דמינו ודם זרעיותינו
אחינו בני ישראל רבנים
ותלמידי חכמים חסידים ובעלי בתים חשובים ה' עליכם יחי'
בלב נשבר קרוע ומורתת, בדמעות כנחלים וימים, צעקת אנשים
נשים וטף זועקת עד לב השמיים, בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש, עלי מחץ
ורוב מכות בהתעטפם כחלל ברחובות עיר, בהשתפך נפשם אל חיק אמתם, דמם ודם זרעיותיהם
נשפך בחוצות כמים, תינוקות של בית רבן יונקי שדיים שלא חטאו חטופים כלואים
ונרצחים, בעינויים קשים ומרים, צעקותיהם וזעקותיהם בוקעת רקיעים, ואין מי שם על לב
הסתום, השערים סגורים וגורלם כתובים חתומים...
הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו ותחרד לבינו ותרגז בטננו, איך
שהלכו והסיתו שונאינו ומבקשי רעתינו, לכמה רבנים ומורי הוראה בישראל שליט"א
שיצאו במלחמת חרמה נגדינו ונגד נפשינו, בפסק דין של השמצות נוראות ולא נכונות,
נגדינו ונגד קהילתינו, להתיר דמינו ונפשינו, לגזור עלינו ועל בנינו ובנותינו גזירת
כליה במלא מובן המילה, בנינו ובנותינו נתונים לעם אחד עינינו רואות וכלות אליהם כל
היום ואין לקל ידינו....
רדיפה זו לא התחיל היום ולא לפני יומיים, הנה זה כמה שנים
אשר עמדו עלינו כמה וכמה אנשים רעים וחטאים לשפוך דמינו לכלותינו ולרודפינו חינם
ובראשם המלשינים ומוסרים ידועים בשם אברהם גרינהוט ויוסי פליטשקין ולאחרונה הגדיל
הגרוע מכל יואל יהושע העשיל בלום ועוד, אשר הוזילו כסף מכסם וכל מעיניהם להשמיד
להרוג ולאבד אנשים נשים וטף מקהלתינו בכל דרך אפשרי ואופן שהוא.
עד שלאחרונה באים הם לבתי המשפט, ולכל
מקום שאפשר לעשות מסירות והלשנות עלינו ועל קהילתינו וגם עומדים על כל נפש מאתנו
אנשים נשים וטף, למסור עקביו, ולחטוף ממנו את בניו ולהכריחו שימסור את ילדיו
לידיהם ושיעזבו את אביהם ואמם, משפחתם ובני ביתם.
ואחרי שמוציאים אותם בכוח ממקומם, הם ממיטים עליהם לחץ והפחדות
ואף משלמים ממון הרבה, לכל אחד מהם שילכו וילשינו עלינו עלילות של שוא וכו'.
המלשינות התחילו דרכם. ולעת עתה דמינו נשפך כמים, עוללנו
וטפינו נמצאים בשבי ונתונים למכה ולחרפה, עוללים מבקשים לחם ואין, ובעת הזה עדיין
המוסרים בלום וגרינהוט ופליטשקין עומדים כאן בגואטעמאלא, ואומרים למלאכי המות חזקו
ואמצו.
כמאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין צז.) אין בן דוד בא עד
שירבו המסורות, וברש"י שתלך ותחזק ידן של מסורות ומצליחין במלשינותן. ובסוטה
(מט.) וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון, ואין דורש פירש"י לישראל. ועיי"ש
ברש"י ד"ה, ובני חורין חפו ראשם.
ולא די שאלו הרבנים אין עומדים מעצמם ושואלים מהמוסרים,
מאין לקחתם את הדרך הזה, אלא גם נשמעים בעצמם לעצת המוסרים הנ"ל, ליתן הכשר
של דופי למפרע למעשים הנלוזים, על ידי העמדת ישיבת בין דין ושמיעת עדות שלא בפני
בעל דין, (כמפורש בב"ק קיב: ובשו"ע חו"מ סי' כ"ח סט"ו.
וברמ"א שם, דלכולי עלמא לענוש ולדון עפ"י העדים אין לקבל העדות אלא
בפניו. ובאה"ע סי' י"א ס"ד. ובש"ך שם בחו"מ הנ"ל
סקי"ט דאפי' בדיעבד פסול העדות).
ולא זו בלבד אלא גם מאנשים שנפסלו מכבר לגמרי מנאמנותם, או
שכבר הלכו ומסרו והלשינו ושפכו דם ישראל, ומצדיקים את מעשיהם הנלוזים, או שהם
סמוכים על שולחנו של המוסר גרינהוט ומוציאים זממו הרע בכל מה שירצה.
וכמבואר בחו"מ סי' ל"ד סכ"ד דהמוסרים פסולים
לעדות ואפי' באלך ואמסור מבואר שם בסעיף
כ' דפסול לעדות ובסי' שפ"ח ס"ח.
ואפי' בקלא דלא פסיק אמרו חכז"ל מו"ק י"ח.
בדאית ליה אויבים, אויבים הוא דאפקוהו לקלא. ובכה"ג בוודאי אין להאמינם.
