"היום בתניא" יום ו' ב' תשרי

 

"היום בתניא" יום ו' ב' תשרי
"אגרת הקדש" 
המשך פרק כ' (עמוד 258)
שנה מעוברת
⛳
הגדרת פעולת הבריאה:
כמבואר בעבר, החיות המהווה את העולמות השונים, מגיעה אליהם עם המשכת הארה בלבד  מאורו יתברך, על ידי צמצומים וירידת המדרגות (ולא על ידי אורו הגדול של הקב"ה כפי שהוא בעצמותו ובעצמתו הגדולה) - כאשר לפנינו בדרך כלל שני אופני השפעה:
א. ירידת השפע מלמעלה בדרך של "השתלשלות עילה ועלול" - שהמדרגה המתקבלת (העלול) היתה כלולה תחילה במקורה ב"עילה", כך שיש לראות את היתגלותה רק כהתהוות של "יש מיש" (וכדוגמת התהוות עולם האצילות, ועולמות האין סוף הגבוהים ממנו).
ב. המשכת וירידת החיות על ידי צמצומים עצומים הפועלים הויה חדשה ממש שלא היתה כלולה בו יתברך, כי הוא יתברך כל יכול לחדש "מאין ליש" (כדוגמת התהוות העולמות "בריאה,יצירה ועשיה" והנמצאים בהם).
והנה, פעולה שנקראת "בריאה" מתייחסת להתהוות חדשה המוגדרת כ"יש מאין", ואת המתהווה במסגרת זו יש לראות כ"נברא".
...
ביטול הנבראים אל מקורם:
כיצד יש לראות את הקשר שבין ההארה האלוקית שבעולם למקורה - בענין זה, ניתן להבחין בשני מבטים, במבטו של הבורא ובמבטם של הנבראים:
א. "בידיעתו יתברך מלמעלה למטה": היות ש"אור אין סוף" ממלא את כל העולם ו"מלא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיניה", יוצא איפוא, שתמיד הנבראים מוקפים וכלולים במקורם - כך שמבחינתו של הקב"ה ומבחינת האמת הצרופה, העולם כלול תמיד במקורו. וממילא ביטול העולמות ל"אור אין סוף", הוא כביטול אור וזיו השמש למקורו כפי שהוא בגוף כדור השמש, ששם הוא "בטל במציאות ונחשב לאין ואפס ממש, ואינו נקרא בשם יש כלל".
ב. המבט "בידיעה שממטה למעלה" - דעת הנבראים הנמצאים בעולם שהוא מלשון העלם: שנדמה להם ש"היש הנברא הוא הוא יש ודבר נפרד לגמרי". ולמרות שגם הוא (היש הנברא) מודע לכך שיש לו מקור המהווה אותו ושמקור זה הוא כח אלוקי, הוא חש את עצמו למציאות הנפרדת ממקורה ואין לו את תחושת ה"ביטול במציאות" כלפיה.