אחריות אמיתית היא להתעשת, ללמוד מהטעויות, לנצח בגדול ולשנות את ההיסטוריה

 ‏רוזוולט לא נבחן לפי אסון פרל הארבור אלא לפי כניעת יפן

צ'רצ'יל לא נמדד לפי מספר ההרוגים בבליץ על לונדון אלא בעקשנות, בנורמנדי, בכיבוש אירופה

סטאלין לא נרשם בהיסטוריה כאחראי על הכישלון האדיר בריבנטרופ-מולוטוב ובקריסה האיומה כשנאצים פלשו, אלא כמי שניצח בסטלינגרד וכבש את ברלין

זו האמת: לקיחת אחריות על כישלון ואסון אינה פיטורין של המנהיג, זאת דווקא בריחה מאחריות. אחריות אמיתית היא להתעשת, ללמוד מהטעויות, לנצח בגדול ולשנות את ההיסטוריה.

נתניהו נתן לפקידים להוביל אותו שנים בקונספציית הכלה פרוגרסיבית של 'נחזק את המתונים ונפעיל מנופי לחץ על הקיצוניים'. בבוקר שמחת תורה תשפ"ד הוא לקח אחריות מלאה, ומאז הוא משנה את הההיסטוריה, פשוטו כמשמעו. 

בדבקות במטרה שאין שני לה, בעמידה מול כל הלחצים, בהתעלמות מוחלטת מרעשי הרקע מבית ומחוץ, בגבורה ישראלית, במנהיגות, בממלכתיות - נתניהו מוטט את ציר הרשע. למעלה משנה הוא גודע את זרועות התמנון, אחת אחרי השניה. 

לפעמים נראה שהוא מהסס, לפעמים הוא מחכה יותר ממה שהיינו רוצים, לפעמים הטקטיקה לא ברורה - אבל בסוף, שוב ושוב, עולה האמת במלוא הדרה: נתניהו החליט שעם ישראל בהנהגתו לא יסיים את המלחמה הזו לפני שיפרק כל לבנה ולבנה בבניין האיראני שאיים להשמיד אותנו. 

עכשיו נותר רק ראש התמנון, והוא חשוף, עלוב, מוכה ומוחלש מתמיד. בהצלחה, נתניהו, בסיבוב האחרון והגורלי, העם איתך! 

ומיד אחריו - לנקות את הבית פנימה מכל סוכני השינוי ולקחת לארגוני הפרוגרס את כל מוקדי הכוח שהם מתבצרים בהם. גם זה חלק מחוייב מלקיחת האחריות, ונהיה איתך גם בזה.