מאת לייבלה ויינברג
סתיו תשס"ט. בחירות לרשויות המקומיות. לראשונה מועמד חרדי לראשות העיר הגדולה בישראל, ירושלים. הסיכויים הנשקפים טובים. ואז באה הבגידה מתוך המחנה. הנהגת גור שכל הישג של פרוש מעביר בה פריחה, יוצאת למתקפה, מפעילה שיטות טירור מנאלווקי וצפונה, שולחת את הקוזקים שלה, עם הגרביים, לחבל בעבודת מטה אגודת ישראל, שלא לדבר שמורה לאלפי הקולות שבכיסה להצביע בעד היריב החילוני העמוק, וברקת נבחר.
גור ניצחה?
כמובן.
פרוש הפסיד?
כמובן.
מסתבר שלא בדיוק. עד מהרה מתברר כי הפסידה, ובענק. גור שילמה על הבגידה הגדולה במטבע קשה, והתברר לה כי הניחה מטען נפץ תחת ביתה שלה.
בין שאר התוצאות: גור מאבדת את השליטה הבלעדית על התקשורת האגודאית ועל אף כל הרדיפות קם עיתון מתחרה, 'המבשר', שמבשר עידן חדש ומחסל את הפרוטקשן שקהילות וחצרות עוברות. גור מאבדת כליל את אחיזתה בחינוך העצמאי.
גור מודחת מועדת הכספים החביבה כ"כ על הפוליטיקאים החרדים ושנים נקשרה בשמו של ליצמן, והרשימה ארוכה. והעיקר, מונחת התשתית לברית בין פרוש לדגל, שתבשיל לכלל כוח ממשי כאשר לימים גם בעלז (שנותנת לגיטימציה למהלך כחסידות מובילה) תצטרף, "בזכות" עוד תרגילים מה זה גאוניים שמבצעים מוכי הסנוורים מגור.
15 שנה חלפו וההיסטוריה חוזרת, בדיוק נמרץ. מסתבר כי גור לא למדה דבר ולא שכחה דבר. שוב "הברקתים" נגד פרוש, מהדורה חוזרת. הזירה: אלעד. לגור אין מה לחפש באלעד, אין לה שם חצי חסיד, אבל השם פרוש מטריף את דעת העסקונה הגוראית, וסיפור ברקת משחזר את עצמו. גור משכנעת את ויז'ניץ לבגוד באגודת ישראל, ו-1500 קולותיה שעוברים מצד לצד (שזה אומר במצטבר 3 אלפים), מדיחים את האגודאי שעומד בראש רשות מקומית ובעוונות מצליח.
גור מאושרת, כמו אז, ולא מבינה כי היא שוב חופרת בולען מתחת לביתה.
הציבור החרדי מביט בעיניים קמות בסצינה המטורפת מבית היוצר של עסקני גור, שהזעם הבלתי נשלט שמצית בהם השם "פרוש" שוב מכה.
עסקונת גור שחוגגת את "נצחונה" לא מבינה כי בכך היא גוזרת את עתידה. בדגל, ב"כלל חסידי" ובבעלז כבר הפנימו: כל עוד ההנהגה הפוליטית הנוכחית בגור ממשיכה ללהטט, אין עם מי לדבר וגם אין על מה. המהלך הבא כבר משוקלל: הכלל חסידי ובעלז ישתפו פעולה עם דגל התורה, שכבר מזמן מבקשת להפרד מגור ורק חששות הקשורים באחוז החסימה עוצרים בעדה. באדיבות גור נפתרה הבעיה יחד עם בעלז ושאר החסידויות ברור שהרשימה, "דגלך התורה והחסידות", תניב לפחות 6 מנדטים. גור לבדה תשאר כערער בערבה. בניכוי "אנוסים" (שגם הם סובלים מנחת זרועו של המימסד בגור), יש לה חצי מנדט. יחד עם ויז'ניץ שלושת רבעי. אחוז החסימה עומד על 4.
מה הפתרון?
דרעי הבטיח לגור ולמי שהיא רואה כנתינה צייתנית שלה, ויז'ניץ, ייצוג ברשימה לכנסת.
שוב מקרה שהקצף שמבעבע בשפתיים למשמע השם "פרוש" מעוות את השכל.
קודם כל דרעי עוד צריך לקיים, ויודעי ח"ן יודעים שזה לא אוטומטי. מה גם שנוכחות "לבנה", ועוד גוראית - עם "הויזן-זוקן", ברשימה הספרדית מחלישה אותו בקרב לליקוט הקול המזרחי. מיותר גם להוסיף שכאשר הברירה שתעמוד אפילו בפני חלק מהבוחרים הגוראיים עצמם תהיה "דגל התורה וחסידות" או ש"ס, התוצאה תהיה נדידת קולות. דרעי כמו סוחר ממולח, יעשה את החישוב הקר ויבין כי גור את ויז'ניץ שוות חצי מנדט פלוס מינוס.
אבל נניח שיעמוד בהבטחתו, מה יצא מזה לגור? מקום בכנסת בלי מפלגה, בלי שליטה, סרח עודף, זנב מכשכש. זהו. זה מה שיישאר מגור הגדולה שמאה שנים פלוס שלטה בכל.
בקיצער, 'המבשר' על סטרואידים, החיהע"צ בטורבו.
תזכורת: הרב אליישיב והרב שטיינמן ביקשו כבר אז, אחרי ברקת, לקבור את גור מאחורי הגדר, ולהגיש רשימה לכנסת בלעדיה. מי שהושיע אז את גור היה הרבי מבעלזא שהטיל ווטו. מאז גם בעלז חשה את נחת ידה של ההנהגה הגוראית הנוכחית וכל השאר כבר היסטוריה.
כל זה בלי הנזקים האחרים, המרנינים יותר, שהניב המהלך הגוראי הכעוס. כמו למשל הפיכת האויב האיום והנורא, ראש הישיבה הגר"ש – נגדו אותה עסקונה ניהלה מלחמה מטורפת עוד יותר ועתירת נזקים, לדמות מרכזית ונערצת בכל חלקי הציבור החרדי, עם עצרת ו"לאורו" בבית שמש שהטריפה את דעתם של העסקנים, וכבונוס נצחונו של אלבוים בבחירות לעיריית בני ברק. הכל בהתנדבות.
מה שאדם עושה לעצמו הקשה באויביו לא יצליח לעולל לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.