המשיחיים והבבונים גנבו את המדינה
היכן השיוויון בנטל?
1. בין כסה לעשור נפלו בקרבות שלושה עשר לוחמים! 9 בלבנון ו 4 ברצועת עזה.
תשעה מהנופלים הם בני הציונות הדתית. רובם בוגרי ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות. כולם אהובים, כולם גיבורים, כולם קדושים, וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם.
2. ושוב שילמה הציונות הדתית מחיר דמים יקר. תשעת הלוחמים שנפלו בקרב הם כ 70% מסך כל הלוחמים ,שנפלו בין ראש השנה ויום הכיפורים.
היכן השיוויון בנטל?
3. הציבור הדתי לאומי הינו רק 11% מהאוכלוסייה היהודית, ורק כ 8% מכלל אזרחי המדינה. מאידך, האחוזים שלהם מקרב הנופלים בקרבות רק בשנה האחרונה – מתקרב ל 50% !!
היכן השיוויון בנטל?
4. היכן כל אלה שהפגינו בראש חוצות נגד השתמטות החרדים, וזעקו ללא הפסק למען שיוויון בנטל?? הם פרסמו מודעות ענק, ארגנו הפגנות, הפעילו את כלי התקשורת במאבק למען השיוויון בנטל, ועכשיו היכן הם? הם נעלמו! ונאלמו!
מדובר כאן בחוסר שיוויון בנטל הכבד ביותר! לא נטל של השירות הסדיר, אלא של הנפילה בקרב, של השיוויון בנטל הדם!
היכן השיוויון בנטל?
5. היכן השיוויון בנטל כאשר ממוסדות "בני דוד" ב"עלי", נפלו 25 לוחמים! כדאי שתבדקו כמה נפלו מבוגרי הגימנסיה בתל אביב. מוסד תל אביבי זה, יש בו יותר תלמידים מאשר ב"עלי". ושוב....
היכן השיוויון בנטל?
6. ביישוב קטן כמו "אלעזר" אשר בהרי גוש עציון, מתגוררות כ 100 משפחות. 5 חיילים מבני המקום נפלו. ואילו בעיר גבעתיים, שבה יש למעלה מ 70.000 תושבים, נפלו "רק" 4 לוחמים.
היכן השיוויון בנטל?
7. אם תבדקו את מספר הנופלים מהעיר ת"א, שבה יש כ 400,000 אזרחים, מספרם קטן. וגם רוב אלה שנפלו – היגרו לת"א ולא התחנכו במוסדותיה.
כ 35% מבני ת"א משתמטים משירות צבאי ואינם מתגייסים כלל. ואלה שכן מתגייסים, מגיעים לגלי צה"ל, תזמורת צה"ל, פקידי צה"ל, עיתון במחנה וכו'.
כ 20% מהבנות החילוניות מצהירות שהן דתיות, ואינן משרתות. בעוד שהבנות הדתיות שאינן משרתות בצה"ל, יוצאות לשירות לאומי קשה ומחייב – הרי הבנות החילוניות שמשתמטות מן השירות בצה"ל, הולכות ישר לאוניברסיטה. ושוב...
היכן השיוויון בנטל?
8. דליה נבון קברה תוך 42 יום שני נכדים! היא הסבתא של איתי פוגל הי"ד, מהישוב יקיר, שנפל בעזה – 42 יום לאחר שבן דודו אלקנה נבון, נפל בג'נין.
וכך הסבירה סבתא דליה, לפני הלוויה של איתי פוגל:
"קוברים באדמת הארץ שלנו עוד נכד. כשדפקו בדלת ואמרו לי לשבת – זעקות השבר יצאו ממני. לא הייתי צריכה הסבר. כבר שמעתי את נוסח ההודעה לפני 42 יום. עוד מעט אנחנו צועדים לקבור באדמת הארץ שלנו עוד נכד. ילד קסום. ילד
מושלם. יפה עיניים. ילד נבון ופיקח. תלמיד טוב. אהב לנגן, דיבר יפה.
שני נכדיי, בני הדודים – התגייסו באותה תקופה – מרץ 23'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.