הייתה טובה עליו, סיפר לנו ר' משה על הקשר המיוחד שזכה עם סידנא בבא סאלי זי"ע.
הכל החל מאז שהוצע השידוך בין אחיו הרב ישר אדרעי, המשמש כשליח הרבי בעיר נתיבות - מקום מנוחתו של חמיו הבבא סאלי זצ"ל, לשם נהרו השבוע עשרות אלפים לרגל יום ההילולא, עם בתו של הבבא סאלי, הרבנית אביגיל שתחי'.
"העדפתי אותו על פני כל הבחורים האחרים", אמר הבבא-סאלי, "כי הוא לומד בישיבה שהולכת בדרכו של הבעל-שם-טוב" - כך סיפר לנו האח הרב משה.
בשעתו לא הספקתי לכתוב בסמוך את כל הסיפורים, אך בהשגחה פרטית עמדתי שלשום בקשר עם נכדו. ועל קו הטלפון בין מוסקבה לגאורגיה, נזכרתי מאותה שבת, וביקשתי מידידי ר' מנחם שיזכיר לי ממה שסיפר לנו סבו היקר. 'הרי הלילה הוא אור לתאריך ד' בשבט, הילולת הבבא סאלי' הוא ציין.
"באחת ההזדמנויות כשהיה אצל הבבא סאלי הוא שאל אותו: 'מתי הרבי יבוא כבר לארץ-הקודש'? הבבא סאלי חשב מספר רגעים ואז ענה: 'חז"ל אומרים שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, וכיון שארץ-ישראל נמשלה ללבנה, אז משה רבנו לא נכנס לארץ, כדי שלא תתבייש. אבל לעתיד לבוא, תהיה פני לבנה כפני חמה ואז הוא ייכנס לארץ'".
"הייתה תקופה שסבא שירת בעזה, ולאחר שסיים את השירות נסע לנתיבות לבקר את באבא סאלי. באותו זמן קיבל הצדיק רכב חדש מתורם, כשהגיע אליו סבא לאחר נתינת שלום עליכם, סימן הצדיק למשרתו שיביא את המפתחות של הרכב וביקש מסבא שינהג, כששאל לאן, אמר לו לעזה. נסעו הוא, באבא סאלי והרבנית, וכשהגיעו לעזה ביקש להגיע לשוק, כשירד באבא סאלי מהרכב, ניגשו אליו עשרות ערבים כרעו ברך ונישקו לו את הרגליים... מבלי שאף ידעו מי הוא. סבא חשב באותו רגע שזה ממש כעין לעתיד לבוא, כפי הסיפור הידוע עם אדמו"ר המהר"ש נ"ע, שכשנשאל על מקרה שגויים כרעו ברך והשתחוו לו, אמר 'אויף וועמען שטייט ברוך תהיה מכל העמים?'...
הבבא סאלי קנה אז אגרטל לשים בו הדסים, להניח על השולחן שקיבל בירושה מזקנו האביר יעקב זכר צדיקים לברכה, והחזיר אותם לנתיבות".
"פעם סבא השתתף במושב ברוש, בשידור ישיר מהתוועדות של הרבי. בארה"ב השעה הייתה ערב ובישראל כבר מאוחר בלילה. סבא הקשיב לכל השיחה של הרבי, ואז החליט לנסוע לנתיבות הסמוכה לבקר את הבבא סאלי. איך שראה את סבא מגיע, אמר 'משה הגיע, כנראה שיש פה דבר תורה מהרבי, צריך לפתוח שולחן'. השעה היתה כבר מאוחרת, ובכל זאת הכינו מיד סעודה כמו שיהודי מרוקו יודעים. שפע של סלטים ודגים, בשר עופות והבבא סאלי מרוב חיבה לסבא, האכיל אותו במו ידיו, עד שהצטער מאוד שלא השיגו גם לשון בנוסף לכל המאכלים הרבים. כל-כך ייקר והחשיב את דברי התורה ששמע מהרבי באמצעות סבא".
ג. שכר שיחה נאה
חאבייר מיליי הוא תופעה בהחלט נדירה. האיש נחשב כיום לאחד המנהיגים הפרו-ישראליים ביותר בזירה הבינלאומית, הוא ביסס את עמדתו כידיד קרוב של העם היהודי, ונחשב בעל קשר חם מאוד עם חסידי חב"ד במדינתו ארגנטינה, ובמיוחד עם השליח הראשי הרב צבי גרינבלאט.
