מאת חסיד ברסלב
המחזה שחוזר על עצמו כל שנה בגבולות הוא בושה — תמונות הזויות של אנשים שמעניין אותם רק כסף מול העיניים. בראשם כל אותם סוכני נסיעות שחושבים רק על העמלה שלהם, על עוד דולר לכיס, ואפס עזרה אמיתית ברגעי מצוקה. כשבני אדם נתקעים – אין להם מענה, אין לב, אין אחריות. זהו שפל מוסרי; אנשים שכאלה הם זבל של חברה ועתידים לתת את הדין.
והמדינת פח ? כשהנושא נוגע לחרדים – אין שום אכפתיות להתעללות בהם,
והח"כים החרדים? חרפה ובושה לציבור! שלוחי הציבור שהתחננו לקולותינו בקלפי, הפכו ל"שלוחי דרבנן" שרואים רק ג'ובים, מקורבים ואינטרסים אישיים. אפס עשייה למען הציבור, אפס אחריות, אפס נשמה.
אל תשכחו – את הזיכרון הזה אי אפשר למחוק. לנצח תיזכרו כמי שנטשו את אחיהם ברגע האמת, ותיכנסו לדראון עולם, לפח האשפה של ההיסטוריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.