טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף?

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
 
 
 
על רקע פורים, ארשה לעצמי להציף כאן שתי שאלות שמצהיבות אצלי מזוקן. (לאחרונה קרה שענו לי קוראים חכמים על כמה שאלות ששאלתי כאן והדבר 'פתח לי את התאבון' להציף מכאן שאלות שזה רבות בשנים ממתינות לחכמי דעת ולב).
 
הראשונה. אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ. פסוק שכולנו מכירים היטב, אבל מעורר שאלות ותהיות.
 
את אסתר הרי אספו מבית מרדכי, ואסתר ממשיכה לשמור על קשר הדוק עם מרדכי. אינה מתגעלת במאכלות אסורים ודניאל הוא משרתה. כלומר, הנהגתה של אסתר המלכה בארמון המלוכה היא 'התנהגות חרדית' (יש מחלוקת באחרונים, שאין כאן מקומה, באיזה הכשר היו הזרעונים שסיפק לה דניאל. יש הטוענים שבכשרות הבד"ץ המקומי ואחרים טוענים שההכשר היה דווקא בהכשר בד"ץ בבל, והיודעים ומעבירי המסורת הנאמנה כבר הוכיחו שאין הדברים אפשריים, שהרי לא יעלה על הדעת שקדושי עליון ונביאי השם יתירו 'הכשרים ספרדיים'. הדברים עתיקים ואפשר למצוא אריכותם ב'חידושי החורבה' המתחדשים בכל עת).
 
מ"מ אין ספק שלא נפל רבב בהנהגתה החרדית של אסתר. והתימה גדולה היא: הכיצד ייתכן שלא ידעו בבית המלוכה מיהי או מי עמה של אסתר??? הרי מבית מרדכי נלקחה, אליו היא צמודה ובדרכו היא הולכת???? וכי אינה קוראת יום יום את 'יתד נאמן', כדי לדעת מה לחשוב על כל דבר??? או שמא ייתכן שאינה אוכלת 'שארית', אלא נכשלת בלנדא וכדו'??? (גם על נערותיה קשה, הכיצד ניקו את הארמון, כשהשמועה אומרת שבאותם ימים לא היה הכשר על אקונומיקה? וכי יעלה על הדעת שניקו סביבה באקונומיקה ללא הכשר??)
 
והתימה השניה, שהיא בעצם תימה ראשונה בסדר הדברים, היא זו: חכמי המלוכה חיפשו בשביל המלך 'נערה בתולה טובת מראה', אז איך הגיעו אל אסתר שהיתה אשת מרדכי??? (והרי אפילו בהקבץ בתולות שנית, לא הקלו בתנאי בסיסי זה).
 
אז מה לכל זה ולכותרת של טוב לי תורת פיך?
 
העניין הוא בכך, שלכתחילה חשבתי לפרסם כותרת שמוצע פרס של עשרת אלפים דולר למי שעונה על אחת השאלות (ויש כפל מבצעים) ולבסוף לומר לעונה שתשובתו היא תורת אמת - ושבזה גופא הוא זכה באלפי זהב וכסף.
 
ואז חזרתי לדרכו המפותלת של 'החרדי בעולמו' (שאינו יכול בלי הלקאה עצמית ראויה) ושאלתי עצמי, האם מישהו מבין כל הקוראים (לא כאן, אלא כלל הקוראים החרדיים בעולם כולו) באמת יחשוב שחידוש תורה עסיסי שווה יותר מזהב וכסף?? על כמה כסף, יסכים קורא חרדי ממוצע, לוותר כדי לזכות בשטיקעל תורה??
 
האם יכול להיות שאנחנו רק אומרים שהתורה יקרה היא מפנינים, אבל בחיי היומיום שלנו, זה לא ממש מחזיק מים? (אתם יכולים לדמיין מישהו שסביבו פזורים פנינים הפקר, שמפסיק לרגע אחד לאסוף אותם לתרמילו, כדי לקרוא כאן???).
 
ואם אנחנו מבלפים את עצמנו בדברים בסיסיים, מה לא צודק בהחלטה של אחד מאיתנו שגם ציווי כזה או אחר, לא מתאים לו? מה ההבדל בין זלזול בלשון הרע לזלזול בעריות?? סתם כי זה מורגלים וזה לא? מוזר, כי לשה"ר זה בפרהסיא ועריות זה לרוב בצנעה. אז מי שלא שומר תורה בפרהסיא (החפץ חיים ספר ל"ב לאוים וארורים בלשה"ר), מדוע שישמור עריות בצנעה? (ומי אינו יודע צרת נפשו, אשר בדבר החטא הידוע, שהוא בצנעה וד"ל)?
 
בתכלס. אם יש למישהו כאן תשובה לשאלה מהנ"ל אודה לו מאוד ואני מבטיחו נאמנה ששכרו רב מהשמיים.
 
 
חרדי בעולמו
 
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com