הוא מרבה לדבר על הערכים המוסריים והאמוניים שהוא שואב מתורת ישראל, ובפרט מתורתו של הרבי, ואת חיבתו הגדולה לעם ישראל ביטא לא פעם במעשים. בעת ביקורו הרשמי בישראל נעמד להתפלל בכותל המערבי כשהוא עטוף בטלית, והעניק לראש הממשלה ציור מיוחד המתעד מפגש היסטורי של נתניהו עם הרבי. מיליי גם נושא עמו בגאווה את דגל המאבק באנטישמיות, ומצהיר, כי התמיכה שלו בישראל איננה רק מדינית, אלא נובעת מאמונה עמוקה שהיהודים מייצגים את "הצדק והאור של העולם המערבי".
מיליי ביקר מספר פעמים באוהל הרבי וסיפר, כי "האמת היא שלא זכיתי להכיר את הרבי באופן אישי, אבל רק בשנה האחרונה זכיתי לבקר כבר פעמיים באוהל של הרבי. ביקשתי שם את ברכתו הקדושה שאזכה להיבחר לנשיא ארגנטינה והברכה הזו התממשה". והגיע שוב להודות לו על הברכות שהתקיימו במילואן, ולבקש את ברכתו להצלחה רבה במילוי תפקידו בתור נשיא ארגנטינה.
"זהו כבוד בעבורי לקבל הערב את ההזמנה של ארגנטינה להצטרף, כחברה מייסדת, למועצת השלום, ארגון שנוצר על ידי הנשיא טראמפ לקידום שלום מתמשך באזורים שנפגעו מסכסוך, החל מרצועת עזה. ארגנטינה תמיד תעמוד לצד המדינות המתמודדות חזיתית עם טרור, המגנות על חיים ורכוש, ומקדמות שלום וחופש. זהו כבוד בעבורנו ללוות אתכם באחריות כה גדולה", הגיב מיליי להצעת טראמפ, כפי שגם פוטין הגיב השבוע בחיוב, להצעה דומה.
בנאומו אתמול במועצת השלום החדשה, בחר הנשיא הארגנטינאי לסיים את דבריו עם 'הרהור על פרשת השבוע', וכך אמר בפני עשרות ראשי המדינות: "הפרשה מתארת את הרגע שבו משה מתעמת עם פרעה, סמל לכוחה המדכא של המדינה, כדי להזהיר אותו שאם לא ישחרר את העם העברי, תבואנה שלוש המכות האחרונות על מצרים. כאשר פרעה סירב, הגיעה מכת ארבה, המסמלת רעב; ואז הגיעה מכת החושך, שמשמעותה אובדן הבהירות לקבלת החלטות. ולבסוף מכת מות הבכורות, אשר חושפת את גורלה של חברה השוללת חירות. האנלוגיה למה שקורה כיום במערב - ברורה ביותר".
הרי אין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה מכל אדם באשר הוא, על אחת כמה וכמה של אדם העומד בראש מדינה כה גדולה. איש שהוא אגדה, לא רק לבני עמו אלא גם לנו העם היהודי, כאשר מול גל אנטישמי עולמי ניצב לו נשיא מדינת ארגנטינה, אוהבם של ישראל.
ועליי ההזדמנות והחובה להודות לה' יתברך, כאשר בננו היקר הרב מנחם מענדל שי', בא השבוע בקשרי השידוכין עב"ג הכלה תחי' לבית משפחת פרקש משלוחי הרבי במדינתו של חאבייר מיליי.
ולתמונת השבוע שלי: הגבאי החסיד
"זהו ר' מרדכי מוטערפערל. אביו היה רב בפראסקורוב הוא מעניק לרבי מכתב מאת הרה"ק מרוז'ין"...
כך נפתח קטע וידיאו שקיבלתי לפני כמה ימים מידידי הטוב, רבה של סמולנסק השליח הרב לוי יצחק מונדשיין. "הוא היה גבאי במארינה רושצ'ה" - הוסיף ואמר לי. כאחוות גבאים, וכאחד שזכיתי לרשת לפני כשני עשורים מהרב מונדשיין את תפקידו בגבאות, עברתי על הסרטון כמה פעמים; מביט באהבה הניבטת מעיניו של הרבי ל'רוסישע איד'ן', ואת ההתרגשות של הקשיש מול פני הקודש, אליו נכספה נפשי וכעת זכה להגשימו.