והרבנים הלא ידעו נאמנה שהרודפים עם העדים, הם שונאינו מהרבה שנים בגלל סיבות
פרטיות שלהם כגון שאנשים ממשפחתם וקהילתם התקרבו לקהילתינו, ועוד סיבות פרטיות
שאכה"מ להאריך ומובנים מאליהם, וגם אפשר לברר הכל כשמלה. (וגם העדים פסולים
להעיד מחמת קורבא כמבואר בחו"מ סי' ל"ג). וכ"ז אפי' בדיני ממונות,
ובדיני נפשות מאן דכר שמיה, שמדברים פה על גזילת נפשות רבות. ושומו שמים היאך
יכולים לדון בזמנינו אלה דיני נפשות חמורות בכלל, ועאכו"כ בעיוות וסילוף הדין
שלא נשמע כמוהו מעולם. והתורה אומרת לא
תגנוב. ואמרו חכז"ל (סנהדרין פו.) בגונב
נפשות הכתוב מדבר.
ונכלל בזה לא תרצח, לשפוך כמים דמינו ודם זרעיותינו. חוץ
מנזקי ממונות לאין שיעור וערך, וביטול מלאכה וכו'.
אנו שואלים בזה מכבודכם, על מה נזעקתם עכשיו כלל, האם באמת
אתם חוששים שלעת כזאת יצטרף מאן דהוא לקהילתנו, בעת שבנינו ובנותינו נמצאים בשבי,
האם לא ניכר בעליל, איך שכל מעשיכם הוא לזרוק אבן אחר הנופל, ולומר אלוקים עזבו
רדפו ותפסוהו כי אין מציל.
אנא יהודים יקרים, אל תקשיבו לפסקים אלו, איננו יכולים כעת
לתרץ כל עלילה של שקר, אנו מתגלגלים עכשיו ברחובות, לסבוב את מקומות השבי שילדינו
מצויים שם, אבל במילים אחדים אנו צועקים אליכם, אנא תבואו תעזרתינו בשעה דחוקה זו,
כי באו מים עד נפש.
אנא אחינו בני ישראל רחמנים בני רחמנים, במקום ליתן יד
למוסרים ולמלשינים ולרודפי נפשות, תשימו כל הכוחות להחזיר את כל הילדים החטופים,
(המתגוללים בדמיהם כבר ב' חודשים, ובוכים וזועקים יומם ולילה, להחזירם להוריהם),
ע"י הממשלה במזימת המוסרים, שטשטשו את דעתם במלשינותם בשקרים וכזבים. ורק על
ידם נכנסו לכך לגזול את ילדינו, ורק עליהם ועל שקריהם הם סומכים, וממשיכים להחזיק
את ילדינו.
ובעזה"י, בהשתדלות אחב"י, אפשר לפעול אצל הממשלה,
להסבירם ולהבינם, שהמוסרים הם אנשים רעים ושקרנים, שונאי חינם, ולבקש מהממשלה,
להחזיר העטרה ליושנה, לשמח לבבות נשברות, ההורים וילדיהם, ולאחד המשפחות. ולהחזיר
כל הילדים, להוריהם השבורים ורצוצים נאנחים ונאנקים, ולחזור ולבנות בתי ישראל
שנהרסו ונחרבו ע"י רודפי נפשות נקיים. אנשי דמים ומרמה.
אנו מבקשים מכבוד הרבנים, שתטו אזנכם לשועתינו ולדמנו הנשפך כמים הניגרים, דינו דינא בארעא (ב"ק צג.), ותעשו כל מה שביכלתכם לעצור את חמת המציק, וכפירש המהרש"א שם, אלא דקאמר שיהא עם הנרדפין ומצדד להצילן מן הרודפים, עכ"ל. כדי שלא נזדקק למסור דין לשמים. וכדאיפסק בש"ע (חו"מ תכב ס"א) אלא אם כן הודיעו תחילה.
וכתיב בפרשת השבוע (שמות כב, כא) כל אלמנה ויתום לא תענון,
ופירש"י הוא הדין לכל אדם אלא שדבר הכתוב בהוה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי
לענותם: (כב) אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי
וגו'. ועיי"ש ברש"י וברמב"ן, וז"ל הרמב"ן, רק אם צעוק
יצעק אלי בלבד מיד אשמע צעקתו, איננו צריך לדבר אחר כלל, כי אני אושיענו ואנקום
אותו ממך, והטעם, כי אתה לוחץ אותו מפני שאין לו מושיע מידך, והנה הוא נעזר יותר
מכל אדם, כי שאר האנשים יטרחו אחרי מושיעים שיושיעוהו ואחר עוזרים לנקום נקמתו,
ואולי לא יועילו לו, וזהו בצעקתו בלבד נושע בה' וינקם ממך, כי נוקם ה' ובעל חמה,
וכו' כי ה' יריב ריבם, וכו' עיי"ש.
הכותבים
וחותמצים בדם ודמע
120 לבבות
נשברות אבות ואימהות מקהילת לב טהור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.