כתבת שהרבנים הליטאים לא סלחו לפא"י עד עצם היום הזה.
קיים מכתב מהחזו"א לרב קלמן כהנא זצ"ל כחודש וחצי לפני פטירתו (ערב ר"ה תשי"ד) בו הוא מתנצל על מה שקרה "אבקשו לשכוח את העגום העבר, אשר היה לי למורת רוח ולצערת נפשי" והוא ממשיך ומגדיר בהגדרה חריפה את הבוחשים בסיפור נגד פא"י - "וכתיב זבובי מוות וגו' כמובן אין עושים רצוני".
אך
קיים גם מכתב נוסף וקודם מהחזו"א לרב קלמן כהנא זצ"ל, שנכתב תוך כדי
המהומה הגדולה, כמענה לשאלה הרב כהנא זצ"ל, בו מורה לו החזו"א באופן הברור
ביותר לפא"י להשאר בממשלה (הרב מינץ כשר הדואר, והרב כהנא כסגן שר החינוך),
כשהחזו"א כותב "והדבר ברור כי כניסה אחר יציאה, הוא נידון אחר מיציאה" - היינו מי שיצא (אגוד"י) ישאר בחוץ, ומי שבפנים (פא"י) לא יצא.
(שני
המכתבים הנ"ל מופיעים בקובץ אגרות חזו"א חלק ג' אך נחתכו ונעקרו ממשמעותם
ע"י מדפיסי הקובץ, בכדי לשמר את התודעה השקרית שהופצה נגד חברי הכנסת של
פא"י)
בנוגע לרב י. מ. לוין ור' בנימין מינץ,
הייתה זו בעצם מחלוקת פנימית בגור אך בעיקר אישית וייצרית מצדו של הרב
לוין, מי הוא האיש הבכיר מטעם גור, שהרי אם הרב מינץ מכהן כשר ועל הרב לוין
נאסר, הרב שהרב מינץ הינו בכיר יותר. וע"כ יצא הקצף הגדול עד לגרימת מותו
של הרב מינץ תקופה קצרה אח"כ.
כיום רואים עמה המחלוקת עם פא"י הייתה שלא לשם שמים. ההתנהגות של חברי הכנסת מטעם יהדות התורה בכלל, ושלא נדבר על חברי הכנסת מטעם ש"ס, הינה גרועה עשרות מונים מהאשמות
בזמנו חברי הכנסת של אגוד"י את חברי הכנסת של פא"י, כשהגדולה והחמורה שבהם
הייתה שחברי הכנסת מטעם פא"י הצביעו בעד שרות לאומי לבנות, דבר שמתוך
"דברי הכנסת" ופרוטוקולי ישיבות הכנסת דאז, מוכח כעלילת שווא וכשקר מוחלט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.