אני מעיין שוב, ומגלה כי זה קרה בדיוק בימים אלו לפני שלושים וחמש שנה. מרדכי נסע לראשונה בחייו לארה"ב. בנו בכורו זעליג הצטרף אליו. המטרה: לבקר את הרבי ולקבל את ברכתו. מרדכי - עם כובע רוסי חורפי על ראשו כראוי לקור בתקופה הזו - לא מגיע רק לקבל, לצדו של הרב דוד נחשון שהביאו, אלא גם מעניק לרבי מכתב יקר ערך שכתב דער הייליגער רוז'ינער זי"ע. מכתב שהוריש לו אביו הרב אשר זעליג ע"ה.
"אבי היה חסיד של הרבי ממעז'בוז', של הרבי מהוסיאטין ושל עוד רבנים. אנו מבקשים ברכה, אנו מאמינים בכוחך, ברכתך תהיה לנו דבר גדול מאוד", הוא אומר לרבי. והרבי כדרכו בקודש, תובע תשלום על ברכה, גם אם מדובר בקשיש שרק כעת יצא לראשונה מרוסיה, ועונה לו: "אם אתה מאמין בכוחי, עליך לדאוג שגם אתה תהיה לחסיד, הרי אתה מספר שאביך היה חסיד. ממילא הנך צריך להיות חסיד ודאג לכך שגם ילדיך יהיו חסידים"
"כן אנחנו חסידים!" עונה מרדכי לרבי ומקבל ברכות נפלאות: "יהי רצון שיהיה הכל באופן הראוי ובאופן של בריאות ותודה על מתנת המכתב, זה יצטרף למכתבים נוספים של הרביים. הצלחה רבה ותודה רבה".
הבן השני של מרדכי ע"ה, הוא יבחלט"א וועלוול, המוכר כאן בקהילה בשמו המקומי 'וולדימיר'. איש יקר שמסור לקהילה בבירוקרטיה שונה מול הרשויות. שוחחתי עמו אמש, והוא מספר ששמע מאביו אין ספור פעמים על הפגישה שלו עם הרבי. "זה היה בעבורו רגע גדול בחיים, תמיד דיבר על הברכות ועל מה שזכה באותן דקות נדירות במחיצת הרבי, יחד עם אחי זעליג".
וועלוול מספר לי מעט על סבו שהוריש את המכתב היקר לאביו: "שמו היה הרב אשר זעליג מוטערפערל, יליד 'מחמפול', כפר סמוך לעיר 'וויניצא', בו גם אביו נולד ובו גם שימש ברבנות. שמו הלך לפניו, והוא אף שיגר מכתב חשוב למען זיכויו של הקצין היהודי אלפרד דרייפוס, שעל רקע אנטישמי צרפתי הואשם בריגול ובגידה.
"אגב" - אומר לי ווועלוול: "בביקור הזה בארה"ב, הוא נסע לפגוש את אחותו הבוגרת, בני משפחה שונים ובהם בן דודו, יליד ארץ ישראל המתגורר עד היום ב'לונג-איילנד'. יהודי בן 100 שקם כל בוקר ומתהלך על רגליו".
ובחזרה לקטע הווידיאו. לאחר שהאב מרדכי קיבל את הדולר, פונה הרבי ברוסית לבנו זעליג ושואל אותו: "האם אתה מסייע לאביך?", "בוודאי" עונה הבן, והרבי מורה לו: "השתדל לסייע לו יותר!". הבן הנרגש עונה "כן, אמן" והרבי מחייך ומברך "וודוברע צ'אס" (=בשעה טובה).
זעליג היקר שעבר כבר את גיל השמונים - לאורך ימים ושנים טובות, מקיים בהידור רב את הוראת הרבי ומנצל את כוח הברכה. זעליג, בדרכו של אביו כגבאי בית הכנסת כאן, וכאחיו המסור לקהילה - מתנדב כבר שנים רבות במסירות אצלנו ב"מרכז החסד היהודי שערי צדק" ומסייע בכישרונותיו ובידע הטכנולוגי שלו, למערך תפעול מערכת המחשבים למען כל באי המוסד.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.