מאת פישל קדוש
המופע שהוריד אתמול בני גנץ, הוא המחשה לאופי הביזארי של גנץ, שותפו אייזנקוט וכל מפלגתו, וגרוע מזה, של המטכ"ל במרבית עשרים השנה האחרונות, ועל הדרך מסביר עוללות ה-'7.10'.
אנשים תוהים עד כמה יכול אדם -ועוד אדם בתפקיד מרכזי שחורץ גורל חיי אדם- להיות אוויל.
האיש עם ה"גובה עצום ושכל בצמצום", הצליח למצוא את הרגע המושלם בכל ה-8 חודשים האחרונים כדי לצאת מהממשלה. יום אחרי החילוץ בנוסח אנטבה, ומיד אחרי שנתניהו הגיש לחמאס הצעה מרחיקת לכת שקוממה עליו את שותפיו, וזכתה לגיבוי מלא של ביידן ובלינקן.
הרובוט (שמופעל בשלט) שהופיע "מול פני האומה", לא סיפק סיבה הגיונית לעיתוי המופרך (ולעצם הפרישה), ואולי כן הצליח לספק הסבר למצבו העגום של הצבא ולאבזר את הישראלים בעוד מחשבות נוגות על מצב הבטחון ובעיקר "כוחות הבטחון", שעמ'שראל שופך עליהם מאות מיליארדים, מאות ישראלים נהרגים למענם (ואלפים נפצעים), ועל טיב המוצר שהם מספקים קיבלנו שיעור כואב בשמחת תורה.
עם צמרת בטחונית שכזו בדמותם ובצלמם של גנץ, אייזנקוט, כוכבי, חלוץ, לא יעזרו מאות המיליארדים, לא יעזרו מטוסי אף 35 וגם לא פצצות אטום, וגם מסירות הנפש של אלפי ורבבות חיילים וקצינים שרק ממזערים נזקים. כי מה שהרמטכ"לים המשובטים בנוסח גנץ, מקלקלים קשה לתקן, ואם כן במחירים בלתי אפשריים, כפי שעינינו רואות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.