מאז ש"פרץ לוי" הובא לנהל את כולל שומרי החומות, הוא השליט פחד ואימה על עובדי המשרד,
נוצר מנגנון של שליטה דרך השפלה, לא ניהול.
זה נהיה מקום עבודה שבו המשמעת אינה תוצאה של כבוד, אלא של חרדה.
העובדים למדו לשתוק, לציית, להסתיר.
אין יוזמות או רעיונות, מחשש שכל סטייה מהקו תתפרש כמרד.
המנהל "פרץ לוי" מתוך צורך בשליטה מוחלטת, יצר סביבו תרבות של חשש מתמיד.
הוא בנה את סמכותו לא על מקצועיות או השראה, אלא על פחד.
התוצאה היא ארגון שאיבד את עמוד השדרה האנושי שלו, מקום שבו אנשים חדלו לחשוב, רק כדי לשרוד.
במקום עבודת צוות — יש חצר של צייתנים,
במקום אמון — יש חשדנות הדדית,
במקום מוטיבציה — שחיקה שקטה.
הפחד חלחל לכל רמה: מהמיילים שנכתבים בניסוחים זהירים, ועד לשיחות המסדרון שנקטעות כשהוא עובר.
במשרד הכולל, היצירתיות והמחויבות גססה, ואז גם האנושיות!
כל מה שנשאר הוא מערכת ריקה מבפנים, ריקה מחסד, ריקה מדרך התורה!
ארגון שבו אנשים מתפקדים כמו מכונות, עד שהם נשברים.
תרבות ניהול המבוססת על פחד, שהרסה כל יסוד של שייכות, נאמנות, או גאווה מקצועית.
בסופו של דבר, עובדים פוטרו או התפטרו, עובדים שבחרו לא לאבד צלם אנוש, ובחרו לברוח כדי להיזכר מי הם היו לפני שהפחד נעשה שגרת חייהם.
וכמובן ש"פרץ לוי" השליט את השיטה שלו של טרור, אימה ופחד על תושביה העניים והמסכנים של שכונת בתי הונגרין!

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.